אמני ישראל מעלים זכרונות מפסטיבל ערד
רגע לפני שישתתפו בפסטיבל ערד ה-32, ערן צור, איה כורם, אושיק לוי, דודי לוי, שולי נתן ועוד, נזכרים ברגעים היפים שחוו בפסטיבל הזמר העברי
הופעתי בערד בשנת 93, באיצטדיון. הייתי עם הלהקה שלי ושכרנו לנו חדר משותף במלון בים המלח. זכור לי שיצאנו לים לצוף שעה קלה. אחר כך התקלחנו והתלבשנו ועלינו לערד. האצטדיון היה מלא מפה לפה (היה זה ערב מחווה ללהקת החלונות הגבוהים). ההבדל העצום בין הדממה של ים המוות לבין עוצמות הווליום של ההופעה היה אדיר.
עוד כותרות ב-nrg:
אליאב הודח מהאח, וטוב שכך
מה הפתרון של הקרדשיאנס לאלכוהוליזם?
פיליפ סימור הופמן מדהים בפעם האחרונה
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מוני ארנון (האחים והאחיות)
אחרי התפרקות להקת האחים והאחיות, אשר אני וסוזי היינו חברים בה, עבדתי כטכנאי הקלטות.
במסגרת עבודתי זו פגשתי זמרת שהייתה אז אלמונית בשם לאה שבת, שהקליטה את שירה הראשון "לא זוכרת איזה חורף". מכיוון שהייתה תפרנית, כי כידוע הקלטות עולות המון כסף, ומכיוון שאהבתי מאוד את השיר, החלטתי לתרום חינם את חלקי בהשלמת הקלטת השיר.
שנה- שנתיים אח"כ עבדתי על תקליט עם זמר אלמוני בשם שלומי שבת, שחזר אחרי שהות ממושכת בארה"ב. בין שאר השירים עבדתי גם על "בגלל הרוח", שכתבה אחותו לאה. גם את השיר הזה אהבתי מאוד, והשקעתי בו רעיונות מעבר ל'הפעלת כפתורים' בלבד כטכנאי הקלטות. למרות שזיהיתי בשיר פוטנציאל אדיר, לא יכולתי לנחש שיהפוך לנכס צאן ברזל של המוזיקה הישראלית.
בפסטיבל ערד 2004, בדיוק לפני 10 שנים, השתתפה להקת האחים והאחיות, לאחר שחזרה להופיע, ובמופע ארחה את לאה שבת. כאן נפלה לידי ההזדמנות לשיר בהרמוניה קולית את "בגלל הרוח" עם כותבת השיר. זה היה מבחינתי סוג של סגירת מעגל.
איה כורם
פסטיבל ערד היה מאז ומתמיד פסטיבל של זמר עברי והרבה מקהלות וחבורות זמר היו מגיעות להופיע בו.
לפסטיבל ערד הגעתי כילדה עם אבא שלי ששר אז בחבורת זמר. אני לא זוכרת הרבה, חוץ מאשר את הסולו שלו ב"שובי שובי לפרדס" ואותי גובהת בכמה סנטימטרים של התרגשות.
מיכל גבע
הייתי בפסטיבל ערד פעם אחת. עצם הזנב שלי הייתה שבורה ולא יכולתי לשבת בכלל, אני חושבת שעמדתי איזה 20 שעות ברצף, הכל בשביל לראות את אביב גפן והיהודים.
אושיק לוי
אני זוכר לטובה דווקא את שנותיו הראשונות של פסטיבל ערד, האירועים התנהלו בצנעה ומתוך אהבה אמיתית לזמר הישראלי. הופעתי כמה וכמה פעמים, גם במסגרת ערבי מחווה מיוחדים, ואני זוכר שהעיר תמיד התמלאה באנשים שאוהבים לשיר, לשיר ולרקוד. יש לי נוסטלגיה גדולה לשנים האלה, אז היה ניחוח נעים ותרבותי.
שולי נתן
להופעה משותפת שלי ושל נחמה הנדל בפסטיבל ערד הגיע היישר מלוס אנג'לס, שם הוא חי, בחור בשם אריק קדוש עם הילד שלו בן השלוש. בסוף ההופעה הוא ניגש והציג את עצמו, אמר שנהנה מההופעה וציין שבעוד 10 שנים לילד הזה יהיה בר מצווה והוא רוצה שאופיע בבר המצווה שלו. החלפנו פרטים, הודינו על המחמאות, וכך חלפו השנים ושכחתי מזה.
לאחר 10 שנים הוא באמת יצר קשר והזמין אותי אליו להופיע בבר מצווה של הבן בלוס אנג'לס. מיותר לציין שזה היה מפתיע ומרגש מאד.
דודי לוי
תחילת שנות השמונים, אני בן 14 וחבר בלהקה שקוראים לה מדיום, אנחנו מנגנים סוג של רוק מתקדם עם מבנים מורכבים רוצים להיות מושפעים מלהקות כמו ג'נסיס או לד זפלין עם סולואים ארוכים. אנחנו ארבעה, ערן אמיר מנגן בס ושר, גל חנניה מנגן תופים, אמיר צורף ואני מנגנים גיטרות, עושים חזרות בבתים כשהורים לא נמצאים ומופיעים בעיקר במסיבות בית ספר.
יום אחד ראינו מודעה בעיתון שמציעה ללהקות צעירות להופיע בפסטיבל חדש בערד, והמעוניינים צריכים להגיש קלטת עם חומרים מקוריים. כך מצאנו את עצמנו עולים על אוטובוס ונוסעים לכיוון יפו, יורדים לרחוב יפת ומתחילים ללכת בתוך הרחובות הצדדיים.
הגענו לבית ערבי גדול ומרשים שנחצ'ה היימן גר בו, אני מניח שהוא ניהל אז אמנותית את הפסטיבל. נחצ'ה קיבל אותנו בחמימות והכניס אותנו לביתו. הוא שם את הקלטת ואנחנו ישבנו שם נרגשים בסלון עם התקרה העצומה, מחכים למוצא פיו. נחצ'ה אהב, חייך ופירט על קטעים מסוימים שאהב. יצאנו מאושרים לרחובות הצרים. זו הייתה חוויה משמעותית עבורנו, גם המפגש עם נחצ'ה, גם הבית המרשים וגם הקבלה שלנו לפסטיבל.
כמה חודשים אחר כך עלינו לאוטובוס מלא בחבר'ה כמונו בדרך לערד. הרבה להקות, הרבה מוזיקאים, עבורנו זאת הייתה הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים לעולם הגדול והולכים להופיע בפסטיבל עם במה גדולה ולהקות מכל הסוגים. בילינו שם יום שלם. פגשנו אנשים, דיברנו על מוזיקה ועל גיטרות והחלפנו חוויות. היינו ילדים שפתאום יצאו החוצה.
שנים אחרי חזרנו לשם, לאותו פסטיבל שצמח והפך לפסטיבל גדול ומשמעותי בהרבה, להופיע שם כנוער שוליים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם