"אימה אמריקאית": ברוכים הבאים לפריק שואו
מצד אחד היא מספקת בידור מוצלח עם אפקטים מוגזמים וסקס מכל עבר ומצד שני ביקורת חברתית נוקבת ועיצוב מרשים. "אימה אמריקאית" נראית אולי כמו טראש אך מתנהגת כמו המאסטרפיס שהיא, ובעונה החדשה באופן מתוחכם במיוחד
העונה הרביעית של "אימה אמריקאית", שנפתחה אמש בערוץ yes Oh, נושאת את שם המשנה "פריק שואו" (אז מה ראינו עד עכשיו?) וכמו בכל שנה הסטים משתנים, התקופה אחרת והשחקנים מגלמים דמויות שונות. והפעם, קרקס נודד אשר מורכב מאנשים שמוגדרים בתור "השגיאות של הטבע" מגיע לעיירה מנומנמת בפלורידה של שנות ה-50, ותושביה מתקשים לעכל את השכנים החדשים והמפלצתיים, בין היתר בחור עם צבתות במקום ידיים, אישה עם זקן ותאומות סיאמיות (בגילומה של שרה פאולסון הנהדרת שמגלמת שתי דמויות שונות לחלוטין שחולקות גוף). את מנוחת העיירה מרעיד גם רוצח סדרתי שהוא בעצם ליצן עצוב. ג'סיקה לאנג ("פרחים שבורים") שבה לעונה אחרונה בהשתתפותה אחרי שלאחרונה זכתה בפרס האמי בזכות תפקידיה הנפלאים מהעונות הקודמות, והפעם היא מגלמת את מנהלת הקרקס בעלת המבטא הגרמני הכבד שחולמת להיות כוכבת, וכמובן אין הפתעות - לאנג סוחפת את הסצינות המרתקות בפרק הפתיחה ומעוררת שנאה ואהדה בו-זמנית לדמותה.
עוד כותרות ב-nrg:
המחווה הישראלית שמשגעת את העולם הערבי
מלך הביצה: מאיר עוזיאל משנה סדרי עולם
קוראים לזה אהבה: פרידה עצומה מאדם צנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אי אפשר לצפות ב"אימה אמריקאית" מבלי להתהפנט, ובעונה הזו תחושת האופרה המקאברית גדולה מאי פעם בזכות האווירה הקרקסית המחרידה. הצילום הקולנועי מבליט הפעם את הצבעים העליזים של הקרקס עם טוויסט אפרורי כאשר כל צבעי הקשת נראים כאילו מהלו אותם במוות. כל זה על רקע העיצוב התקופתי של הפיפטיז נראה כמו אנשי הארט של הסדרה פשוט יודעים איך לעצב את ההיסטוריה, ותחושות האותנטיות שמבליטה דווקא את הקלישאות הטראשיות של הפיפטיז גורמת לנו להרגיש כמו בתוך סרט אימה של MGM ממש מאותן השנים. כל סצינה מוגשת בצורה הכי פחות צפויה, דרך מטאפורות ולעולם לא בצורה ישירה, כמו חידה מתמשכת.
בניגוד לעונה הקודמת שעסקה בציד מכשפות והייתה מפוזרת וחסרת עלילה, העונה הזו לא מבזבזת זמן על הקדמות מיותרות ושיחות חולין ומציגה תסריט מהודק ומבטיח שמגיע ישר לעניין. הסקס הפרובוקטיבי, האימה הביזארית המודעת לעצמה (גופה שרויה על הרצפה מלווה בבקבוקי חלב מתנפצים על הרצפה וכמובן, צלצול שעון קוקייה), והביקורת החברתית שהשנה שמה את הפריקס במרכז ומציגה את הזיוף האמריקאי שמצד אחד לועג למפלצות, אך מצד שני מנצל אותן לטובתו האישית, כמו עקרות הבית שמשתמשות בבחורים מהמופע על מנת שיספקו אותן מינית. העולם של "אימה אמריקאית" הוא אנרכיסטי אך ריאליסטי, ובו כולם מפלצות שמונעות מאינטרסים, ויעשו הכל על מנת לספק את היצרים החייתים שלהם.
באחת מסצינות השיא של הפרק, דמותה של לאנג עולה על הבמה בהופעת הקרקס ושרה את "Life on Mars" של דייויד בואי שיצא 20 שנה לאחר התקופה בה מתרחשת העונה הנוכחית. הסצינה הזו, ששוברת במודעות מוחלטת כל נסיון לשמור על אמינות, רק מדגישה את העובדה כי ב"אימה אמריקאית" הסיפור, העובדות והרצינות העלילתית אינם משנים, רק היצירתיות והדמיון במרכז. אפשר לקרוא לזה טראש ואפשר
העונה החדשה של "אימה אמריקאית" היא מופע בידור מזוויע בתוך מופע בידור מזוויע, והצורך שלנו בבידור הוא בדיוק מה שיכול להפוך את העונה החדשה למתוחכמת במיוחד, שכן היא מבקרת את אותה תרבות שגורמת לאנשים לנהור לעבר מופע האסקפיזם של המפלצות על הבמה רק בשביל להרגיש משהו שונה. ומיהם האנשים האלה אם לא אנחנו, בכבודנו ובעצמנו, שמתיישבים אל מול המסך כדי לצפות ב"אימה אמריקאית" על מנת לקבל את מנת הבידור החולני, הטראשי והמבריק שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם