ראשי » תרבות » קולנוע

אפילו מריל סטריפ לא מצילה את "המעניק"

כל חובב קולנוע יתקשה להשתחרר מתחושת ה"בסרט הזה כבר הייתי, ונדמה לי שהכרטיס עלה אז פחות". לעומת הסרטים הטובים ש"המעניק" מחקה, הוא גם עמוס בקלישאות ובמשחק לא מרשים

בעמק יפה, בין כרמים ושדות, שוכנת לה ארץ מדכאת מאוד, אם כי לא בעיני תושביה, חברה עתידנית שהפיקה לקחים מאסונות העבר ומקיימת את עצמה בסדר מופתי, עם קהילות מסודרות שהולכות לישון בשעות קבועות מראש, תאים משפחתיים מהונדסים ומגוון רגשות שלם שנעדר מהלקסיקון, באדיבות זריקות יומיות שמקבלים האזרחים. ערד ניר קורא לזה צפון קוריאה, הסופרת האמריקאית לויס לאורי קראה לזה "המעניק": ספר אמריקאי מאוד מצליח לבני הנעורים שראה אור ב-1993, וזוכה כעת לעיבוד קולנועי בבימויו של פיליפ נויס האוסטרלי ("משחקים פטריוטים", "סולט").
 
הנער ג'ונאס וחבריו הטובים פיונה (אודיה רש הישראלית) ואשר (יובל סמו. סתם, בדקתי אם אתם ערניים. קמרון מונהאן, איאן הג'ינג'י מ"חסרי בושה") הגיעו לפרקם, וכעת הגיע הזמן לטקס סיום הלימודים שבו מוענקים להם תפקידיהם על ידי ראש מועצת הזקנים (מריל סטריפ, עם תסרוקת בהשראת גנדלף מ"שר הטבעות"). ג'ונאס מצ'ופר בתפקיד יוקרתי במיוחד: הוא ממונה ל"שומר הזיכרון", היושב בספרייה מבודדת ומחזיק בגישה בלעדית לזיכרונות העבר של הקהילה. הוא נשלח לעבור חפיפה אצל המחזיק הנוכחי בתואר (ג'ף ברידג'ס), הלא הוא "המעניק". עבודתם המשותפת חושפת את ג'ונאס לשלל גילויים מן העבר: רגעים אנושיים קטנים, פרקים מתולדות העולם שנראים כמו קליפ של "סיכום עולמי", ולפתע, שומו שמיים, הוא מגלה דברים שלא ידע על קיומם, כמו צבעים ורגשות עזים. ומהו הרגש החמקמק הזה שהוא חש פתאום? האם זו אהבה? כאן הוא מתחיל לקרוא תגר על הסדר הקיים, ומיותר לציין שלא כולם משתגעים על זה.

 

כל חובב קולנוע ממוצע יתקשה להשתחרר ב"המעניק" מתחושת ה"בסרט הזה כבר הייתי, ונדמה לי שהכרטיס עלה אז פחות". עולם פוריטני שמתנהל בשחור-לבן, עד

שלאט לאט מתגלות בו נגיעות של צבע? "פלזנטוויל". אדם שמגלה שהחברה שבה הוא חי היא שקר ושואף לראות מה מעבר לגבולותיה? "המופע של טרומן", למשל. צעירים שמבינים שחייהם האידיאלים לכאורה הם בעצם חלק ממנגנון חושך שאלוהים ישמור? "לעולם אל תיתן לי ללכת" הוא דוגמא לא רעה.

ההבדל הוא שכל הסרטים הללו הם סרטים טובים שידעו, מי יותר ומי פחות, להצחיק, למתוח ולרגש. "המעניק", לעומתם, לא מצטיין באף אחד מהפרמטרים האלה, ובנוסף מציע תסריט עמוס קלישאות ומשחק לא מרשים: קייטי הולמס, בתפקיד אמו הסופר-קונפורמיסטית של ג'ונאס, פלקטית במיוחד, וגם את מריל סטריפ כנראה לא נפגוש השנה באוסקר, למרות שבמקרה שלה זו אולי נבואה לא אחראית. ג'ף ברידג'ס חביב בתפקיד "המעניק" הזקן, אבל כחלק מעיצוב הדמות נראה כאילו התותבות מציקות לו כל הסרט. במילים אחרות, לו הייתי ג'ונאס, הייתי מבקש מהמעניק שיעניק לי כרטיסים לסרט אחר.

עוד כותרות ב-nrg:
חוות החיות בבית האח הגדול
הגיע הזמן לערפדים חדשים
ילדי ישראל רוצים שלום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...