יש מטעמים שעדיף להשאיר על הנייר

יוצרי "מסע של מאה צעדים" הבינו כי הדרך ללב הצופה עוברת בקיבתו, רק שכחו לקחת גם שיעור באמינות כשניגשו להפיק את הסרט

נטליה ירמין | 8/8/2014 8:32

לא כל כך ברור מהו הסוד, אבל יש משהו בסרטים על אוכל שעושה לנו את זה. החל מדרמות רגשניות וסרטי אנימציה מקסימים וכלה בסרטי דוקו נוקבים שיגרמו לכם לחשוב פעמיים על מה שאתם מכניסים לפה, אפשר להגיד שסרט על אוכל הוא ברוב המקרים מתכון די סולידי להצלחה. כך גם הניח במאי "שוקולד" לאסה הלסטרום, כשהחליט לקחת על עצמו פרויקט נוסף הקשור באוכל, הפעם עם טוויסט אוריינטלי משהו, ולביים את הגרסה הקולנועית של הרומן "מסע של מאה צעדים".

עוד בתרבות:
אקסטנט: הסדרה הטובה של הקיץ?
מסע נוסטלגי לשנות התשעים עם הצבים
האח הגדול: מפגשים מהסוג הטיפשי

אולי תראי לנו מה את מבשלת? ''מסע של מאה צעדים'' באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט מגולל את סיפורם של בני משפחה הודית אשר ניהלו מסעדה מצליחה בארץ הולדתם, נאלצו לעזוב לאחר טרגדיה משפחתית, ולבסוף מצאו את עצמם בעיירה קטנה בצרפת. האב המתעקש להכיר לאירופאים הקרירים את פלאי המטבח ההודי ומטיל את תפקיד השף על חסאן, אחד מבניו המוכשרים, במסעדה חדשה שהמשפחה פותחת. בשביל לסבך את העניינים, הוא בוחר לפתוח את העסק החדש במרחק של מאה צעדים ממסעדה צרפתית בעלת כוכב מישלן, בהנהגתה של מדאם מלורי (הלן מירן), שלא רואה את התחרות בעין יפה. מכאן שמו המחוכם של הסרט, כמובן.

הדבר הראשון שיבלבל את הצופה המסכן הוא מדוע משפחה הודית מדברת באנגלית בינה לבין עצמה, ומדוע הצרפתים האנגלופובים לפתע גם הם מברברים בחופשיות באנגלית (אבל עם מבטא צרפתי כמובן!). התופעה המעצבנת הזו מגיעה לשיאה כאשר בסצנה מסוימת מדוקלם ההמנון הצרפתי בצרפתית (מן הסתם), ואז מבקשת אחת הדמויות הצרפתיות, בחברתם של צרפתים אחרים, שמישהו יתרגם לאנגלית "כדי שכולנו נבין". בואו נגיד ששיעורים באמינות ו/או בהיגיון ניכר כי אף אחד מהיוצרים לא לקח.

שנית, בשביל סרט על אוכל, ולא סתם אוכל אלא שניים מהמטבחים הידועים והמרשימים ביותר שקיימים – "מסע של מאה צעדים" מציג תמונה ויזואלית רחוקה ממעוררת תיאבון.

במקום סטיילינג מרהיב של מנות עשירות, שדווקא זכינו לראות לאחרונה ב"שף" של ג'ון פאברו, כאן יש לנו שוטים לא מובנים של ירקות חתוכים, סירים, ובמקרה הטוב (או אולי היותר גרוע) של הבעות ההנאה של הדמויות הטועמות מן האוכל. הלן מירן, את בסדר והכל, אבל במקום לראות אותך מתמוגגת מהחביתה אולי כדאי שנוכל גם אנחנו להנות ממנה קצת?

בנוסף לכל זאת, הסרט אמנם באורך ממוצע אך מרגיש נמתח ומתיש, כאילו מגולל את סיפורה של המשפחה הזו לאורך תקופה שמרגישה כמו נצח, כאילו שלא מדובר ב"מסע של מאה צעדים" אלא למעשה ב"מאה שנים של בדידות", רק גרוע. וזה גם מה שמוביל למסקנה שהסיפור כנראה עובד הרבה יותר טוב בתור מה שהוא במקור – ספר, מסקנה שמתעצמת לאור העובדה שכל הסרט מרגיש כאילו שנעשה בסוג של חצי כח וללא יותר מדי מחשבה. "מסע של מאה צעדים", אינו אלא בזבוז מצער של זמן וכסף, והוכחה נוספת שיש סיפורים שעדיף להשאיר על הנייר.