ראשי » תרבות » קולנוע

"שני פנים לינואר": שופע סטייל ונטול היגיון

למרות השחקנים המצוינים, הלוקיישנים המהממים והתלבושות האלגנטיות, המותחן המבוסס על ספרה של אומנית המתח פטרישה הייסמית' מתקשה להמריא

"זרים ברכבת" של אלפרד היצ'קוק, "הכישרון של מר ריפלי" של אנטוני מינגלה ו"שמש סגולה" של רנה קלמנט הם מקצת הסרטים שהופקו למסך הגדול בהתבסס על ספריה של אמנית המתח פטרישה הייסמית'. העלילות שטוותה הייסמית' הכילו לא רק טוויסטים מרתקים ומאוד לא צפויים אלא כמעט תמיד נטענו במתח פסיכולוגי. הדמויות שהציבה הייסמית' באופן קבוע היו עמוסות בסודות כמוסים, מורכבות להפליא ופעלו לאו דווקא מתוך אינטרסים חומריים כמו בצע כסף או תאווה אלא מתוך דחפים יותר עמוקים ואפלים.

"שני פנים לינואר" המבוסס אף הוא על ספרה של הייסמית', ממשיך את הקו הקולנועי שהציבו הסרטים הנ"ל ואף מתיישר על פי הלוק הויזואלי המשותף להם – מסוגננות יתר ואלגנטיות שופעת. בדומה ל"הכישרון של מר ריפלי" (1999) שניסה לא רק לגולל סיפור מתח ופשע מורכב אלא גם להתחבר לרוח התקופה בה הוא מתרחש, גם "שני פנים לינואר" שם לו למטרה להשתמש באווירה הנוסטלגית והרקע הפסטורלי ככלי ליצירה מודרנית בטעם של פעם או סרט וינטאג' אם תרצו. מה שאומר שהקצב שלו קצת יותר איטי מהרגיל, הדמויות שלו קצת יותר מורכבות והעיצוב האומנותי שלו ובעיקר הבגדים פשוט נראים נהדר.
 
מדובר בסרט שופע סטייל, שלעיתים נראה כמו פרסומת לקלווין קליין או דיור ולעיתים מחזיר אותנו למותחנים האפלים מהעבר. זה מתחיל באתונה עם נוכל אמריקאי צעיר בשם ריידל (אוסקר אייזיק הכריזמטי מ"בתוך לואין דיוויס") השם עין על קולט (קירסטן דאנסט המעולה כתמיד) וצ'סטר מקפרלנד (ויגו מורטנסון המוכשר), זוג תיירים אמריקאים אמידים. במהרה הם מתיידדים והוא נשכר לשמש להם כמורה דרך בביקורם באי.

בעוד ריידל נמשך אל קולט היפהפייה, מתיידד עם צ'סטר המזכיר לו מאוד את אביו ואף מצליח לגזול מהם כספים קטנים בעורמה, הוא אינו מודע לכך שהוא אינו הנוכל היחיד בסביבה. מסתבר שצ'סטר הוא נוכל גדול בהרבה אשר הונה אנשים במיליוני דולרים וכעת עומד לסבך את אשתו ואת הנוכל הקטן שנדבק אליהם בלא פחות מאשר רצח.

 

מבלי לגלות לכם את שפע ההתפתחויות, הסיבוכים והמפנים הלא צפויים שהתסריט מציע, נאמר רק שהסרט מתפתח לכדי סרט בריחה על רקע נופי יוון בעוד שלושת הדמויות מנסות להימלט מגורל ידוע מראש. למרות שאתם חושבים שאתם מכירים כבר את קונספט המשולש

הרומנטי המוכר והקלישאתי, הפעם התסריט ברגעיו הטובים, מצליח לשבור את הצפוי והמוכר ולבחור בנתיבים חדשים ופתרונות לא צפויים. ברגעיו הפחות טובים, התסריט מועד על רקע סצנות חסרות הגיון עד שקשה להתחבר אל המניעים של הדמויות.

על הבימוי והתסריט מופקד חוסיין אמיני אשר זהו סרטו הראשון כבמאי. אמיני זכור בעיקר בתור התסריטאי של המותחן הפסיכולוגי "דרייב", אך בניגוד לבימוי האלגנטי והמורכב של ניקולס ווינדיג רפן, אמיני, כבמאי, לא מצליח לגרום לצופה להתחבר אל הפסיכולוגיה של הדמויות ולהבין את מניעיהן. בסרט שבמרכזו משחקי מוחות ותחושת פרנויה הולכת וגוברת, זהו ללא ספק מרכיב הכרחי, וכאשר הוא לא עובד כראוי זה נוטה להוציא את הצופה מהסרט. לעומת זאת, מבחינה ויזואלית, אמיני בהחלט מצליח להציב סרט נאה, אשר גם אם לא תמיד עובד מבחינה הגיונית, לפחות אפשר להנות פשוט מהצפייה.

עוד כותרות ב-nrg:
אמא מחליפה: בהמיות בשירות הפריים טיים
ראפר יהודי מראה איך הסברה צריכה להיראות
מי הסלבס שיצפו בליידי גאגא מטבעת הזהב?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...