ראשי » תרבות » קולנוע

"חיית הלילה": תסתכלו עליו ותראו את עצמכם

לא יצירת מופת, אך משתי סיבות "חיית לילה" בכל זאת עובד: הראשונה היא ג'ייק ג'ילנהול שמבריק בכל תפקיד, השנייה היא, שלמרבה האירוניה, בחיפוש של הגיבור אחר צילומים גראפיים ומדממים, הוא מספק לצופים בדיוק את מה שהם רוצים לראות

יש שיגידו שג'ייק ג'ילנהול לעולם לא יוכל להתעלות על הגאונות של "דוני דארקו", סרט הקאלט משנת 2001 שהיה מתפקידיו הראשונים של השחקן הצעיר והיווה את פריצתו הגדולה לעולם הקולנוע. אבל, כפי שמוכיחות השנים, אין ספק שג'ילנהול עדיין מנסה למצוא את התפקיד האחד הזה.  מדרמות ומותחנים כמו "הר ברוקבק" ו"זודיאק" ועד "נער הבועה" המקסים והמטופש קמעה, ניכר כי השחקן הוורסטילי אינו מפחד מלנסות כל דבר לפחות פעם אחת.

עוד כותרות ב-nrg:
פעם כבאי: סטיב בושמי חוזר לתחנת מכבי האש
דו קרב: אביב גפן ודודו אהרון ממשיכים להתכתש
חוצה ישראל: הבשורה למזרח התיכון על פי עמוס עוז
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

סרטו הראשון של דן גילרוי כבמאי, "חיית הלילה", איננו פרויקט יוצא דופן עבור ג'ילנהול. במותחן, שהגיע אלינו בסוף השבוע האחרון, מגלם ג'ילנהול את לואיס בלום, בחור שאפתן המחפש את דרכו לקריירה לגיטימית, בעודו מנסה לפרנס את עצמו בדרכים מפוקפקות. כאשר מגלה לואיס את עולם צילום החדשות העצמאי, ואת משיכת קהל הצופים לצילומים גראפיים ומדממים, הוא מחליט להוכיח בדיוק עד כמה הוא נאמן לקריירה החדשה שלו.

"חיית הלילה", שעל הנייר ובקדימונים מוגדר כמותחן פעולה, אמנם נאמן להגדרה זו, אך הוא ללא ספק שונה מכל סרט אקשן סטנדרטי מהעת האחרונה. אקשן אמנם יש, אך במידה מועטה יחסית. במקום זאת, גילרוי בוחר להתרכז בדמותו יוצאת הדופן של לואיס בלום. אך האם היא באמת יוצאת דופן כל כך? דמות אינטנסיבית, כן, ומעוותת במידה מסוימת. אך הוא אינו אלא תמונת מראה.

זוהי תמונת מראה העובדת הן ברמה האישית והן בחברתית. מחד, לואיס הוא כל מה שכל אחד מאיתנו רוצה וחושב שהוא אמור להיות – הוא שאפתן, ממוקד, עצמאי. הוא 

לא רוצה פיסה מהעוגה, הוא רוצה את כולה, ופועל להשגת המטרה הזו. הוא מסוגל להוציא את המקסימום מכל סיטואציה. מאידך, לואיס איננו פועל בואקום. לפעולותיו יש השפעות, הוא מספק לחברה, לצופיו, את מה שהם רוצים לראות. הוא מקבל חיזוקים חיוביים על מעשיו וזאת למרות המוסריות העמומה שבהם.

לאף אחד אין אשליות לגבי הקרבה שיש לסרט למציאות. כן, אנו צופים בסיפור מנקודת מבט חדשה, של אלה שמספקים לנו את הבידור והריגוש הללו שבפניהם איננו יכולים לעמוד. ועדיין, הצופים נמצאים שם באופן ברור, בכל פעולה שלואיס עושה. הוא קיים כי אנחנו קיימים. הוא קיים כי אנו לא יכולים להסית את מבטנו מטרגדיה. מסיבה זו, למרות שלואיס איננו דמות ראשית סטנדרטית, יש בו משהו שאנו כבר מכירים היטב.

 

ועם כל זאת, יש כמובן לציין שהסרט הופך ליותר מחוויית צפיה ממוצעת לא רק בזכות נקודת המבט הייחודית שהוא מציג (ולא רק בגלל הויזואליות והפסקול שמשדרגים אותו משמעותית), אלא בעיקר אודות להופעתו הנפלאה של ג'ילנהול, שיכולותיו הופכות כל דמות שהוא מגלם, פגומה ככל שתהיה, למוכרת ומושכת, כל אחת בדרכה שלה.

"חיית הלילה" אולי איננו יצירת מופת, אך הוא ללא ספק הפוגה נעימה ומעניינת מסרט האקשן עתיר הפעלולים הסטנדרטי. דווקא האיפוק שבסרט מציב את הביקורת החברתית במרכז, ובה בעת מציע (באופן אירוני משהו, בהתחשב בקו העלילה) אלטרנטיבה לריגושים הזולים שמספקים לנו כל כך הרבה סרטים אחרים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...