ראשי » תרבות » טלוויזיה

זבנג והתחלנו: ראיון עם מלך הקומיקס

התמורות שחלו בקומיקס הותיק בישראל יפתיעו לא מעט מהמבוגרים שגדלו עליו. אורי פינק מסביר איך העיסוק בסקס פינה את מקומו לטובת התעסקות בטכנולוגיה ומספר על תוכנית הילדים החדשה בכיכובו בו הוא מלמד את הילדים לצייר ולבנות עלילה, הלכה למעשה

"כולם קוראים לזה  'התכנית שלך'", מספר אורי פינק על "העיפרון הכי מחודד", תכנית ילדים חדשה בכיכובו, "ואותי זה מצחיק. יש כל כך הרבה אנשים שעושים את התכנית הזו, שהגו את הפורמט, וכתבו את התסריטים, והפיקו ועוד ועוד. זה אמנם על הקומיקס שלי ואני מופיע שם, אבל אני מרגיש כמו בורג קטן. זה היה לי מוזר, אני רגיל לעבוד לבד, מקסימום מישהו עוזר לי בצביעה".

כאשר לצידו עיפרון סקרן וחינני העונה לשם אייבי, פינק מראה לילדים, צעד-צעד, כיצד מציירים דמויות וחפצים, יוצרים אשליית תנועה והופכים דף חלק לעלילה בעזרת לא יותר מטוש  שחור.  בפרק הראשון, למשל, נמלה, נדנדה ונקניקיה הפכו לסיפור קצר הנובע מעולם הילדים. על הדרך, הצופים הצעירים בבית למדו כמה דברים חדשים לא רק על ציור קומיקס, אלא גם על שלל נושאים אחרים, באופן קליל ולא מתאמץ.

"זו תכנית שמשלבת את היסודות של ציור קומיקס וידע כללי", פינק מסביר, "זו דרך כיפית לעשות את שניהם. כשאני מדבר על לצייר קומיקס, הכוונה ליסודות, לבימוי, לקומפוזיציה, וגם פשוט לדעת לצייר דברים – גם אם אתה לא מצייר הכי טוב בעולם, מה לעשות כדי שיראו שזה כלב, למשל, או דבורה, ולתפוס את המאפיינים שלהם. כשאני מלמד, אני לא מלמד לצייר, אלא לספר סיפור".

כלומר, מעבר לטכניקה, יש כאן למידה של צורת חשיבה.

"צורת חשיבה של קומיקסאי, שהיא שונה מהסתכלות של צייר. הציורים בקומיקס לא צריכים להיות יפים, הם צריכים להיות פונקציונאליים – להעביר מסר, להעביר התרחשות, זה מה שחשוב בקומיקס".

 

עוד כותרות ב-nrg:
מורן אטיאס ניצחה את ביונסה
זה הסרט הישראלי הטוב של השנה
תכירו: להקת בני 13 ששווה 1.8 מיליון דולר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

נוסף על התכנית, פינק מפגיש ילדים ונוער עם עולם הקומיקס, כיוצרים ולא רק כקוראים, גם במסגרת חברותו בעמותת "קומיקס לכולם" וגם על גבי דפי מגזין "זבנג", בהם מוקצה מקום לקומיקס קוראים. כשהוא עצמו היה נער, כך הוא מספר, לא הייתה פלטפורמה שעודדה נוער ליצור קומיקס, ובכלל, המודעות לקומיקס הייתה פחותה משמעותית מאשר היום.

"את יודעת, אם היו מספרים לאורי פינק בן ה- 10 שזה מה שהולך להיות, שזו הולכת להיות מדינה עם חנות קומיקס, עיתון קומיקס, חוגי קומיקס, כנסים, שמלמדים קומיקס באוניברסיטה, הייתי צוחק, לא הייתי מאמין שזה יכול לקרות כל כך מהר. כשאני הייתי ילד, היה רק מעט מאוד קומיקס וגם הוא היה מתורגם מחו"ל, לא ברור בשביל מי – אולי בשבילי, אולי אני היחיד שקרא אותו. היום, ישראל היא במקום לא רע בכלל מבחינת תרבות הקומיקס.

"בהתחלה, ההורים שלי לא התלהבו מהתחביב המוזר הזה שמצאתי לי, אבל כש'סברמן' יצא, קומיקס בנושא גיבור על ישראלי שיצרתי כשהייתי בן 15, הם התחברו לזה. סך הכל, ההורים שלי באמת תמכו בי, היה לי מזל".
גיבור על מקומי לא כל כך תפס, וזה מפתיע – יש משהו בישראליות שכמה לדמות כזו.

"ז'אנר גיבורי העל הוא דבר מאוד אמריקאי, ומה שמעניין הוא, שהרבה גיבורי על נוצרו ע"י יהודים – סופרמן, ספיידרמן ועוד. לדעתי, מה שהוליד את גיבורי העל, הוא השילוב של הראש היהודי שמחכה לגיבור שיושיע אותו, והאמריקאיות.

"הכמיהה הזו ליצור גיבור על מקומי, ולא רק לתרגם קומיקס גיבורי על אמריקאי, היא דבר שייחודי כמעט רק לארץ. באף מקום בעולם, אני חושב, אפילו במקומות בהם הקומיקס חזק ברמות מטורפות, כמו צרפת, למשל, או יפן, אין גיבור על מקומי – פשוט אין דבר כזה. יש כאלה שחובבים את הז'אנר הזה, אבל לא יצרו משלהם. הצרפתים, המומחים העולמיים בקומיקס, לא יעלו על דעתם ליצור גיבור על מקומי.

"אני עשיתי את זה כמה פעמים, יצרתי דמויות של גיבורי על ישראלים, מאז 'סברמן', וניסיתי לנצל את הכמיהה הזו ולשלב אותה כאלמנט בסיפור, כי זה מה שמצחיק. לצערי, זה לא כל כך עובד".

לבד מכל עיסוקיו החדשים, מתוכנית הטלוויזיה ומהכרת עולם הקומיקס לילדים ונוער, פינק ממשיך לצייר מדי שבוע את הקומיקס המזוהה ביותר עמו, "זבנג", כבר 27 שנים מעל דפי "מעריב לנוער". מתברר שהתמורות שחלו בנוער בתקופה האחרונה מחלחלות לאט לעולם הקומיקס אבל לעומתו, הקומיקס, כך טוען פינק, נהיה שמרני יותר.

יש דמות מן החבורה שמייצגת אותך כנער שהיית?

"הכי קרוב אליי זה ירון החכם. אולי לא הייתי כל כך חכם, אבל היה לי את הקטע של המעמד של הצייר של הכיתה, מה ששירת אותי, כי בכל זאת היה לי איזשהו מעמד - לא הייתי סתם עוד חנון, אלא חנון שמביא תועלת. הייתי מחלק לילדים בכיתה חוברות קומיקס, שיקראו. ככה שרדתי את התקופה הזאת, היצירתיות איכשהו קצת הצילה אותי". 

זו תקופה ארוכה. החברה השתנתה, הנוער השתנה. איך "זבנג" הגיבה לתמורות האלה?

"כל הזמן חלו ב"זבנג" שינויים. אני אגיד עכשיו משהו שיפתיע אותך - הוא דווקא נהיה יותר שמרני, אנחנו נהיים שמרנים יותר. אני מסתכל על טורי "זבנג" של שנות התשעים, והם הרבה יותר גסים, הרבה יותר עוסקים בסקס. היום, הקוראים שלי מרגישים לא בנוח עם זה. זה מאוד מעניין - היום הסקס מאוד זמין, וכל אחד יכול לצפות באייפון שלו בפורנו, ואת הבוטות אולי מקבלים יותר כשהיא בפייסבוק, אבל כשזה אמור לתאר את החיים של הקוראים, הם מרגישים עם הבוטות הזו לא בנוח, ואני מגיב בהתאם - ג'ינג'י, למשל, הרבה פחות חרמן היום ויותר תחמן, ועכשיו אני גם יוצר לו חברה וסוגר את עניין החרמנות שלו. סירופ השוקולד שליווה אותו וכל זה, למשל, אלו דברים שאני כבר לא יכול לפרסם היום".

מה בנוגע ליחסי מורים-תלמידים? גם זה מאוד השתנה במרוצת השנים - היום מורות כבר לא מטילות אימה, ולעיתים הן עצמן חוששות מן התלמידים ומן ההורים. מה זה אומר לגבי דמותה של גברת זעפני?

"בזעפני יש בה משהו מיתולוגי שאי אפשר לגעת בו. חשבתי על זה הרבה, האמת, בכל פעם שאני מגיע לבית הספר של הבת שלי. האם המורות שלי באמת היו כאלה? אני לא זוכר, אבל זה היה הרושם שלי. אני זוכר שהייתה לי רק מורה אחת צעירה ונחמדה, וזהו, כל השאר היו שחוקות וחסרות סבלנות. אני מת עלי זעפני ולא אשנה אותה בחיים, היא לא תהפוך פתאום לחמודה ומתחשבת.  גם אם היום המורות שונות, עדיין יש כמה כאלה, כמוה.

"אבל יש דברים שהשתנו ולגמרי נכנסו ל"זבנג", כמו טכנולוגיה. יש היום ב"זבנג" הרבה עיסוק בטכנולוגיה. ירון, למשל, מעמדו מאוד עלה. פעם, לא השתינו לכיוון שלו, היום הוא מאוד מכובד, 

כי הוא מבין בזה.

"הייתה גם תקופה שהייתה סגידה מטורפת לסלבס ולכאלה שהיו בתכניות ריאליטי, האח הגדול והישרדות וכל זה, וזה השתקף גם בקומיקס. אני חושב שיצאנו מזה, מקווה שיצאנו מזה. אני הפסקתי לעסוק בזה ולא קיבלתי פנייה או דרישה להחזיר את הדיבור על זה. נראה לי שנמאס כבר, יותר מעניין טכנולוגיה, גם פוליטיקה כשצריך, דברים שקורים בארץ. פוליטיקה זה דבר שאפשר להכניס ל"זבנג" בלי בעיה, ואני עושה את זה בכיף. אני רואה את הבנות שלי והן מבינות יותר ממה שאני הבנתי כשהייתי בגילן".

אם גיבורי "זבנג" היו גדלים יחד עם הקוראים המקוריים והראשונים, הם היו היום בתחילת שנות הארבעים לחייהם. מה, לדעתך, היה קורה לדמויות? איך היו נראים חייהם של גל, ירון, סיגל, ג'ינג'י ושאר החברים?

"זה נושא כל הזמן מעסיק אותי, עוד מהרגע ש"זבנג" התחיל, איפה הם יהיו כשיהיו מבוגרים. לפני שנתיים, חגגתי יומולדת 25 ל"זבנג", שיצא בדיוק באותו חודש של גיליון 100. עשיתי חוברת מיוחדת עם שלושה סיפורים, ושם הראיתי אותם בגיל יותר מבוגר. גל, למשל, אבא לשלושה, מקריח וגרוש. אחת מהילדות שלו היפראקטיבית, השנייה דיכאונית".

ריאליסטי מאוד, מעוגן במציאות.

"תראי, זו המציאות של 'זבנג', זו קריקטורה של הנוער הישראלי, או במקרה הזה הנוער שהפך לבוגרים. היא מצחיקה מאוד, ובאותו זמן גם מראה, גם אם בצורה מעוותת ומוקצנת, את המציאות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...