ראשי » תרבות » טלוויזיה

המלחמה לאחר המלחמה: שחיתות והבטחות שווא

שתי כתבות מקוממות שודרו אמש בתוכנית "מבט שני": סדרת אפיזודות שוברות לב מקיבוץ סופה שניסיון החדירה אליו באמצעות מנהרה היה הזרז למתקפה הקרקעית ב"צוק איתן", ותיעוד ההתנצחות בין הח"כים סלומיאנסקי ושפיר בועדת הכספים שמזכיר את המשותף לפוליטיקה ולנקניק. השקט שאחרי הסערה? לא בישראל

שבוע וחצי חלף מאז כניסתה של הפסקת האש. הגשם מנאום הרמטכ"ל עוד לא שטף את אבק הטנקים (כנראה שלא יהיה מנוס מלתת חיילים דלי וסמרטוט), עוד לא ידוע כמה זמן זה יחזיק ולאן פנינו מועדות, אבל על הדשא בנחל עוז אפשר לשבת בינתיים עם הערוץ הראשון, בלי שכפ"ץ ובלי לחפש מרחב מוגן. אמש שודר מהקיבוץ פאנל מיוחד של "מבט שני", שזכה לשם "המלחמה שלאחר המלחמה", בהנחיית יגאל רביד. הוא שוחח עם אלון שוסטר, יו"ר מועצת שער הנגב, עם שניים מוותיקי נחל עוז ואפילו עם גברת אמיצה אחת מגדרה, שעוברת בשבוע הבא עם משפחתה לקיבוץ.
 
בין לבין שודרו שתי כתבות. שתיהן חשובות ושתיהן, כל אחת בדרכה, מקוממות. הראשונה והיפה שבהן היא "סופה במנהרה" (של אשף הדוקומנטרי איתי לנדסברג-נבו), על הקיבוץ הקטן בחבל שלום, שניסיון החדירה אליו באמצעות מנהרה באמצע יולי היה הזרז למתקפה הקרקעית ב"צוק איתן". לנדסברג מסייר בסופה ומשרטט את מציאות החיים הבלתי אפשרית שלו, באמצעות סדרה של תמונות שוברות לב: ילד וגננת מספרים זה לזה ששנתם נדדה הלילה, ומזכיר הקיבוץ נזכר בהבטחות השווא של המדינה לספק להם גנרטור. ראש צוות החירום מדברת על הקושי למצוא אוזן קשבת במשרד הביטחון, ואחראית החינוך מתארת איך כל עזיבה של ילד מסכנת את המשך קיומו של הגן, כי הקיבוץ ממילא קטן ומגרד בקושי את מספר הילדים המינימלי. איש מהדוברים לא צועק ולא מתלהם, רובם שוטחים את טענותיהם בחיוך עצוב ומריר, כמי שיודעים שלמרות האיומים האוויריים והתת-קרקעיים, ייתכן שהקרב הקשה של סופה יהיה דווקא ביבשה, בדמות ביורוקרטיה והבטחות שווא. מזכיר הקיבוץ בעצמו מודה: "חודש-חודשיים של שקט ואנחנו נישכח", וכנראה יודע על מה הוא מדבר. 
 
הכתבה השנייה, "כספים פוליטיים ופוליטיקה של כספים" (אבנר הופשטיין), היא תזכורת למשפט השחוק הקובע כי המשותף לפוליטיקה ולנקניק, הוא שרצוי לא לראות איך עושים אותם. הסיוע לתושבי הדרום אמור לעבור דרך ועדת הכספים, שהפכה בכנסת הנוכחית לזירת התגוששות בין יו"ר הוועדה, ניסן סלומיאנסקי מהבית היהודי, לבין סתיו שפיר. שפיר הכריזה מלחמה על האופן שבו מתנהלת הוועדה, שבה מצופים החברים לשמש כחותמת גומי להעברות תקציביות שמגיש להם משרד האוצר, ועל התנהלותו של סלומיאנסקי עצמו: ביוני הוא ניצל עיכוב בהגעתם של חבריו, ואישר לבדו העברה של 888 מיליון שקלים למשרד החינוך, שכללה לא מעט

צ'ופרים לקהל הבוחרים שלו. שפיר הזועמת הגיעה עד לבג"צ בניסיון לשנות סדרי עולם, וסלומיאנסקי מצדו מצויד בנימוקים נחרצים נגד כל האשמה. יאזין הצופה לטענותיהם, ויחליט למי הוא מאמין. הופשטיין אולי לא מחדש הרבה בכתבתו, אבל באמצעות שיחות עם מרואיינים כמו ירון זליכה ושאול אמסטרדמסקי מ"כלכליסט", מצליח לשפוך אור על העולם הדי אפל של ההעברות התקציביות.

הערה קטנה לסיום: אני מקווה שברשות השידור החדשה יימצא מקום ליגאל רביד ובייחוד ל"כך היה" הנוסטלגית שלו, אבל ראיונות הם לא הצד החזק שלו. נטייתו להתחכמויות ולקטיעת דבריהם של מרואייניו בהערות מיותרות, הייתה אמש בעוכריו של המשדר המעניין.

עוד כותרות ב-nrg:
המורה שהזכיר את אדם ורטה: ראיון עם יהודית קציר
הרגעים הבלתי נשכחים בחייו של מני פאר
20 שנה לחברים: איפה הם היום?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...