החטאים הבלתי נסלחים של הטלוויזיה שלנו
"דה ווייס" ניצלה, "שרלוק" התקלקלה, "האח הגדול" זלזלה ו"האנטומיה של גריי" התרשלה. נכון, בדרך כלל אנחנו מקבלים את התכנים שהיא מספקת לנו בלי להתלונן, אבל יום כיפור הוא הזדמנות מצוינת להיזכר בכל חטאי הטלוויזיה כלפינו
עוד כותרות ב-nrg:
כל הסלבס שחייבים לנו התנצלות
תוכניות לחגים: מה מתחדש בטלוויזיה?
הטלוויזיה האמריקאית עדיין לא נרגעה מ-9/11
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כוחה של "האנטומיה של גריי", ששורדת כבר עשר עונות, טמון בדמויות שלה. ביילי, מקדרימי, קאלי, אריזונה. גם הדמויות החדשות שמצטרפות מצליחות להיכנס אל הלב. הכתיבה משובחת, השחקנים מצוינים וכולם נראים משהו–משהו בתקריב. עוד לא הצלחנו לסלוח ליוצרת שונדה ריימס על כך שהרגה את לקסי המהממת והנה מגיע החטא הגדול מכולם, כבשת הרש: בפרק האחרון של העונה העשירית לקחו לנו את כריסטינה יאנג.
הנפלאות של כריסטינה יאנג מורכבת מתסריט משובח ומשחקנית נהדרת, סנדרה או. גם בפרקים חלשים ומופרכים עלילתית היא הצליחה להיות אמינה, החברות שלה עם מרדית' (המעצבנת, זה הזמן לומר) נשארה מרגשת, מצחיקה ומלמדת חברות אמת מהי. סיפור האהבה שלה עם אוון הג'ינג'י, שתי נשמות שבורות, ריסק אותנו וגרם לנו להזמין עוד פרק ב–VOD. והיא הולכת, כלומר הלכה, עברה לשווייץ עם תסרוקת מטופשת של זקנה בבית אבות וכרטיס יציאה מהאנטומיה של גריי. תבקשו סליחה תכף ומיד ותגידו לה לחזור.
משחר היותה הכריזה "דה וויס" על עליונות מוסרית: הרי לא רואים את המתמודדים השרים, ואין בכלל חשיבות לגובהו, משקלו, יופיו של הזמר או כמה ידיים יש לו.
האודישנים של דה וויס לא היו מופע איוולת ולא העלו לבמה זמרים גרועים שעשו מהם צחוק. אבל השנה עשו שם משהו גרוע יותר מלצחוק על זייפן. עוד לפני שעלתה העונה החדשה, פורסם באינטרנט שגילי ארגוב, הבן של זוהר ארגוב, לא הגיע לצילומים. הוא אושפז, ברח, אולי לקח שוב סמים. היה ברור שארגוב לא הולך לנצח בתחרות, הוא נשר הרבה לפני הגמר. הוא הפסיד לכוח גדול יותר מאביב גפן, אז למה עדיין לשדר את האודישן שלו? התשובה ברורה ויש בה משהו מבחיל.
תחושת הבחילה גברה כאשר דה וויס סחטו את הלימון העצוב עד תומו: את תחילת האודישן שידרו בסוף אחד הפרקים אחרי פמפום פרומואים, ואת האודישן עצמו פרסמו בתוכנית הבאה, כ"פריצה מיוחדת". ומכל זה בסוף נשאר רק האודישן, תחושה חמוצה של ניצול אדם חלש ותמונות של ארגוב בתחנה המרכזית מקבץ נדבות. לא סולחים.
אחרי שנים ארוכות וניסיונות אינספור להביא את שרלוק הולמס למדיום הטלוויזיוני, סוף–סוף מישהו הצליח. "שרלוק" של ה–BBC הייתה הראשונה שלא חטאה לדמות הבלש הספרותי, וגם שרלוקוהוליקים אדוקים הסכימו: הפעם זה זה, וגם לווטסון בא גואל. בנדיקט קמברבץ' היה יהיר, חכם, אטום מבחוץ ומפותל מבפנים, חד אבחנה, כל מה ששרלוק צריך להיות. ווטסון היה הלב, והדינמיקה ביניהם עבדה בלי חריקות. ככה ארתור קונאן דויל התכוון, בדיוק ככה. על כל אלה נוספו צילום ועריכה משובחים להפליא.
