שיר השירים: החידה הרומנטית של נתן אלתרמן
במדור "שיר השירים", יבחר רן יגיל שיר אחד הנראה לו היפה ביותר, המעניין ביותר, האקטואלי ביותר, וייתן לו פרשנות קצרה בלוויית שאלות. והפעם קצת אחרת: שיחה עם חוקר הספרות אורציון ברתנא על השיר "כיפה אדומה" של אלתרמן ועל אהבת המשורר עצמו
עֵת יוֹמֵנוּ הַפֶּרֶא נִמְחֶה כְּדִמְעָה
מֵעָרִים וִיעָרוֹת, מִשָּׁנָה וָחֹדֶשׁ,
הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ כִּפָּה אֲדֻמָּה,
לִלְקֹט פֶּרַח-בָּר בַּחֹרֶשׁ.
וְיוֹצְאִים אַחֲרֶיהָ פָּרָה וְאַוָּז
וְחָתוּל מְדַדֶּה עַל מִשְׁעֶנֶת - -
כְּסִפּוּר שֶׁאָבַד, כְּנִגּוּן מִנִּי אָז,
כְּבַת-צְחוֹק נִשְׁכָּחָה וְנוֹשֶׁנֶת.
וְעוֹמְדוֹת מֵרָחוֹק הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת
וְלַשָּׁוְא תְּמִיהוֹתֵינוּ כֹּה רַבּוּ
וּמוֹצֵץ לוֹ יָרֵחַ עֵירֹם אֶצְבָּעוֹ
כְּבִימֵי בְּרֵאשִׁית, בְּחֵיק אַבָּא.
וַאֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים. אֲדָמָה עֲשָׂבִית
בִּירַקְרַק הָרִיסִים מְפַרְפֶּרֶת...
וְעֵינֵינוּ עָצַמְנוּ - - וּלְפֶתַע נַבִּיט
וְהִנֵּה כְּבָר חָשְׁכָה הַצַּמֶּרֶת.
עוד כותרות ב-nrg:
חגי לוי יצר את אחת הסדרות הטובות באמריקה
חברים מגלים: הצד האפל של רובין ויליאמס
מיקי רוזנטל מזכיר לנו למה אנחנו פראיירים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ספרו החדש של פרופ' אורציון ברתנא, חוקר ספרות עברית, מסאי, משורר וסופר, עוסק כל כולו בנתן אלתרמן ובספר שיריו הראשון "כוכבים בחוץ", שהוא אולי ספר השירה המוכר ביותר בתולדות השירה העברית החדשה.
השם הארוך של הספר אולי קצת מרתיע "החידה הרומנטית של 'כוכבים בחוץ'. יסודות התבנית שב'כוכבים בחוץ' – מדימויי מציאות ועד יסודות בינאריים" (כתר), אך אין לטעות כאן. לא מדובר פה כלל בספר אקדמי מרוחק המיועד ליודעי ח"ן או כתב חידה למומחים.
ניכרת בכתיבתו של ברתנא אהבת אלתרמן הטוטאלית שלו, אבל יתרה מזאת – ברתנא מספק מפתחות להבנת השירה של אלתרמן שאין בידי הקורא שבא לקוראו באופן בלתי אמצעי, ומנהיר משמעויות רבות באשר לשירים שנתפסים לעתים על ידי הציבור כסתומים וחידתיים.
לא פעם תיתקל, באשר לאלתרמן, באדם אוהב אמנות שיגיד לך כי המנגינה יפה והמילים קוסמות, אבל מה בעצם השיר רוצה להגיד? בדיוק את זה מסביר ברתנא לעילא ולעילא בספרו החדש. ועוד, ניתוח השירים והספר הזה יבהיר לקוראי אלתרמן לא רק את 'כוכבים בחוץ', אלא גם את ספריו המאוחרים יותר שבאו ברצף "משמחת עניים" ועד "חגיגת קיץ". פניתי אל ברתנא בעקבות הקריאה מתוך סקרנות לשאול כמה שאלות עקרוניות באשר לשירת אלתרמן.
מדוע אתה אוהב כל כך את נתן אלתרמן ומה אתה מוצא בו שאין אתה מוצא במשוררים אחרים, מהו סוד קסמו?
"אינני יודע אם אפשר באמת לענות תשובה שכלתנית על מלוא שאלתך. אני אוהב את אלתרמן, ובמיוחד את ספרו הראשון והמופלא, 'כוכבים בחוץ', כי אני אוהב אותו. זה מן הלב. אבל מן ההיגיון יש לי הסבר מסוים. להסבר זה, בעיקר, מוקדש ספרי על 'כוכבים בחוץ'.
"אלתרמן, כמו חלק מן היוצרים הגדולים שנחרתו בתודעה העולמית במאה ה-20, למשל קפקא, למשל טולקין, יצר שפה אוטונומית מיוחדת ליצירתו. שפה שמיוחדת לשירתו. רבים מאוד מן הכותבים על שירתו באהבה ניסו להתייחס לחידה זו של קסמו, אבל נראה לי שאני, כאן בספרי, עושה משהו שאחרים עוד לא עשו – טוען לשפתו המיוחדת של אלתרמן, ומנסה להסבירה לקוראים ב'כוכבים בחוץ'".
מדוע אלתרמן הוא משורר רומנטי?
"אלתרמן משורר רומנטי של געגועים. כל שירתו היא תנועה. תנועה למשהו שנמצא תמיד מעבר למתגעגע, השואף אליו. שורות רומנטיות בלתי-נשכחות משירו 'אל הפילים'
מה מבקש השיר "כיפה אדומה" לומר לנו הקוראים, מה עושות שם כיפה אדומה והחיות? ועד כמה שיר זה מאפיין את שירתו של אלתרמן בכלל?
"השיר מדבר על חסד שעולם המציאות הרגיל שואף אליו. חסד זה כאילו קיים בעולם המציאותי, 'הרגיל', אבל עולם זה אינו יכול להגיע אליו. כך, השיר מתחיל, בשתי השורות הראשונות שלו, ומתאר מתי הדמות האגדית, כיפה אדומה, לא זו ההולכת לזאב, אלא זו ההולכת 'ללקוט פרח-בר בחורש', יוצאת לדרך. היא יוצאת כשאין חלל וכשאין זמן: כשהיום הפרא שלנו נמחה כמו דמעה 'מערים ויערות' – מהחלל, ומ-'שנה וחודש' – מהזמן. אז, באין הממדים האנושיים, יכולה כיפה אדומה התמימה, הטובה, האגדית, להתקיים. ומי הולך איתה – החיות מהכפר ומסיפור הילדים: הפרה, האווז, והחתול המואנש המדדה על משענת, ממש כמו החתול במגפיים מסיפור העם".
המונח יסודות בינאריים חוזר ונשנה לאורך הספר כמונח יסוד להבנת הפואטיקה של נתן אלתרמן. האם תוכל להסביר זאת בקצרה ולהדגים?
"בכל הספר אני מראה ששירי 'כוכבים בחוץ' מבוססים בעומקם, בתשתית שלהם, על שפה בינארית, שפה של שני סימנים מנוגדים (ממש כמו שפת המחשב שאינה שפה עשרונית כמו המתמטיקה אלא שפת שני סימנים). שני סימנים אלה הם מתח מתמיד טבעי בין שני יסודות, שהם בסמלים הטבעיים של העולם, כמו: פתוח מול סגור, חם מול קר, שחור מול אור, פעיל מול סביל (הולך מול עוצר) וכן הלאה. משמע, אלתרמן מדבר אל הבסיסי והטבעי ביותר שיש בנו, הקוראים. אנחנו כולנו נקרעים בין רצונות מנוגדים, בין הערכות מנוגדות וכדומה.
"והנה, ספר רומנטי שלם שכולו מבוסס על המתח הזה בין הדחפים המנוגדים. כמה דוגמאות: השורות הראשונות של הספר – 'עוד חוזר הניגון שזנחת לשוא': אתה זנחת, הלכת ממנו, והוא, לעומת זאת, חוזר אליך, שתי תנועות בשני כיוונים נוגדים. והשורות האחרונות של הספר – 'רק הבכי והצחוק לבדם עוד ילכו בדרכינו האלה / עד יִפּלו בלי אויב ובלי קרב': בכי וצחוק הם שני ניגודים. הם ילכו (פעיל) עד יִפּלו (סביל) וכן הלאה".
שירי "כוכבים בחוץ" בפרט ושירתו של אלתרמן בכלל הולחנו רבות מעבר לשירי הזמר שכתב במיוחד לבמה. האם אתה מכיר ואוהב את הלחנים שהולחנו לאורך השנים מתוך "כוכבים בחוץ", או שיש לך ביקורות עליהם?
"אלתרמן כתב הרבה מאוד שירי זמר, שנכתבו ממש לצורך ההלחנה, והולחנו נפלא. עם זאת, רבים משירי 'כוכבים בחוץ', שנכתבו לקריאה ולא להלחנה, הולחנו גם הם ויפה להפליא. למשל, 'פגישה פתאומית', 'עוד חוזר הניגון', 'האם השלישית'. אני מכיר את הלחנים, אוהב אותם, וחושב כי במיטבם אינם גורעים דבר מן השירים הנפלאים האלה, שאפשר גם לקרוא אותם כיצירות גדולות, וגם ליהנות מהם כשירי זמר נפלאים. זה שוב, לדעתי, משום ששפתו מבוססת על סמלים טבעיים ועל יסודות בינאריים".
מדוע אתה רואה בספר כולו על 67 שיריו מעין פואמה?
"נושא זה של המבנה השואף לפואמה, לצד הבסיס הבינארי, הוא הנושא המרכזי בספרי. אני מראה כיצד, בעזרת מספר מוטיבים, אלתרמן יוצר מעין סיפור. הסיפור של ההלך ובני דמותו, האחים, העגלונים, היוצאים אל הדרך למסע שהוא גם מסע השיר. לספר ארבע חטיבות. בראשונה השירים עוסקים ביציאה אל הדרך. ברביעית, האחרונה, הם מתארים שיבות מהדרך וסיומים. החטיבה השנייה היא חטיבת שירי אהבה המתארת את העוצמות שיש באהבה. השלישית עוסקת בשירי עוצמת האור, החום, האש, המדבר, כעוצמה של כוחות הנלחמים זה בזה. כל הספר הוא ספר של מלחמה בין ניגודים, שיש בה גם קסם, גם טרגיות, גם פאר. כנוסף, אלתרמן נוטה מאוד אל הבלדה וסיפורי הגבורה שבבלדה חוזרים ומופיעים בשירים רבים שבספר שירים נפלא זה".
בסוף ימיו נטה אלתרמן לשלמות ארץ ישראל. האם העמדה הלאומית הזאת כאיש ימין הגבירה אצלך את אהבת אלתרמן כמשורר ואיש רוח?
"כפי שכתבתי עד כאן, 'כוכבים בחוץ' והשירה הפיוטית של אלתרמן אינם קרובים לשירי התקופה שלו, שירי העט והעת. בניגוד לשירתו החברתית, המעורבת חברתית ולאומית, ב'כוכבים בחוץ' ובפואמות שכתב אחר-כך, 'שמחת עניים' ו'שירי מכות מצרים' אין, על פי הבנתי הספרותית, עמדות לאומיות. אני אחוז התפעלות משירי 'כוכבים בחוץ', ללא כל קשר לעמדותיו העבריות, הישראליות, של אלתרמן. את אלה הביע בסוג שירה אחר".
אקו"ם