קוראים לזה אהבה: פרידה עצומה מאדם צנוע
לא פשוט להרים ב-2014 מופע מוסיקלי שיקלע לטעמו ויהלום את מידותיו. אביעד פוהורילס, שהכיר ואהב את אריק איינשטיין מקרוב, מספר על המחווה המרגשת מנקודת המבט של מי שידע איך גדול אמני ישראל המנוח היה מגיב
למתעקשים היה מסביר: "כשאני צריך לעבור מהחדר שינה לסלון, אני חושב פעמיים, אז פארק הירקון? חאליק".
אבל אמש, עשרה חודשים אחרי מותו, באותו רגע בו עמדנו לידו כשהכל נגמר והבטתי בו בפעם האחרונה ואמרתי לו 'השתנית, אהובי', הגיעו מכל עבר רבבות של קהל יפה אל אותו פארק ירקון, וסגר מעגל מעל אותה הופעה שהתבקשה כל כך בחייו, אבל יצאה אל הפועל רק בסופם.
עוד כותרות ב-nrg:
מזהר ועד בנאי: 300 עטיפות תקליטים אהובות
המחווה הישראלית שמשגעת את העולם הערבי
צפו: סיינפלד מקבל פרס ומחסל את עולם הפרסום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לא פשוט להרים ב-2014 מופע מוסיקלי שיקלע לטעמו של אריק, ויהלום את מידותיו של האיש המדויק הזה שמסמל עבור ההמונים שהגיעו את ארץ ישראל שלהם ואת הגעגועים אליה. אם היו שואלים את איינשטיין על הופעה בפארק לכבודו, הוא שוב היה אומר 'עזוב עזוב, לא צריך'. כזה הוא היה. נוכח נפקד בתוכנו, לא מכה גלים, לא חושב אפילו לעשות את המכה שתעשה טוב לחשבון הבנק ולחזור הביתה בשלום.
אבל בדיעבד, אחרי שהכל נגמר, והוא לא היה צריך להטריח את עצמו ברכב יחד עם סימה והילדים בפקקים, אלא לרחף ככה מלמעלה מעל הזירה - אני חושב שהוא היה בסך הכל מרוצה, אפילו מאוד. אז יבואו הצדקנים ויגידו שכולם עשו עליו אתמול סיבוב פירסום, כולל חברת הסלולר שנתנה חסות, אבל לא יעזור לאף אחד - בשבילי הכוכב זה אתה, ואתה ריחפת בגדולתך מעל כל הדיבור הקטן הזה, מושך כתף, לא נותן לו לגעת בך.
- סיקור מופע המחווה המרגש
העורך המוסיקלי קובי בן עטר והעורך האמנותי גיא מזיג בווידאו ארט מרגש, תפרו ערב מדויק, תפור למידותיו של האיש. נקי, חף כמעט לגמרי ממנייריזם. עוצמתו של העזבון האמנותי שהשאיר אחריו המנוח הזה ליווה את הלילה. יותר מזה לא היינו צריכים, וגם אותה גלריה נהדרת של זמרים ושחקנים ידעה למנן את עצמה בכישרון על הבמה ולשקף דרכה את אריק.
שמעון פרס עזב את בית הנשיא וחזר להיות תל אביבי. הוא עמד על הבמה בעניבה סגולה (במקרה?), ולמעשה פתח את הערב. לו פרס היה יודע איך חיקינו אותו בשיחות הטלפון שלנו. מאור כהן שר את 'אני רואה אותך בדרך לגימנסיה', ודודו טסה את 'אני אוהב לישון'. דוד ד'אור נתן ביצוע נהדר ל'סוס עץ', שם טוב לוי שר את 'פסק זמן' וקרולינה את 'עוד ניפגש'. דני רובס ביצע את 'יכול להיות שזה נגמר' ומוש בן ארי את 'כמה טוב שבאת הביתה'.
הראשונה להפר את הקוד האיינשטייני בערב הזה היתה ריטה, שהתקשתה להתכנס פנימה ולהתאפק גם בסגנון וגם בלבוש, והתנהלה בתלישות מהאירוע. היא שרה את 'בגללך לילה לא לילה', ואז באו ארקדי דוכין ומיכה שטרית והחזירו את המופע למסלול עם 'יש בי אהבה'. הבמה והכוריאוגרפיה היו יפים ומדויקים ושיקפו את חמשת העשורים בהם יצר איינשטיין כזמר ושחקן. הרבה נוסטלגיה, נאיביות וחיבה עמוקה לכוס התה, למכונת הכתיבה, לחדר העבודה ולדברים הקטנים שהיו עבורו העיקר.
גרייניק ואלתרמן חזרו לשירי הילדים שאריק התייחס אליהם כל כך ברצינות, עם 'שבת בבוקר', 'אצו רצו גמדים ו'מה עושות האיילות', קובי אפללו הרשים עם 'שיר אהבה סטנדרטי', אבל הפארק התרומם והחשמל זרם ברחובות כשההרכב המקורי של 'עטור מצחך', כנראה גדול שיריו, עלה לבמה.
יוני רכטר, יהודית רביץ וקורין אלאל ביצעו אותו במקביל לביצוע של אריק, ועל המסכים זה נראה כמו הולוגרמה שבה הם כולם, כולל אריק, עומדים על הבמה. זה היה רגע מהפנט ומצמרר שלא השאיר אף
בשורה התחתונה, מארגני הערב הזה, שמלכתחילה בעצם הרמת הערב המאתגר הזה, נכנסו לגוב אריות מעורר ויכוח (זה גם היה כינויו של אריק - 'אריות'), יצאו ממנו בשלום. מה אריק היה אומר? לא בטוח שהיה אומר משהו. אולי מהמהם משהו והולך הלאה. מה שכן, בכל שיר שעלה, הישוויתי למקור. ואין כמותו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם