צרות טובות: בואו לצחוק על הבעיות שלכם
שתי הצגות חדשות לוקחות בעיות מוכרות ומנסות לפתור אותן בדרכים יצירתיות, מהתמודדות עם משבר גיל העמידה עם תרופות פלא ועד התמודדות עם האוברדראפט באמצעות פתיחת בית בושת. פתרונות אמנם לא מצאנו, אך תמונת מראה משעשעת בהחלט כן
הצרות הקיומיות הקלאסיות של האזרח הקטן הן חומר מצוין לכל מדיום, בין אם טלוויזיה, קולנוע או לבמה, כנראה בגלל שכיף לצחוק על אחרים, בעוד שאנחנו עצמנו לא ממש רחוקים מאותה תמונה אומללה. שתי הצגות לקחו את אותן בעיות לידיים ומדברות בשפה צינית אך ריאליסטית. האם זה מצליח להן? לא לפני שהעניינים יוצאים מכלל שליטה.עוד כותרות ב-nrg:
עוד לא אמרתי די: יהורם גאון לא מצטער על כלום
אחרי שחזר ללכת, הוא ילמד אתכם לעוף
הילדים של דודו טופז וצביקה הדר בדרך לאלבום ראשון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אישה בגיל העמידה פותחת בית זונות בעיר העברית הראשונה. בעולם שבו הכסף משחק תפקיד משמעותי בכל צעד ושעל, היעדרו הופך לבעיה שיש לתת עליה את הדעת. דירת הבאוהאוס הופכת ל"בית הארחה" פסטורלי, נערות ליווי חסודות וקליינטים משונים באים בהמוניהם ולפתע העתיד נראה ורוד.
עדנה מזי"א כתבה ומביימת את "הפושעים החדשים" בתיאטרון הקאמרי, מחזה שגיבוריו נחשבים לאזרחים מן השורה. עכשיו לך תמצא את הפלוס שבמינוס כשהמשבר הכלכלי קפץ להגיד שלום והחליט להישאר. דורינה היא יידישע מאמע שתעשה הכל כדי שכולם יהיו מדושנים ושבעי רצון, ואילו בעלה אריה נוהג במצב כמלך שהועם זוהרו.
דורינה ואריה הם זוג רגיל לכל דבר, עקרת בית קטנה וגבר פטריארכלי משהו. מפלס הדאגות עולה כשהכסף מתחיל להיות שיקול: הילדים משתמשים בהם ככספומט, הדירה ממושכנת מכף רגל ועד ראש ואיתם חיה אנקה, אמה הקשישה והסיעודית.
מפגש מקרי בזונה וסרסור מצית הצעה שאי אפשר לסרב לה. המבוכה של גיבורתנו והעיסוק בפלילים נשכחים כשהירידה לזנות הופכת לפרנסה ראויה. מיותר לציין שיקיריה אינם מודעים לבורדל הצבעוני שמשתולל תחת אפם, וזה בדיוק מה שמצחיק: ההצגה הופכת לקומדיה של טעויות, והקהל שמח וטוב לבב.
אכן מדובר בקרנבל תיאטרלי הזוי, אף שבהחלט אפשר למצוא בשרשרת המאורעות היגיון דרמטי. המפגש בזונות על בימת התיאטרון מעניין, מפחיד ומוזר, כאילו הגיעו מהתחנה המרכזית, אלא שהמחזה מתייחס אליהן בתור קוריוז שמשרת את הקונבנציה המלהיבה. "הפושעים החדשים" אמנם מיטיב לעסוק בנושא "מלוכלך" כסחר בנשים ובכלל משתדל לשבור טאבואים בענייני משפחה ומין, אבל מהסס לרקוד על כל החתונות עד שהוא מגיע לנקודת האל-חזור, אותה "הפנייה החדה שאחריה אי אפשר לחזור לכביש הראשי" שעליה מדברת בדיעבד דורינה, הפושעת החדשה והממזרית.
השחקנים, לעומת זאת, לוקחים את כל הקופה ונלחמים יפה בעוקצנות המוגזמת לפרקים של הטקסט. בראש ובראשונה ההצגה שייכת לסנדרה שדה המקסימה, שבהחלט מלהטטת בין דמות האם, הבת והרעיה העייפה לתפקיד המדאם ההגונה והמפתה. אוהד שחר עזר כנגדה בהופעתו כבעלה האמביוולנטי. רבקה מיכאלי נוסקת מעלה-מעלה כסבתא שיודעת להגיח בדיוק בזמן הלא נכון. לצדם צוות שחקנים צעיר ומוכשר שמגחיך סיטואציות מחד ושם אותן בפרופורציות מאידך, החל ביעל טל ומיכאל אלוני (למרות שמשחקו הכריזמטי קצת "גדול" מדי לתיאטרון), דרך תמר שם אור ורות אסרסאי והמשך בשהם שיינר, אסף גולדשטיין, נטע פלוטניק, רוני שיינדורף וערן שראל.
לא מאכזב כלל, ובכל זאת הנושאים שראוי שיצופו כשנוגעים בחומרים כאלה מופיעים מעט מדי ומאוחר מדי, קצת על קצה המזלג. כנראה שהפשע משתלם.
"הפושעים החדשים", תיאטרון הקאמרי
מחזה ובימוי: עדנה מזי"א
ממעמד הביניים בהצגה אחת לאחרת. צחי ציגלר הוא אנטי גיבור קלאסי. בן 44, נשוי +2, מכריס, נוחר, בלי גרוש על התחת. טיפוס ממוצע, לא מיוחד, שקורץ מהמיץ של המסכנות ותקוע ככה סתם באמצע החיים. גבר חבוט לעילא ולעילא. לפני המון זמן הוא היה בן 18 וכל הדרכים היו סלולות בפניו. עכשיו הוא סתם גבר שחוק, מוצק ממצוקה ואומלל מתשוקה עלומה, לא קיימת, עם רעייתו, צהלה. פעם, בימים הטובים, הם הרגישו נשואים. היום הם רק שותפים להחמצות חמוצות, לגידול הילדים, לאוברדרפט.
בקיצור, כבר ממבט ראשון רואים שאין זאת פרסונה מהחלומות. המחזאי, רוני סיני, מספר שהרעיון ל"בומרנג" בא לו בפגישת המחזור עם החבר'ה מהתיכון: יפי בלורית ותואר שבגרו, התמסדו ואיבדו באחת את צעירותם. גם זה קורה מתישהו.
ציגלר פוגש בגדי "גולדי" גולדשטיין, חברו לספסל הלימודים, ומגלה שנהיה מיליונר והתחתן עם אהבת נעוריו. צחי רוצה להיות כמוהו: להתעשר, להתאהב מחדש, ובעצם לחיות את החיים שהתפספסו והחלומות שאבדו. זוהי הנקודה שהובילה את המחזאי לתזז סביב הרצון לחיות חיים "נורמליים", לפיתוי המגרה להתעשר, להיות רווק ולהתאשר, עדיף באמצעות תרופות פלא שמקצרות את הדרך, עד שבסוף הוא חושף את האמת העירומה והמשעשעת: לפעמים עדיף כבר להיות נורמטיבי ומשעמם.
החיים היפים והמזהירים נמצאים מעבר לפינה, וכשהדמות הראשית מבינה זאת זה כבר כמעט בלתי אפשרי. ציגלר מגיע לאותה נקודת אל-חזור כשהוא עוזב את הבית בבושת פנים ומתפתה לגור בשלישייה עם אהבתו מהעבר וחברו הטוב, ומגלה שמישהו זמם קנוניה נגדו. אז מתברר, בנוסף, שלפעמים אין כמו בבית, אפילו בהתחשב באילוצים.
הבמאי ניר ארז מיקם את הפיתוי החלומי בתוך שלל הגוונים של החיים, ולכן "בומרנג" בתיאטרון חיפה היא חוויה שופעת חן הנהנית ממשחק משובח של אוהד קנולר, לירית בלבן, נורמן עיסא, יואב בר לב ואפרת ארנון, צוות שחקנים שהופך אותה ללא פחות ולא יותר מהצגה טובה.
"בומרנג", תיאטרון חיפה
מאת: רוני סיני
בימוי: ניר ארז
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם