אלה רונן: הישראלית שעשתה את זה בשוויץ
שלוש שנים לאחר שנחתה בשוויץ, אלה רונן הספיקה לסובב את כל שופטי 'The Voice' המקומית ולהוציא אלבום ראשון. יש לה אמביציה וכישרון וגם הרבה מה לומר, על ריאליטי, על העניין שמגלים בה כישראלית ועל כך שנשאלה האם לנשים בארץ מותר בכלל לשיר
עוד כותרות ב-nrg:
ממי שהביא לכם את ברלין: קבלו את איסטנבול
תרבות הסלפי: לשרבב שפתיים מגיל שנתיים
שחיטת עריות: המשורר הטבעוני כועס על אלוהים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הכל התחיל במייל שנשלח אליי מההפקה אחרי שנתקלו בקליפ שלי", מספרת רונן על תכנית הריאליטי שהקנתה לה את החשיפה. "והאמת שהייתי די סקפטית. הכרתי כבר אנשים שעשו את זה והכרתי את ההתנהלות של תכניות כאלה, ולא חשבתי שזה באמת הולך לקרות. אבל אמרתי לעצמי 'אני אלך לאודישן, אשיר להם, ונראה מה יקרה".
מה שקרה, הוא שבשעה שרונן עלתה על הבמה ושרה את I Want Love'' של אלטון ג'ון, לחצו כל ארבעת השופטים על זמזם ה- 'I want you' המפורסם והסתובבו אליה, לגלות מי עומדת מאחורי הקול.
"אני חושבת שהרבה מהמשקל הרגשי של העובדה שמישהו מסתובב אלייך ובוחר לעבוד איתך, נובע מזה שאת מכירה אותו מראש ויודעת שיש לו חשיבות בתרבות המקומית", היא אומרת. "ואני לא ממש ידעתי מיהם השופטים – עשיתי עליהם קצת 'גוגל', קראתי, התעניינתי, אבל זה היה עבורי שונה, פחות מלחיץ, וזה גם מה שהוביל אותי להחלטה הזו. אני חושבת שבארץ הייתי יותר מוטרדת ממה אנשים יגידו ומה יהיה אם אופיע בתכנית כזו. פה אף אחד אז לא הכיר אותי אז".
אילו התמודדויות ואתגרים זימנה לך ההשתתפות בתכנית?
"היה רגע מסוים שבו היה, מה שבארץ נקרא דו-קרב, ה'באטל', ובסך הכל מדובר בדואט, אבל מציירים את זה כמו מלחמה בין שני הזמרים - הבמה מעוצבת כמו זירת אגרוף, ובהכנה לזמרים, מאוד ניסו לעודד אותנו לתחרותיות, לנצח, להיות הכי טוב, ובסופו של דבר, אני חושבת שזה מכניס אנשים ללחץ והתוצאה היא לא לטובת המוסיקה.
"ה'באטל' הוא למעשה דואט, ולהיות הכי טובים שאנחנו יכולים בדואט, זה אומר לבצע אותו יחד ולא רק האחד מול השנייה. למזלי, נבחרתי לבצע את הדואט עם בחור מקסים, שהייתה לו אותה הרגשה כמוני, והחלטנו שלא משנה מה הסביבה אומרת לנו ומה מנסים לשכנע אותנו לעשות, אנחנו מבצעים את הדואט הזה יחד ויוצרים רגע מוסיקלי יפה".
אני מניחה שזה לא פשוט, כאשר האינטרס מצד ההפקה הוא לחפש את האקשן, את האינטריגות ואת המנצחים מול המפסידים, ואת, כאמנית, פשוט מעוניינת להפגין את כישורייך ולזכות באהדת הקהל.
"זה מורכב, כי יש כאן הרבה אינטרסים שונים, וכשאמן בוחר להשתתף בתכנית מהסוג הזה, הוא צריך לקחת את זה בחשבון. כאתה עושה את זה, אתה מכניס את עצמך לסט של אינטרסים של אנשים אחרים – של מפיקים, של מפרסמים.
מצד שני, זו הרפתקה, זה כיף, ויש כאן הזדמנות שניתנת לאמן לקבל גישה יחסית ישירה לקהל, בלי הרבה מאוד מתווכים".
לגישה שקיבלה רונן לקהל ולחשיפה הרבה שזכתה לה בעקבות ההשתתפות בתכנית, חלק לא מבוטל בעובדה שהוציאה אלבום ראשון, שכבר זכה לתשומת לב מצד התקשורת, ושירים מתוכו נכנסו לפלייליסט ומושמעים בתחנות הרדיו השוויצריות.
"הבחירה שלי להשתתף בתכנית הייתה מאוד סביב זה שהגעתי לארץ שבה אף אחד לא הכיר אותי, ורציתי להוציא אלבום", מספרת רונן ועומדת על הקשר ההדוק בין השתתפות בתכנית ריאליטי מוסיקלית לכניסה לתודעה. "הרגשתי שעם השירים שלי, שאיתם אני הולכת כבר כמה שנים, הגעתי לנקודת בשלות, וידעתי שאת האלבום הראשון שלי אני לא רוצה לעשות לבד, אלא עם לייבל ועם איזו גושפנקא מאחורי זה. זו הייתה המטרה, ואני חושבת שההשתתפות בתכנית באמת עזרה לי להגיע אליה - הוידיאו בו כולם הסתובבו כששרתי באודישן זכה לדי הרבה צפיות, וזה היה חלק מהמארז ששלחתי להרבה חברות תקליטים ולייבלים עצמאיים, עד שלשמחתי התעניין בי הלייבל העצמאי שחתמתי בו".
ספרי לי קצת על האלבום, הנושא את השם 'Mirror Maze'.
"אז ככה - יש באלבום דואט אחד עם מארק קלי, שכתבתי איתו יחד, ויש ביצוע מחודש ל"שני שושנים", וכל השאר הוא שירים שלי. הרבה מהחומרים נכתבו בשוויץ בעקבות המעבר שלי לשם ובעקבות ההתמודדות עם המרחק, הגעגועים וההבדלים התרבותיים. זה קצת אילץ אותי להתבגר - אני מאוד קשורה למשפחה שלי ולארץ, וחלק מהעניין של לעבור לגור רחוק היה קשור בפרידה מהילדות ומהבית, ויש כמה וכמה שירים באלבום שמדברים על זה".
את עדיין מרגישה לעיתים זרות מסוימת?
"כן", רונן פותחת בהיסוס. "מסוימת. בשלב הזה, אני לא חושבת שאני יכולה להרגיש בבית בשום מקום אחר חוץ מהארץ".
הישראליות שלך זוכה להתייחסות מצד המקומיים? זה אישיו?
"יש שאלות, ואני יכולה להבין את השאלות האלה, מפני שיש כאן אנשים שזו עבורם הפעם הראשונה שהם פוגשים אדם מישראל, והם מזהים בכך הזדמנות נדירה להבין איך דברים נראים מקרוב. כשזה נוגע לנושאים פוליטיים, אני מסבירה להם שכדאי לשאול אדם שבאמת עוסק בזה ומבין בזה לעומק, אבל טוב שהם שואלים, ועדיף שישאלו מאשר שיישארו במן בועה של חוסר ידע. ככה, יש אפשרות שישכילו ויכירו קצת יותר. אני חושבת שהרבה יותר מסוכן כשלא שואלים ובטוחים שיודעים".
את חשה צורך לייצג במידה כזו או אחרת את המקום ממנו הגעת?
"אני מרגישה שאת החלק שלי אני עושה בכך שאני מציגה צד אחר. אני תמיד שרה בעברית כמה מהשירים בהופעה, למשל "שני שושנים", ולעיתים קרובות אנשים ניגשים אליי אחרי הופעה ואומרים לי שזו הפעם הראשונה ששמעו שיר בעברית. חלקם לא חשבו שיש מוסיקה בעברית, ושמעו על ישראל רק בהקשרים אחרים. מי שאין לו קשר לישראל או ליהדות, האסוציאציה הראשונה שלו בנוגע לישראל, היא בהקשר למה שרואים בחדשות.
"היה לי פעם ראיון לאחד הבלוגים כאן, בשוויץ, והבלוגרית הייתה בחורה משכילה ואינטליגנטית, ושאלה אותי שאלות חכמות, אבל בסוף הראיון פתאום שאלה: 'תגידי, בישראל, בכלל מותר לנשים לשיר?' זה הפתיע אותי, שיש אנשים שלא יודעים שכל העולם התרבותי הזה קיים כאן בארץ ומקבלים רק מידע מאוד מסוים. מה שחשוב לי לעשות, גם אם זה לאט ובקטן, זה באמת לגרום לאנשים לראות שיש כאן עולם שלם של תרבות".
יש שוני בין הקהל הישראלי לקהל השוויצרי שאת מופיעה בפניו?
"כשהגעתי לשוויץ והתחלתי להופיע, שוחחתי עם מארק קלי, שציינתי שגם מתארח באלבום. הוא מופיע כאן כבר שנים, ואמר לי שקשה לרגש את הקהל המקומי. אבל מהניסיון שלי, שהוא אמנם לא מאוד רחב, אני חושבת שבבסיס כולנו אותו דבר, כולנו מגיעים להופעה בציפייה לחוות משהו שמחבר בין כולנו ולחוש רגש שמשותף לכולנו, וזה לא משנה אם אתה שוויצרי או ישראלי".
הפן האנושי, שרוצה להתרגש ולספוג לתוכו את המוסיקה, משותף, אך באלבום שלך, כפי שסיפרת, יש תכנים כמו פרידה מן הבית, חבלי מעבר למדינה אחרת, תחושת זרות וגעגוע. כל אלו נושאים שהקהל הישראלי עשוי להתחבר אליהם במיוחד.
"באופן כללי, אני לא חושבת שטוב לאמן לחשוב האם הקהל אם יתחבר או לא, ללא קשר לקהל הישראלי, השוויצרי או... האלסקאי", היא צוחקת. "זה לא מה שצריך להיות לנגד עיניי כשאני יוצרת. אני צריכה לנסות להיות הכי כנה ולמצוא איזושהי אמת. אחר כך, אם אנשים מתחברים לזה, אז זה נהדר. אני מאוד מקווה שיתחברו לזה גם בארץ, אבל זו לא צריכה להיות המטרה המרכזית במוסיקה".
מה עומד מאחורי הבחירה שלך להתפתח כאמנית דווקא בשוויץ, כשיש מדינות אחרות בהן סצנת המוסיקה הרבה יותר תוססת ובועטת?
"במקור נסעתי מסיבות אישיות, ואז התחלתי ללמוד – צרפתית וספרות ושירה אנגלית, ובמקביל גם התחלתי ליצור פה. כשהגעתי, לא ידעתי כל כך מהי הסיטואציה
ולאן את שואפת לצמוח? מהו החלום?
"בגדול, הייתי רוצה להיות מסוגלת לעשות מוסיקה ולהתפרנס מזה בכבוד, ולא רק אני, אלא גם חברים שיוצרים מוסיקה בארץ ובעולם, וגם שכמה שיותר אנשים יוכלו להקשיב למוסיקה שלי וליהנות ממנה".
אלה רונן ולהקתה יגיעו בחודש הבא לשלוש הופעות בישראל:
11.11.14 ב'סירופ' בחיפה
12.11.14 ב'אוזן בר' בתל אביב
13.11.14 ב'עשן הזמן' בבאר שבע
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם