מדהים: איש החמאס שהפך לסוכן ישראלי

הסרט הדוקומנטרי "הנסיך הירוק" שמגולל את סיפור החברות האמיצה בין איש החמאס מסעב יוסף לאיש השב"כ גונן בן יצחק, מספק הצצה מרתקת למציאות שאף תסריטאי לא יכל לכתוב ואכזבה מרה על הפקרות אדם שסיכן את חייו בסיוע למדינה

איתמר רייצס | 14/9/2014 13:05 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
קיץ 2014 הוגש לכם בחסות החמאס. הארגון הוכיח שלמרות כל הדיבורים על חולשתו וקשייו, הוא עדיין יודע יפה מאוד לשבש את שגרת החיים בישראל, לאמלל את
מוסעב חסן-יוסף, הנסיך הירוק
מוסעב חסן-יוסף, הנסיך הירוק מתוך הסרט
תושבי הדרום ולהרחיק את כל האמנים והספורטאים שכבר עמדו להחתים דרכונים בנתב"ג. "הנסיך הירוק", סרט התעודה המדובר של נדב שירמן, שודר אמש ביס דוקו לאחר שסיים לא מזמן סיבוב על מסכי הקולנוע בארץ ובעולם. גם הוא מביא הצצה לתוך הארגון הרצחני, אבל הפעם מזווית קצת אחרת.

מסעב יוסף היה בשר מבשרו של החמאס, ובנו הבכור של השיח' חסן יוסף, אחד האנשים החזקים בארגון ואורח קבוע בבתי הכלא הישראליים. לאחר אחת הפעמים שבהן אביו נעצר, הוא מחליט לנקום ומשיג לשם כך אקדחים, אבל נעצר על ידי כוחותינו עוד לפני שהספיק לעשות בהם שימוש. כאן מתחילה השתלשלות אירועים שבמהלכה מתנער מסעב מהאידאולוגיה האלימה של הארגון, והופך למשת"פ שמוסר לשב"כ מידע יקר מפז על פעולותיו ואנשיו (תחת הכינוי "הנסיך הירוק"), על רקע האינתיפאדה השנייה שמתחילה להשתולל. כל זאת תחת הדרכתו הצמודה של המפעיל שלו, איש השב"כ גונן בן יצחק, שרוקם אתו יחסי אמון שהופכים גם לחברות אמיצה.

"הנסיך הירוק" מחייב שימוש באחת הקלישאות המאוסות ביותר בספר: אף תסריטאי לא יכול היה לכתוב סיפור כזה, שכולל את התנכרותו של מסעב לאביו ולמפעל חייו, את הפיכתו לסוכן ישראלי ובהמשך גם לדובר נלהב נגד חמאס. הסרט כולל למעשה שני מרואיינים בלבד: מסעב וגונן בן-יצחק, ובין קטעי השיחות עמם הוא משלב חומרי ארכיון, ועושה שימוש נבון באמצעים קולנועיים, כמו "שחזורים" מבוימים, או הצגת קטעים שצולמו כאילו מבעד למזל"ט ישראלי או למצלמה של חדר החקירות.
 
מתוך הסרט
מרתק ומרתיח בו זמנית. ''הנסיך הירוק'' מתוך הסרט

שירות הביטחון הכללי, כידוע, הפך לסחורה דוקומנטרית חמה בשנים האחרונות, עם "שומרי הסף" של דרור מורה, שהגיע עד לשטיח האדום של טקס האוסקר. "הנסיך" הוא סרט מעניין ועשוי היטב ללא ספק, אבל אם "שומרי הסף" היה מסמך שהתקשיתי להסיר ממנו את מבטי, "הנסיך" מקבל ציון נמוך יותר בקטגוריה הזאת. אולי בגלל שפרטי הפרשה המרתקת כבר היו מוכרים לי,
לאחר שהוצגו בהרחבה בתקשורת ובראיונות עם גיבוריו, אולי בגלל השימוש באנגלית כשפת הראיונות, שיוצר ריחוק מסוים מהצופה הישראלי ומעורר תחושה מעט יותר מבוימת.

הקטע המרגש ביותר מגיע בסוף הסרט, כאשר מסעב מגולל את התלאות שעברו עליו לאחר שנמלט לארה"ב, התנצר וביקש מקלט מדיני, ובקשתו כמעט נדחתה, עד שגונן (ששוחרר בינתיים מהשירות בגלל שחרג מהנהלים בהתנהלותו מול מסעב) נחלץ לעזרתו וסיפר לשלטונות האמריקאים את גרסתו. מסעב מספר למצלמה בעיניים לחות כיצד גונן תמך בו, כשכל שאר סוכני השב"כ שהכירו את פועלו העדיפו לשתוק, ועל הקשר המיוחד שנוצר ביניהם. אז הצופה מבין (זהירות, עוד קלישאה לפניך) שחברות יכולה להיווצר גם בתנאים הכי פחות סבירים, ומקווה שמדינת ישראל תדע לא להפקיר את האנשים שמסייעים לה במחיר של סיכון חיים. 

עוד כותרות ב-nrg:
סנסציה ישראלית: 400 אלף צפיות תוך יומיים
חגיגאגא: המסיבה הכי גדולה שידע פארק הירקון
מי רוצה לחלוק אסלה עם יעל בר זוהר?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק