בכורה: Rage Against The Eclipse

אחרי זכייה בפרס סמיט לספרה הראשון "ליקוי מאורות", האלבום ה-13 במספר של הדרה לוין ארדי כבר מוכן. קבלו בבכורה את הסינגל הראשון מתוכו: Mama Blues

nrg תרבות | 26/10/2014 10:44 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הדרה לוין ארדי עומדת לשחרר אלבום חדש, ה-13 במספר, שייקרא על שם רומן הביכורים שלה "ליקוי מאורות" שיצא השנה וזכה בפרס סמיט לספרות. RAGE AGAINST THE ECLIPSE הוא פרויקט אקספרימנטלי כמיטב המסורת של לוין ארדי, בו מארחת הדרה מפיקים שונים, לשירים שונים.

עוד כותרות ב-nrg:
•  תרבות הסלפי: לשרבב שפתיים מגיל שנתיים
•  אלה רונן: הישראלית שעשתה את זה בשוויץ
•  מה אביב גפן חיפש בכפר תפוח?
•  כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הסינגל הראשון Mama Blues הוא מעין דיאלוג של הדרה עם עצמה על תעשיית השירים והמוזיקה, ועל מצוקתו של האמן בן זמננו.

תמר אייזנמן, שהיתה הגיטריסטית הראשונה של הדרה בראשית דרכן של השתיים, הפיקה את השיר. אייזנמן היתה בת 19 כשהכירו, ושתיהן עשו את צעדיהן המוזיקליים הראשונים בשלושת האלבומים הראשונים של הדרה. הן היו חברות טובות, עד שתהום שחורה נפערה ביניהן ועשר שנים הן לא דיברו ביניהן כלל. החזרה לעבודה משותפת הפתיעה גם אותן והתוצאה לפניכם.

האזינו ל-Mama Blues בבכורה:

 














"כבר כמה שנים תמר ואני מציצות אחת על האחרת מרחוק", מסבירה לוין ארדי. "נדמה לי שהיה ברור לשתינו שנחזור יום אחד. היינו כמו אהבת נעורים שחוותה משבר וגרושין קשים, והיינו צריכות זמן לגדול. הצצנו זו על זו מדי פעם, אבל היו תקופות שהיה כואב מדיי. כשהתרצתה השעה, זו היתה שעה נפלאה, בתזמון מושלם לשתינו.

"בצעדים נרגשים, אך זהירים, עשינו דרך זו אל זו. וזה באמת היה כמו לפגוש מחדש את אהבת נעוריך, ולהתאהב ממקום יותר בוגר ויודע. בעדינות, בכבוד הדדי. במינונים נכונים. היה לנו הרבה קצ'ינג-אפ רגשי, ונפגשנו להרבה שיחות, לפני שהתחלנו לעבוד, כדי לדבר ולנקות ספיחי עבר, ולפתור פצעים פעורים. ואז, כשהתחלנו לעבוד על השירים, עשינו את זה מתוך בריאות, ריגוש, כבוד, ולמידה הדדית. מאוד השתננו. גם מוזיקלית. אבל אני חושבת שהמפגש הזה איפשר לשתינו להתבטא, ולשתינו לוותר ולהרפות.
 
דורון עדות
הדרה לוין ארדי דורון עדות

"נדמה לי שתמר מאוד הופתעה מהיד החופשית שאיפשרתי לה בהפקה. אבל האמת היא שלא רציתי
להיות יותר מדיי מעורבת, אלא שהיא לא הכירה את הצד הזה שבי. הופתעתי כשתמר בחרה את השיר המסויים הזה. מבחינתי זה היה שיר הופעות, לא שיר אלבום. בכלל לא חשבתי להקליט אותו. גם חשבתי שצריך להיות אמיץ מאוד כדי ללכת עליו.

"זה סוג של ניאו-בלוז, או רטרו-פיוז, או אטרף כלשהו שהיה לי. יש לי כמה שירים כאלה במגירה ובהופעות. בכל אופן, הופתעתי, ואף שמחתי. כי בראשי דמיינתי את השיר בגיטרות דיסטורשן כבדות, ומי אם לא תמר. בסוף הופתעתי שוב, כי תמר הביאה דווקא חשמליות עדינות יחסית. וגם השירה שלי הרבה פחות שרוטה ממה שדימניינתי, לו הפקתי בעצמי. בסופה של דרך, השיר התיישב בול על המקום הנכון לו. זהו שיר זעקה, אפשר לומר. והמילים תדברנה בעד עצמן. אגב, גם מאוד התרגשתי מיחסה של תמר למילים שלי. היא באמת לקחה ללב".


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק