ראשי » תרבות » מוזיקה

עוד לא אמר די: יהורם גאון לא מצטער על כלום

הוא השתלח בזמר המזרחי והקליט אלבום עם עמיר בניון, עקץ את תרבות כוכבי האינסטנט והלך לשפוט ב"בית ספר למוזיקה" והרשה לעצמו התבטאויות הן בימין והן בשמאל אבל סומך על הפוליטיקאים שבשלטון. יהורם גאון לא חוזר בו מאמירותיו גם אם עוררו סערה ציבורית וממשיך להיות נאהב וממלכתי

את תפילות יום הכיפורים יתפלל מחר יהורם גאון, כמו בכל שנה, במניין ‘היכל אברהם‘ במתנ“ס שברמת־השרון. זה למעלה משלושים שנה שהוא מגיע לשם, לשיר את הפיוטים בנוסח ספרדי־ירושלמי, חלקם בלאדינו. האחראית העקיפה להקמתו של ‘היכל אברהם‘ היא אמו שרה. גאון מספר כי כאשר האם המבוגרת הגיעה להתארח אצלו ביום כיפור, הוא קנה בעבורה מקום בבית הכנסת האשכנזי שמול ביתו, כדי שלא תיאלץ להיטלטל. הבחירה הזו נתגלתה כבעייתית. אחיו בני ליווה את אמם לתפילה, וכשחזר משם אמר לו: “תברח! אמא כועסת מאוד“. “מה עשיתי?“ שאל אותו יהורם, ובני ענה: “אמא התפלאה ואמרה, איזה מין בית כנסת זה שלא אומרים בו ‘כל נדרי‘?“.

“כנראה באותו בית כנסת אמרו ‘כל נדרי‘ בשקט, או בנוסח שלא היה מוכר לה“, משחזר גאון. “בעקבות המקרה החלטנו שאמא תתגורר אצל בני בחגים, וכדי שהיא תרגיש בנוח נקים בבית הספר שמול ביתו מניין בנוסח שלנו“. תחילה הצטרפו אליהם לתפילה בכיתה רק כמה מתושבי הסביבה, אך עם הזמן יצא שמעו של בית הכנסת למרחוק, ורבים מכל רחבי העיר החלו לפקוד אותו. מאז כבר הלכה אמו של גאון לעולמה וכך גם אחיו בני, אך המניין שלהם ממשיך להתקיים ואף להתרחב, ומחר צפויים להגיע אליו כ־500 איש.

תקופת החגים מחזירה את יהורם גאון לא רק אל הפיוטים מבית אבא, אלא אל עולם שלם שמבחינתו כמעט נעלם. “היום הכול שונה. הייתי מאוד רוצה שהילדים שלי יחושו את מה שאני חשתי בביתי, בשכונת בית־הכרם בירושלים. כשהלכנו לבית הכנסת בערב שבת, בכל חלונות הבתים דלקו נרות. בחנוכה דלקו שם החנוכיות. כיום ברמת־השרון שמים בשבת את החסקה על המכונית ויוצאים לים. לא רואים כמעט נרות. החנוכייה שאני מדליק בחנוכה היא כמעט מוצג ארכיאולוגי. נהייתי תופעת טבע במקום שבו פעם כולם ציינו את החג“.

וזה כמובן לא הדבר היחיד שהשתנה עם הזמן. “אני הייתי פונה אל אבא שלי ביראה. אם רציתי לשאול אותו שאלה, הייתי עושה קודם חזרה בראש, ובודק שאין איזה בג“ד כפ“ת בראש המילה שצריך דגש. היה לי רצון עז לְרַצות אותו. היום העברית של הצעירים, אפילו של המגישים ברדיו, קלוקלת. הילדים שלי קוראים לי יהורם, והנכד שלי כבר יקרא לאבא שלו רק בשריקה. שלא תביני לא נכון, הם ילדים נפלאים ומכבדים - ועדיין יש געגוע למה שהיה“.

ויש גם עצב?

“זה יכול להדאיג אותי או לצער אותי עד מחר, אבל אני לא יכול להילחם במה שקורה סביבי. כל עוד אמי חיה, שמרתי על המסורת גם בשבילה. היום אין לי בשביל מי. הלוואי שהדור הצעיר ישכיל לחזור למסורת היפה הזאת“.

עוד כותרות ב-nrg:
המחווה הישראלית שמשגעת את העולם הערבי
מלך הביצה: מאיר עוזיאל משנה סדרי עולם
קוראים לזה אהבה: פרידה עצומה מאדם צנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הרזומה התרבותי והציבורי של גאון (74) גדוש ומרשים – החל בימיו בלהקת הנח“ל, דרך עשרות האלבומים שהוציא והדמויות שגילם בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע, ועד הגיחה לפוליטיקה המקומית כחבר מועצת העיר ירושלים. גם העשייה העכשווית שלו מסוגלת לעייף צעירים ממנו בהרבה. הוא מופיע ברחבי הארץ עם חומרים מהדיסק שיצר עם עמיר בניון, מנחה תוכנית בערוץ 20 החדש, מגיש מדי יום שישי תוכנית רדיו פופולרית ברשת ב‘ ועוד ועוד.

רגע לפני שאני שואלת אותו מהיכן הוא שואב את הכוח, התשובה ניתנת לי בדמות המעריצים שמבקשים להצטלם עם גאון בבית הקפה שבו אנו יושבים: צעירה נרגשת בת 20 בגופייה (“אתה מצחיק אותי ב‘סברי מרנן‘“), אדם מסורתי בשנות השבעים לחייו שמספר כי הוא מכיר את כל שיריו של גאון בעל פה, וכל המגוון האנושי־ישראלי שבאמצע. חלק מסתפקים בסלפי קצר, אחרים מתעקשים על עמידה מסודרת מול המצלמה, וכולם שוטחים את אהבתם והערכתם לאחד מאייקוני התרבות הכי גדולים שקמו במדינת ישראל.
 

האהבה הזו, מספר גאון, היא חלק ממה שגורם לו לקום בכל בוקר ליום עבודה עמוס, בלי להתעצל ובלי לקטר. ומתברר שאהבת הקהל לא פחתה גם כשגאון עורר סערה וכינה את המוזיקה המזרחית שהשתלטה על תחנות הרדיו “זבל שלא ברא השטן“. “הייתי אומר את זה שוב“, קובע גאון. “אני לא חוזר בי מכלום. אני חושב שהמהומה שקמה רק חיכתה לטריגר כדי לצאת“. גם את דעתו על תרבות כוכבי האינסטנט בזמר הישראלי גאון לא הסתיר מהציבור. בטקס שבו הוענק לו פרס ‘תמוז‘ למפעל חיים אמר בציניות: “אני רוצה להודות לנינט ולהראל סקעת שבטח היו עסוקים מכדי להגיע, ולכן זכיתי מן ההפקר והזמינו אותי לקבל את הפרס הזה“. מעריציהם של נינט וסקעת, כך נראה, לא נטרו לו.

בתוכניתו ‘גאון ברדיו‘ המשודרת בימי שישי הוא מרשה לעצמו גם התבטאויות פוליטיות, הן בימין והן בשמאל. “להופעה שלי אנשים באים כדי לשמוע אותי, בבחינת ‘ולשומע ינעם‘. הם לא רוצים לשמוע שירה פוליטית“, הוא אומר. “ברדיו התחושה היא שזה רק אני והטכנאי, אז אני מרשה לעצמי לומר דברים שלפני אולם מלא באנשים הייתי חושב פעמיים אם לומר“.

יחד עם זאת, גאון תמיד נשאר ממלכתי. הניסיון להוציא ממנו אמירות חד־משמעיות בנושאים הבוערים שעל הפרק נתקל במסך עמימות ובסירוב להשתייך למחנה כזה או אחר. “אני מקווה שכבר לא כל כך מזהים מה זה ימין ומה זה שמאל. בסופו של דבר אני יהודי־ישראלי שמביע עניין לגופה של בעיה. כשמתייגים אותך כימין או שמאל, כבר מצפים ממך לדעה מסוימת“.

אולי אתה מתחמק כדי לא להרגיז אף אחד?

“אני לא מסתתר, אני פשוט לא חושב שיש היום ימין ושמאל. אם ראש ממשלה שמתיימר להיות מהימין בא לציבור בוחריו ומדבר על שתי מדינות לשני עמים זה אומר שהגבולות היטשטשו, ולא בגלל שאנשים טושטשה עליהם דעתם. מה שקורה במרחב גורם לאנשים לשנות את עמדותיהם. דיין אמר פעם שרק חמור לא משנה את דעתו.

“הייתה תקופה שבה לא מעט אנשים חשבו שיהיה נכון לחתום חוזה שלום עם אסד האב, כי זה ייתן לנו שקט ושלווה בגבול הצפוני. היום אנחנו יודעים שזו כמעט הייתה טעות טרגית. דאעשים היו עלולים לשבת בכפר־נחום ולשכשך רגליים בכנרת. האביב הערבי הפך לחורף סגרירי סוער. על פניו נראה שהיום אין דרך אחרת חוץ משתי מדינות לשני עמים, אבל ברגע שרואים שכל הסובב אותנו משתנה באחת - שבמצרים בחרו בנשיא והכיכר העיפה אותו, ושבסוריה יש מרד - עולות תהיות מה הדבר הנכון ביותר לעשות. מה יקרה אם במדינה הפלשתינית פתאום תהיה הפיכה, ומולנו לא יעמוד אותו משטר מתון ומפורז, אלא אנשים מבהילים כמו דאעש וחמאס? לכן הדברים מתנהלים היום בעצלתיים, כי צריך לחשוב טוב־טוב מה עושים. לא הייתי רוצה להיות האיש שחותם על הסדר להחזרת שטחים, כי זאת אחריות אדירה“.

אתה מרגיש רגוע עם ההנהגה הישראלית של היום?

“בפירוש כן, אני רגוע. אולי החברים בעוטף עזה לא יאהבו לשמוע, אבל אם ניקח את זה לעולם שלי, שבו יש אודישנים, אז באודישן של השלישייה המובילה - בנימין נתניהו, בוגי יעלון ובני גנץ - הציון שלהם הוא מצטיין במתינות ובשפיות ובהובלה של מערכה. בעיניי ‘צוק איתן‘ הוא דוגמה מופתית לאיך שצריך להוביל מערכה: בשיקול דעת, בהיסוס שחושב על חיילים, ולא בריצה קדימה ובהתלהמות. ככה הייתי רוצה שינהלו את המלחמות שלי“.

ועם יאיר לפיד כשר אוצר אתה מרגיש שיש לנו ביטחון כלכלי?

“אני לא יודע. אני לא נגדו ולא בעדו. עדיין לא ראיתי שום דבר שהוא עשה ושינה את המציאות הקיימת כפי שהובטח. יכול להיות שעובדים על זה“. בעקבות המערכה בעזה הקליט גאון שיר חדש ויפהפה, ‘שלומי קשור בחוט אל שלומך‘. השיר נולד מתוך ביקור תנחומים שערכה אשת ראש הממשלה שרה נתניהו אצל משפחתו של רב־סרן בניה שראל ז“ל בקריית־ארבע. האם מיכל, מורה לספרות, סיפרה שבשיחתה האחרונה עם בנה הוא שאל מה שלומה, והיא ציטטה לו שורה מהשיר ‘שלומי‘ של זלדה - “שלומי קשור בחוט אל שלומך“.

נתניהו התקשרה אל גאון ושאלה אותו אם הוא מכיר את השיר. “לא הכרתי“, מספר גאון, “אבל קראתי את המילים הנפלאות והמרגשות, והיה לי ברור שצריך להלחין את השיר לזכרו של בניה. ביקשתי מנורית הירש לעשות זאת, וכשהשיר היה מוכן נסעתי איתה ועם הגברת נתניהו לקריית־ארבע. נתנו את השיר למשפחת שראל ולגלי, ארוסתו של בניה, והם התרגשו מאוד. זו הדרך שלנו לומר תודה קטנה למשפחה הזאת על ההקרבה הענקית שלהם“.

 

גאון נולד כבן זקונים למשה דוד ולשרה גאון. כבר בילדותו ניכרו בו כישרונותיו האמנותיים, מה שדווקא הרתיע את אביו ואמו. “תמיד שרתי ושיחקתי, ביסודי הייתי בתפקיד יהודה המכבי ומתתיהו, אבל ההורים מאוד לא רצו שאהיה זמר“, הוא מספר. “הם חלמו שאהיה עורך דין, מהנדס, היו מוכנים להתפשר על רפואה. זמר היה נראה אז משהו קליל ולא מקצועי. סבתא שלי הייתה מכנה אותי ‘הרקדן‘“.

אמו, שזכתה לשיבה טובה ונפטרה בגיל 98, נכחה ברבות מהופעותיו. אביו, לעומת זאת, ראה אותו מופיע רק פעם אחת. “זה היה עם להקת הנח“ל באולם ימק“א בירושלים. אחר כך הוא כתב לי ביקורת חריפה: לא לצחוק בהופעה, לא ללכת כפוף. אבל באותו שבוע ביקרתי אצלו במחלקת החינוך של עיריית ירושלים, וכשבאתי הוא הכניס אותי לחדר שישבו בו שלוש פקידות, שסיפרו שהן ראו אותי בהופעה. זה שימח אותי ואותו. אני חושב שאז הוא היה גאה בי“.

את שירותו הצבאי עשה גאון בלהקת הנח“ל. מפקד הלהקה, אורי זוהר, המליץ לו להסתפק בדקלום שורות מתוך השיר ‘רוח סתיו‘, כי “זמר כבר לא תהיה, אולי שחקן“. בהמשך הכיר המפקד גם בכישרון השירה שלו: כשגאון ביקש לעזוב את הלהקה לאחר פטירת אביו, היה זה זוהר שהתחנן בפניו לשקול שנית את צעדיו. “לא רציתי לחזור. היה לי עוד זקן אבלות, ונראה לי מוזר לעלות על במה, לשיר ולהצחיק. אורי התעקש שאחזור, גם כשהייתי נחוש לפרוש. בדיעבד רציתי להכיר לו תודה על המאמץ שעשה בשבילי, והבאתי לו את אחד הסידורים של אבא.

“לאורי לא היה מושג מה זה. סיפרתי לו שזה ספר יקר ללבי, והראיתי לו את תפילות שחרית, מנחה וערבית. הוא הביט בי כלא מבין, ואמר: ‘אם אתה רוצה שאקח את זה, אני אקח - אבל אין לי מושג מה אעשה עם זה‘. הקשר בינינו נותק עם השנים, ואני לא יודע מה היה חלקו של הסידור בשינוי שאורי עבר בחייו. ייתכן שהוא אפילו לא זוכר את המקרה, אבל את המפגש הראשון שלו עם דבר קודש אף אחד לא יוכל לקחת ממני“.
 

אחרי השחרור הצטרף גאון ללהקת התרנגולים, ומשם עבר לשלישיית גשר הירקון. לתיאטרון הגיע בזכות המחזמר ‘קזבלן‘. הוא שהה אז בארצות הברית לצורך לימודי משחק, והוזמן ארצה במיוחד לאודישן שערך יואל זילברג, במאי המחזמר. גאון עבר את המבחן, ו‘קזבלן‘, לא מעט בזכותו, היה להצלחה היסטרית. עם כל כובעיו המרובים, גאון הוא קודם כול זמר שלא מעט נכסי צאן ברזל מוזיקליים רשומים על שמו - ‘איפה את אהובה‘, ‘עוד לא אהבתי די‘, ‘בפרדס ליד השוקת‘, ‘ארץ הצבי‘ ועוד ועוד. מפתיע לגלות שבמשך עשרים שנה הוא לא נכנס לאולפן כדי להקליט אלבום שלם. הבצורת הארוכה הזו נשברה לפני כשנתיים, באלבום ‘כביום היוולדי‘, שיתוף פעולה יוצא דופן בין גאון לעמיר בניון.

“הפרויקט נולד מתוך היכרותי עם שני מוזיקאים בעלי אולפן הקלטות, ליאור שושן ואודי תורג‘מן, שעובדים עם עמיר. אחד מהם הציע לי לנסות לבצע שיר שעמיר כתב, ואחרי שעשיתי את זה, עניין אותי מאוד להכיר אותו אישית ולבצע איתו יותר משיר אחד. לפני כן לא עבדנו יחד מעולם, אבל יצאנו לדרך שני החברים מהאולפן, עמיר ואני, לסדנה שנמשכה כמעט שנה והביאה ליצירה המשותפת הזאת“.

העבודה המוזיקלית עם בניון הייתה שונה ממה שהכיר בעבר. “בניגוד לתקליטים קודמים, שבהם קיבלתי טקסט מולחן שמישהו כבר עיבד ואני רק באתי לאולפן ושרתי, כאן הכול עבד ביחד. הלחן נוצר לאט־לאט, הכלים עלו אחד־אחד וירדו כשהיה צריך. לכן אני מאוד גאה בפרויקט הזה“.

מה המכנה המשותף שאתה מוצא לשירי האלבום?

“הם כולם סוג של תפילה חילונית. זה דיסק שמהות החיים והפלא שבחיים עוברים בין כל השירים שלו“.

“חבשתי כבר את הכתר המוכר / שרביט היה וגם בגד מפואר / ניסיתי כבר את כל החיזיון המלכותי / תראו אותי“, שר יהורם גאון ב‘כביום היוולדי‘, שיר הנושא של האלבום. “שיחקתי כבר אביר על סוס גם בלי, תבחר / הייתי גם ליצן חצר, הייתי שר / שיניתי כבר אלף פעמים את לבושי / תראו אותי / עירום כביום היוולדי“.

“השיר הזה משקף היטב את חיי בשלב זה“, אומר גאון. “לבשתי כבר את כל הבגדים האפשריים - כתר מלכות ובגדי ליצן ואלף בגדים אחרים, אבל בסופו של דבר אני בא לקהל כביום היוולדי. אני מביא את עצמי. בשיר אחר אני מספר על כך שכבר ראיתי הכול. אני מאמין שזה עניין של גיל; מגיע שלב שאתה מספיק בטוח בעצמך לומר את מה שאתה רוצה ולא לפחד“.

מהדיסק נולד מופע בעל אותו שם, שרץ ברחבי הארץ. גאון אומר כי גם בקהל של היום חל שינוי לעומת העבר: “עכשיו אני מופיע בפני סמארטפונים. חצי מההופעה אנשים מצלמים אותך ומעבירים הלאה“.  מול עדשות מצלמה אחרות עמד גאון בשנים האחרונות כששיחק בשלל סדרות ותוכניות טלוויזיה, כמו ‘אורים ותומים‘, ‘נבלות‘ ו‘גאון של אבא‘. בימים אלו הוא מצטלם לדרמה ‘הצורף‘, שבה הוא מגלם את דמותו של קבליסט מסתורי.
 

אתה מאמין בקבלה, ברבנים שחוזים את העתיד?

