ראשי » תרבות » טלוויזיה

תגובה לביקורת על אמנון לוי: אל תהרוג את השליח

ד"ר הני זובידה קרא את טור הביקורת "אמנון לוי לא בוחל בשקרים כדי לרגש את הצופה" שפורסם כאן וכעס מאוד על כותב הטור בטענה שהוא זה שמתעלם מהעובדות הכואבות. מי מהם צודק?

כשקראתי את טורו של אליישיב רייכנר ״אמנון לוי לא בוחל בשקרים כדי לרגש את הצופה״ קצת כעסתי. אנסה להסביר מדוע, אולם לפני גילוי נאות - אני מכיר את אמנון, אכלנו פעם אחת צהרים יחדיו,  ושתינו קפה, והוא ראיין אותי לשלושה מסרטיו כולל הסרט המדובר על הפריפריה. האם יש לאלישיב רייכנר גם איזה גילוי נאות קטן? כמו למשל העובדה שהוא ג׳נטריפיקטור בירוחם ושהוא התמודד ברשימתו של מיכאל ביטון בבחירות המקומיות האחרונות (מספר 6), אותו מיכאל ביטון שאיים לתבוע את אמנון לוי בעקבות הסרט? ושבקרוב יש עוד מערכת בחירות בירוחם? האם הכול זה רק אינטרסים פוליטיים ציניים? איפה האנשים? הבה ואנסה להסביר.

עם קריאת הטור של רייכנר נדמה היה ששבנו לימי רומי העתיקה, למה? כי אז היה מנהג מוזר כזה - אם היה מגיע שליח עם בשורה רעה היו הורגים אותו. נראה לי שרייכנר ומרעיו מאמצים את הפורמט ומנסים בצורה של איומי תביעה וכתבות משחירות לעשות זאת לאמנון לוי - נראה כי זה קל יותר מאשר להתמודד עם הבעיות האמיתיות. וברשותכם, אליהן ברצוני לעבור כי זהו לב ליבו של העניין.

ראשית נתמודד עם נושא התעשייה שכה מציק לאלישיב רייכנר. אמנון בסרט טען כי יש בירוחם שלשה מפעלים ורייכנר טוען כי בירוחם יש יותר מפעלים. אז בדקתי יש בירוחם שלשה מפעלים גדולים, ועוד יחידות בת של מפעלים גדולים. רייכנר רוצה להתפלפל על מספרים אלו ניחא, אולם בעת ובעונה אחת רייכנר מתעלם ממנהל משמרת במפעל פניציה שישב והתראיין לסרט. ושם אמר אותו מנהל משמרת בפה מלא כי לילדיו הוא המליץ לעזוב את ירוחם, והם עשו זאת! רייכנר במפגיע מתעלם מהעובדה שחלק ניכר מתושבי ירוחם הם מובטלים או מועסקים במשרות שאינן מאפשרות לקיים את משפחותיהן בכבוד - כן יותר קל להתווכח על כמות מפעלים מאשר על אנשים בשר ודם כפי שהוצגו בסרט.

נקודה נוספת שמעלה רייכנר היא שאלת ״התחדשות הנגב״. כאן יש חשיבות לעובדה שרייכנר קבע את מגוריו בירוחם לפני כשני עשורים, זה ראוי להערכה וציון. עם זאת, הבא ונציב בפני רייכנר כמה 

עובדות, ראשית אמנון דיבר בסרט על העובדה כי רק לאחרונה הפסיקה ההגירה השלילית מירוחם. ועם זאת, שכונת אלי כהן עדיין חשוכה בלילות מזה כשני עשורים. ולעומת התושבים באלי כהן, עמותת איילים מביאה סטודנטים לירוחם, שחלקם עוזבים לאחר תום לימודיהם, אולם בזמן לימודיהם הם מקבלים דירות של דיור ציבורי תמורת שכר דירה של 800 שקלים חדשים בחודש, בעוד צעירי העיר שמשוועים לפתרונות דיור אינם מקבלים את הלוקסוס הזה, גם לא עם שני ילדים, כי שלושה זה המינימום הנדרש לדיור ציבורי, בעוד הסטודנטים הרווקים מקבלים דירות דיור ציבורי. המקומיים מקבלים קרוואנים מטים לנפול אל מול שדרות הבניינים הציבוריים ששופצו, לראות ולקנא. ומה עם הבניינים הפנימיים של הדיור הציבורי? הם הושארו במצבם הרעוע, כי שם גרים המקומיים? התחדשות וחיזוק זה יופי, אבל לעשות זאת רק דרך תהליכי ג׳נטריפיקציה, זה לא חכם וגם נואל. אפשר לחזק עיר על ידי חיזוק המקומיים ולא רק על ידי הבאת "אוכלוסיות חזקות" שיקבלו חיזוק ומשאבים מכל כיוון... ואחרי עוד יגידו "תראו את החדשים איך הם הצליחו והוותיקים לא...".

עוד כותרות ב-nrg:
לאונרד כהן חותם קריירה באלבום מופת
גט זכה בפרס הסרט הטוב של השנה
אלימות ואוונגרד באולם הקונצרטים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לסיום, יש חזרה להליך הסטנדרטי של השחרת פני הטוען והטיעון. למה? כי הכול סבבה, דבש, נכון? אז זהו, שלא נכון! מספיק להביט בפניו של מורדי סוויסה תושב ירוחם כשהוא אומר את המשפט האלמותי ״הלוואי שתהיה מהפכה, עם נשק, עם הכול, לא יודע מה...״. אז על מה אתה חושב כעת רייכנר? על איך תתנקם באמנון לוי? על איך תשחיר את פניו בציבור באמירות ריקות? כי אני לא חושב עליך או על אמנון כלל וכלל, אני חושב איך אני יכול לעזור לאדם הגאה הזה לצאת מהמצב שאליו נקלע שלא באשמתו ולתת לילדיו ומשפחתו המדהימה את ההזדמנות השווה שמגיעה להם - וזה כנראה ההבדל בינינו.

ד״ר הני זובידה הוא מרצה בכיר בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועורך הבלוג­ביקורת ולא בהכרח בונה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...