ראשי » תרבות » במה

זכה במאה אלף שקל והשקיע אותם בחוזה המדינה

יפים ריננברג הקדיש את כל כספו ואת כל כולו ליצירת מחזה מקורי על בנימין זאב הרצל. גם אם לא חפה מבעיות, ההצצה לחיי החוזה שנחשב בזמנו להוזה, מענגת במיוחד

במסגרת תוכנית הלייט–נייט שלו הריץ הקומיקאי האמריקאי ג'ימי קימל את שעשועון הווידאו "היפסטר או יהודי". החוקים היו כדלקמן: לפניך תקריב של פני גבר מזוקן. האם שיער הפנים המרשים צמח בעקבות הציווי "ולא תשחית את פאת זקנך" או בשל דרישות הדת החדשה שמעודדת רישול אופנתי מכוון? באופן מפתיע גם אחרי חשיפת התמונה המלאה, החלוקה לא תמיד הייתה לגמרי ברורה.

מזוקן מפורסם שהצליח לבלבל לגמרי את משתתפי המשחק הדבילי והמשעשע הוא כמובן חוזנו בנימין זאב הרצל. יהודי הוא בוודאי, ויש חוקרים הטוענים שאחת הסיבות לטיפוח הזקן המפואר שלו הייתה הרצון ליצור זיקה ברורה בין קלסתרו למורשת היהודית. מצד שני הוא חולק גם קווי דמיון עם תנועת תרבות הנגד המגניבה/מנג'סת (מחקו את המיותר), שכוללת גם אוונגארד רעיוני וחיבה לתרבות ואמנות.

עוד כותרות ב-nrg:
חגי לוי יצר את אחת הסדרות הטובות באמריקה
חברים מגלים: הצד האפל של רובין ויליאמס
מיקי רוזנטל מזכיר לנו למה אנחנו פראיירים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
מפגש אחר בין זקן ושעשועון עזר להצגה "מבוקש: צעיר, משכיל ומיואש" לקרום עור וגידים. בעל הזקן הוא יפים ריננברג שמשמש על תקן עורך הטקסט, המתרגם, הבמאי והשחקן בהצגה שמבוססת על יומניו ומכתביו של בנימין זאב הרצל וספרו "אלטנוילנד".

השעשועון הוא "אחד נגד מאה", שבו זכה ריננברג במאה אלף שקלים, שהשקיע בשיגעון הקטן שלו - הצגה על השיגעון הגדול של הרצל: מדינה יהודית בארץ ישראל. השימוש במילה שיגעון לא נעשה כלאחר יד. אדם שהיה רואה את ההצגה בלי להכיר את הדמות ההיסטורית היה בוודאות גדולה מספר שלפנינו תיאור של אדם המתמודד עם מחלת נפש, מחשבות גדולה והזיות. ריננברג בהחלט תורם לכך בסגנון המשחק האינטנסיבי שלו. זו גם אחת מההנאות בצפייה בהצגה, חוכמת הבדיעבד - לקבל הצצה לחלק מהשיגיונות של הרצל שהתגשמו והפכו לאמת - כמו למשל בקטע שבו ריננברג מביט היישר לקהל והוזה אל העתיד, שעוד יהיה תיאטרון בארץ ישראל ויישבו שם צופים מכובדים לבושים בפראק. אנחנו הלכנו דווקא על מכנסיים קצרים וכפכפים, אבל לא נתקטנן. אך את כל זה הרצל לא יודע. אנחנו פוגשים אותו מיואש ומדוכא בחדר חשוך שהוא הבמה, מחפש מוצא מקצועי, אישי ורעיוני, ופורש בפנינו את הגיגי מוחו הקודח.

הפער הזה יוצר מתח מעניין, אך עם זאת, ההתבססות על קטעי יומנים ואיגרות כציר המרכזי של ההצגה היא גם נקודת החולשה שלה. החומרים הדוקומנטריים לא מתגבשים לכדי   עלילה שתשאיר אותנו מרותקים מספיק, ולרגעים יש תחושה קלה של שיעור היסטוריה. אמנם עם מורה כריזמטי אבל עדיין, שיעור היסטוריה. מה שמציל את ההצגה מנפילה מוחלטת למקום הזה הוא עבודת עיצוב הבמה המופלאה של האמן איליה קוץ שניצב ביחד עם ריננברג על הבמה ויוצר אותה תוך כדי תנועה - מרישומי פחם ועד לאנימציה ממוחשבת ויצירת מסכות שמשתלבות באופן מושלם בחזון של ריננברג.

הקטע שבו הרצל נודד בין הקיסר לסולטן ולאפיפיור מקבל עוצמה מיוחדת בזכות השילוב בין עבודת השחקן והמעצב, כך גם המפגש בין בנימין זאב לברון הירש שמעוצב בדמיונו של הרצל ונפרש בצורה מרתקת על הבמה כאחד מאותם "יהודים מסלידים" כפי שהוא מכנה אותם. שם ההצגה המקורי "מבוקש: צעיר, משכיל ומיואש" הינו מתוך המודעה שמפרסם מיליונר מסתורי המחפש בן לוויה למסע שיוביל אותו בסופו של דבר למדינת ישראל הפורחת באוטופיה של הרצל.

זו ההצגה הראשונה המוצגת בתיאטרון מלנקי הקטן והסימפטי ושלא ביים אותה במאי הבית איגור ברזין, ששימש בה יועץ אמנותי. את התאורה הדרמטית עיצב ודים ודים קשרסקי ואת המוזיקה הלחין דמיטרי טופרמן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...