ואז הגיעה העונה השלישית. מה זה השטויות האלה? מה קרה לשרלוק? כבר בפרק הראשון הוא התחפש למלצר, צייר לעצמו שפם שחור קטן ודיבר במבטא צרפתי וראו זה פלא — ווטסון לא זיהה אותו. מישהו התבלבל וחשב ששרלוק הוא סופרמן? לא מזהים אותו בגלל המשקפיים? לאורך הפרק הראשון והעונה בכלל, שרלוק מתעלל בווטסון, הוא אכזר, ילדותי וגחמני. אין זכר לתעלומה בלשית מסקרנת, העלילות רזות והאכזבה גדולה כגודל הציפייה. בטקס האמי האחרון, זכתה הסדרה בפרסים מוצדקים לשחקנים ובפרס תמוה מאוד לתסריטאי. כנראה נותני הפרסים ראו בטעות את העונה הקודמת.
אתרע מזלו של האח הגדול לשדר בימי המלחמה. אין מה לקנא במי שעמד אז בראש מקבלי ההחלטות: בתוך הבית המתמודדים יושבים ולא עושים כלום, ובחוץ המדינה סוערת. אם "האח" עולה עם תוכנית רגילה, קמה עליו צעקת חמס שהם לא משדרים חמאס; אם לא עולים כרגיל, האומה מתרגזת שלא נותנים לה איזו ליטרה קטנה של בריחת ריאליטי מהמציאות. אנחנו לגמרי מבינים את המורכבות, אבל זה לא מקצר בכלל את רשימת ההתנצלויות שמגיעות לנו: שידור רגיל רגע אחרי היוודע על חטיפת הנערים; מגדל הבקר המתחזה שנועד להצית בכוח ויכוח בינו לבין טל גלבוע הטבעונית; ההכנסה הנואשת של פליטי האח הגדול; השרירותיות שבה הוחלט האם יש הדחה או אין — ועוד המקלדת נטויה.
את הטענות האלה כבר שמעו בבית האח בזמן אמת, ותירצו אותן בטענה שהמלחמה גרמה להפסדים כספיים. הרי ביולי של השנה שעברה הם מכרו 41 דקות פרסום ברצועת שידור וביולי הזה, בגלל המלחמה ההיא, הם מכרו רק שמונה. תירוץ כזה לא ממש עושה חשק לסלוח, ואפילו מעורר רצון לקבל סליחה גם על השנה שעברה. 41 דקות בתוכנית של פחות משעתיים? פלא שלא חברת ביטוח יצאה מהבית אחרונה וקיבלה את המיליון.
זוכרים את הימים שבהם ישבנו כולנו מול הטלוויזיה וראינו את עוזי חיטמן שר "אמרתי לו, נדמה לי שאתה מאוד דומה לי"? לא היה שלט ולא היה בו צורך, כי לא היה לאן לזפזפ. כולנו ראינו פרפר נחמד
ההורים היום נאלצים לבחור בין תוכניות שחלקן לא מזיקות, חלקן ממש כן ואת רובן אין להורה סבלנות לראות. כשההורה עומד מול תפריט ה–VOD ומוצא שם, בחינם, את התוכניות הנפלאות של פעם, הוא יכול לבחור בלי חשש. התוצאות, אגב, מפתיעות. הילדים משוגעים על בץ ונולי, צוחקים מ"תאכל מרק תהיה חזק" ובכלל לא מוזר להם שפיסטוק ודודלי לא צבעוניים.
השנה נעלמו "פרפר נחמד" ו"בלי סודות" מ–HOT VOD YOUNG וזה הזמן לא רק לבקש מאיתנו סליחה אלא גם לחזור בתשובה ולהחזיר אותם מיד. עד אז אנחנו נראה לילדים בלופ את הפרקים של "שלוש ארבע חמש וחצי" שנשארו, ונמשיך לבקש יפה: בוא אליי פרפר נחמד.
לעמוד הפייסבוק של מוצש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם