"המוגבלים": החיים הם במה ואנחנו השחקנים
המחזה המקורי של תיאטרון בית ליסין מגשר בין רומיאו ויוליה לסחר בסמים ובין מוגבלי גוף ונפש לפושעים מתוחכמים. החיבור בין העלילה המופרכת למציאות שלנו עובד כל כך טוב, עד שראוי שההצגה תייצג אותנו גם מעבר לים
בית ליסין מעלה מחזה מקורי למהדרין, והפעם מקורי גם מבחינת הרקע, התוכן והסגנון. גיבורי המחזה, בין השאר, הם בני משפחת ג'ורנו, העוסקים בסחר סמים. הם שולחים את ה'סחורה' גם לחו"ל בכל מיני תחבולות של הברחה והסוואה והפעם גם יוזמים משלוח למקדוניה. אבל, יש בעיות.קבוצה של אנשים, גברים ונשים, הסובלים מכל מיני מוגבלויות בגוף ובנפש, מתכוננים אף הם לצאת למקדוניה, אבל למשהו שונה לחלוטין. במקדוניה יערך 'פסטיבל תיאטרון לאנשים בעלי מוגבלויות', בו הם אמורים להציג גרסה שלהם ל'רומיאו ויוליה' של שקספיר, בתקווה לזכות בפרס הראשון כמובן.
וכך נוצר מפגש מעניין בין הג'ורנואים לבין המוגבלים. מתברר שהמוגבלים והתיאטרון, עם רומיאו ויוליה, כמובן, עושים משהו טוב למר טוביה ג'ורנו ולמשפחתו. הם מתחילים להבין שהחיים הם לא רק סחר בסמים אלא גם בני אדם. ואולי מי שהיו מוגבלים באמת מלכתחילה, היו דווקא הג'ורנואים. ברקע מתרחשים, בנוסף לעימותים ולסכסוכים, גם סיפורי אהבה, כגון רומן בין ג'ורנו הצעיר צוריאל לבין נערה עיוורת מקבוצת המוגבלים.
לבסוף הכל בא על מקומו. יש הבנה, אהבה, שקספיר של 'המוגבלים' מצליח וכולם מאושרים. מה שמייחד את המחזה אינם רק המצבים והטיפוסים השונים, כמעין מלודרמה משפחתית לכאורה, אלא המפגש המעניין בין 'רומיאו ויוליה' ושקספיר לבין האדם. על שקספיר כתב פעם שאול טשרניחובסקי 'אחד ואין בלתו, בוחן כליות ולב'. ואכן , גם כאן, דברים בגו. יתר על כן, המחזה אולי מרמז על כך שמי שמוגבל באמת הם אותם בני אדם שאינם רואים את האדם שמבעד לתדמית ולמסכה ואולי גם אלה שרואים בתיאטרון לא יותר מ"הצגה". אמנם מפעם לפעם מזכירים במחזה את 'המדינה שלנו', בין שאר הגיבורים יש גם אחד חובש כיפה וגם טלית, אבל המסר של המחזה הוא במהותו אנושי ואוניברסלי.
סך הכול מדובר במחזה חשוב ומעניין, ואף טוב ליצוא לאיזה פסטיבל מעבר לים. אמנם פה ושם יש קצת הגזמה בכל מיני פעלולים גרוטסקטיים, אבל העיקר – יש סיפור טוב וסוחף. אגב, מתברר שבמחזה המקורי מסתמן לאחרונה מפנה מסוים, קצת פחות בידור, פוליטיקה ואקטואליה – יותר אמת ומשמעות – כשהמוקד הוא האדם ואותו מפגש מעניין שבין החיים לבין התיאטרון.
עוד כותרות ב-nrg:
סליפי הולו לא מצדיקה עונה שנייה
ההצגות שיגחכו את הבעיות שלכם
1994: השנה המופלאה של הקולנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בימויו של גלעד קמחי מקורי ויצירתי עם שילוב של אמנויות במה, תפאורה, תאורה, מוסיקה ומשחק מגוון שיש בו תשומת לב לקול, לתנועה, ולנוכחות הפיסית של השחקנים. ואם כבר הזכרנו את השחקנים - הליהוק מושלם. כל תפקיד, בין אם ראשי או משני וללא יוצא מן הכלל, היא יצירה תיאטרלית בזכות עצמה. בעיקר כדאי לציין את יורם טולדנו בתפקיד האב טוביה ג'ורנו החווה והמציג בגאון מצבים משמעותיים ומרגשים, ואת ענת מגן-שבו, בתפקיד האם ורה, אישה עם סמכות וטמפרמנט שיש לה מה לומר וגם יודעת איך. גם יניב ביטון נהדר בתפקיד הבן צוריאל, אפרת בוימולד מצוינת בתפקיד הנערה העיוורת אסתר וכן דיקלה הדר בתפקיד קשת לוי, המדריכה והבמאית של להקת המוגבלים. לכל השאר, אחד אחד, מגיעות מחיאות ומחמאות. יש מה לראות ומה לשמוע וגם הרבה חומר למחשבה.
"המוגבלים", תיאטרון בית ליסין
מחזה: גור קורן
במאי: גלעד קמחי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם