ראשי » תרבות » במה

אפקט "קופיקס" מחלחל לתרבות

הצלחת "יום הקולנוע" מדברת בעד עצמה: די במחיר מוזל כדי להביא את הקהל. אך האם די ביום אחד בשנה כדי ליצור מהפכה של ממש בצריכת התרבות שלנו? לא עבור מי שמצפה לקבל תיאטרון ומוזיקה במחיר של כוס קפה

פעם היה ביטוי קצת אבסורדי, שלא לומר אוקסימורוני, שקראו לו "חווית קנייה". אלוהים יודע איזו חוויה מועברת לנו בשופינג סתמי, אבל מה שכן – פעם שילמנו הרבה יותר מחמישה שקלים על הקפה שלגמנו, ושלא נדבר על המאפה. לא ביקשנו שיעשו לנו מחיר, אלא הוצאנו את הארנק ושילמנו בהכנעה. משחקי הכוחות בין ההיצע לביקוש ומה שביניהם, עשו את שלהם.

ואז הגיעה "קופיקס" ונשאה עמה מהפכה צרכנית, כרשת בתי קפה זעירים שמתמחרים את מרכולתם בחמישה שקלים לפריט. העיקרון פשוט: קפה הוא מוצר צריכה בסיסי, אז למה שנשלם יותר? בימינו כבר לא נעים לדפוק קופה על הציבור, והמגמה הכללית מנסה להתל בו באמצעות הצחקת המחירים.

מסתבר ש"אפקט קופיקס" יצר הד חברתי, והמהפכה חלחלה גם לתחום התרבות: "יום הקולנוע הישראלי", שנערך בשבוע שעבר, הציע מגוון סרטים ישראליים ב-10 שקלים, ואילו "ימי תרבות", שהתחילו היום (ג') וימשיכו עד ה-15 בספטמבר, שישה ימי אירועי תיאטרון, מוזיקה, קולנוע ואמנות על כל גווניה שמוצעים במחיר של עד 20 שקלים לכרטיס (חינם לתושבי הדרום), הראויים לציון מיוחד ולו רק בשל היקפם הנרחב, הרבה מעבר לגבולות מדינת תל אביב.

שרת התרבות, לימור לבנת, הצהירה על 120,000 צופים שהגיעו לבתי הקולנוע ב"יום הקולנוע הישראלי" ונהנו מהתוצרת המקומית של הזמן האחרון, מ"אפס ביחסי אנוש", דרך "גט: המשפט של ויואן אמסלם" ועד "גאליס – המסע לאסטרה". זהו נתון לא מבוטל שמעיד על נכונות לצרוך תרבות כשמיטיבים עם הצופה. כך הוא מגיע חדור מטרה: לנצל בהמוניו את ההטבה המפליגה. די במחיר מוזל כדי להביא קהל.

הנה האמת העגומה בכל הסיפור: זה לא חדש שרבים יעדיפו לשרוף ערב מול הטלוויזיה מאשר לצאת מהבית ולכתת רגליים כדי לצפות בהצגה. מחול לא מעניין את רובנו. קונצרטים? אופרה? הצחקתם אותנו. צעירים בקושי מגיעים ובאמת מפספסים את ההנאה שבעצם הצפייה. חינוך לתרבות אינו דבר שנבנה ביום אחד, אלא תוצר של עשייה ממושכת שמטרתה לקרב את הצופים לאולמות, מתוך הבנה שחשוב שהם יהיו שם, עשייה שחייבת להתאים עצמה לצופה הצעיר.

חשוב שנבין שתרבות היא אינה מותרות, שנעריך תוצר אמנותי ונדע ששווה להגיע גם כשאין הנחות. מה גם ש"אפקט הקופיקס" הפחית מחשיבותם של "מוצרי הצריכה הבסיסים", שם קוד גנרי שמקפל בתוכו את הצרכים הבסיסיים שמגיע לנו לקבל: בית, מזון וגם מזון רוחני. הלוואי שתרבות תהיה באמת מוצר צריכה בסיסי, ולא משהו לנפנף בו פעם בשנה.

"צריך פיס בתרבות" זו לאו דווקא סיסמה, אלא אמת עגומה, כשמשרד התרבות דורך במקום. יש להפיץ ברבים את הבשורה שתרבות זה לא איכסה ולחנך את הדור הבא לראות עולם על הבמה. הדרך להבין שחוויה תרבותית אינה משולה לכוס קפה עוד ארוכה.

עוד כותרות ב-nrg:
רדיוהד חדש: הספירה לאחור החלה
נינט מתחתנת: כל התחנות בדרך ליוסי
צביקה פיק מסרב להחזיר כסף בגין הופעה שבוטלה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...