“אני מאמין בתבונה של אנשים מסוימים, בניסיון חייהם, באינטליגנציה הרגשית שלהם, שמאפשרת להם להסתכל על בן־אדם ולעזור לו. אבל אני לא מאמין שלמישהו בעולם יש יותר כוח ממני או ממך. אני מאמין שהרב עובדיה היה יכול לייעץ בחוכמתו, אבל הוא לא הציע קמע לאף אחד ולא אמר לאישה ‘את תלדי‘. אני לא מאמין בכוחות כאלה“.

לא נראה אותך אצל רנטגנים למיניהם?

“לא. זו רבנות־שרלטנות שעושה נזק אדיר. סבא שלי היה קבליסט שישב בישיבת ‘בית אל‘ יחד עם עוד עשרה קבליסטים. הם היו יורדים אל השילוח להיטהר, צמים, מזליפים חלב רותח על הגב כדי להגיע למדרגה גבוהה. הם ישבו וחקרו את צופן האותיות הקדושות, אבל איש מהם לא חילק קמעות ולא קנה וילה. כשאני רואה רבנים מסוימים אני שואל את עצמי מתי יש להם זמן להתפלל אם הם עסוקים בגלגול של מאות מיליונים“.

אף שבעבר ביקר את תופעת ‘כוכב נולד‘, הרקורד הטלווזיוני של גאון בשנתיים האחרונות כולל גם תפקיד של שופט ומנטור בריאליטי ‘בית הספר למוזיקה‘. “הלכתי לתוכנית הזאת כי ראיתי בה שליחות“, הוא מסביר.

“ידעתי שלנו, המורים, תהיה יד חופשית בבחירת רפרטואר השירים. בשבילי זה בעצם טריק שעזר להחזיר לבמה את וילנסקי, זעירא, אלתרמן ואחרים. הרי באופן רגיל לא שומעים מהם יותר, והנה התוכנית הזו שמה אותם בלב ערוץ מסחרי. כך אפשר היה לשמוע את ‘אליפלט‘, את ‘היו לילות‘ ועוד“.

בימים אלו החל גאון להגיש בערוץ 20 את ‘נקודה טובה‘, תוכנית חדשה שבה הוא מנסה להאיר צדדים חיוביים בחברה הישראלית. “אני רוצה להאמין שהערוץ הזה יהיה אלטרנטיבה לכל הערוצים

  המסחריים ולתרבות הריאליטי. אני רוצה להאמין שיהיו בו תוכניות שלא יגרמו לך לפתוח טלוויזיה ולהגיד ‘אוף‘. הסלוגן של הערוץ, ‘טלוויזיה שמכבדת אותך‘, נכון מאוד בעיניי. אין פה רצון לגרור אותך למסך באמצעות אלימות או בהתפשטות מול המצלמה, אלא בעזרת טלוויזיה מעניינת שתרתק אותך כצופה“.

מכל תחומי האמנות שאתה פעיל בהם כזמר, שחקן תיאטרון, שחקן טלוויזיה ומנחה, איזה אהוב עליך במיוחד?
“אין לי תשובה לזה. אני רק יכול לומר ששפר עליי גורלי וההובי שלי הוא גם המקצוע שלי. בכלל הייתי אמור להיות מזרחן - זה מה שלמדתי בתיכון, והיום כל החברים שלי משם הם מרצים בתחום. זה אדיר להתפרנס מהתחביב שלי. תשעים אחוז מהאנשים שחיים על פני האדמה הולכים לעבודה כי צריך להתפרנס, אני הולך לעבודה כי אני נהנה ממנה“.

ערב יום כיפור, יש מישהו שהיית רוצה לבקש ממנו סליחה?

“האמת שלא. עשיתי הרבה דברים בחיי, לא פעם הדברים שאמרתי הכניסו אותי לעין הסערה, אבל מעולם לא הצטערתי עליהם. בסופו של דבר הם הביאו לי הרבה יותר אהבה ותמיכה. למדתי עם השנים שאדם לעולם צריך ללכת עם האמת שלו, גם אם היא לא תמיד נעימה לאחרים“.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...