לא שן קשת ענן: ניקו ניתאי מציב מראה לפוליטיקאים
בן 83 אך עדיין עובד במרץ בחצר האחורית של המדינה, איש התיאטרון המוערך ממשיך להתמודד עם הגועל בתכונות האדם שכה רלוונטיות לחיינו. "אני ממליץ לפוליטיקאים לבוא ל'המלך ליר', גם אם לא נעים לראות כיצד ראיית העולם של השליט מתעוותת בעמדת כח"
זו היתה חתיכת משימה לקבוע מועד לראיון עם ניקו ניתאי. ניתאי - שחקן, במאי ומחזאי, והאיש המזוהה ביותר עם תיאטרון הפרינג' בארץ, יחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-83, אבל אין לו זמן לנוח לרגע. בימים אלה הוא שקוע בחזרות אינטנסיביות למחזה השייקספירי "המלך ליר" בתיאטרון "קרוב". ניתאי בשני תפקידים: הוא משחק בתפקיד המלך ליר וגם כבמאי ההצגה.המחזה, שהוצג לראשונה ב-1606, מספר על ליר, מלך אנגליה, שמחליט עוד בחייו לחלק את הממלכה בין שלוש בנותיו, היורשות היחידות. לצורך כך הוא עורך "מבחן אהבה", שקובע כי גודל הירושה לכל בת יהיה בהתאם לגודל אהבתה לאביה.
בניגוד לשתי אחיותיה הגדולות, גונריל וריגן, שמצהירות בחנופה שהן אוהבות את אביהן יותר מאשר את בעליהן, וזוכות בירושה נאה, הבת השלישית, קורדליה, עדיין רווקה, מסרבת להתחנף לאביה. המלך הפגוע והזועם, מנדה ומגרש אותה. אבל מיד עם קבלת חלקן, פלוס חלקה של קורדליה, מתגלה פרצופן האמיתי של שתי הבנות הגדולות, שמתנערות מאביהן הזקן, המלך שירד מגדולתו. הן מתעללות בו ומפקירות אותו מחוץ לבית בסופה הגדולה המאיימת על חייו, בעוד קורדליה, הבת המנודה, נחלצת להצילו, ומשלמת בחייה על מסירותה. כך גם האציל מקנט, שחוזר מחופש למשרת קאיוס המגן על מלכו. "הוא מגלה נאמנות כמעט כמו של כלב", אומר ניקו ניתאי.
עוד כותרות ב-nrg:
• עוד קונספירציה בחסות רשויות הביטחון: מוחמד דף חי או מת?
• מיני הסדרה החדשה של HBO: כרוניקה של הצלחה ידועה מראש
• לא שיר אהבה פשוט: איה כורם בדרך אל החופש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המחזה שהועלה לראשונה בשנת 1606, נדמה עכשיו כרלוונטי מתמיד במדינתנו הקטנה, ועוסק בהשפעת השלטון על אופי האדם. "השלטון מעוות ומשבש את אופיו של השליט, גורם לו לאבד פרופורציות ורגש אנושי", מוסיף ניתאי.
אתה מרגיש נוח בתפקיד המלך ליר?
"האמת היא שקשה לי עם הדמות. ליר נמצא ממש על גבול המפלצתיות, בעיקר ביחסו לשניים שלא בגדו בו ונותרו נאמנים אליו, בתו קורדליה והאציל מקנט. אני תוהה איך זה שאדם כה חכם ומבריק אינו רואה את השקר. אבל מתברר שהחנפנות יכולה להעביר אדם על דעתו. כשבנותיו של ליר מפקירות אותו בסערה, מתחילה ההתדרדרות שלו - 'השמידו כל זרע שמוליד כפוי טובה', הוא קורא ומקלל את בתו גונריל. שיוולד לה ילד מפצלתי, כדי שתחוש מהו ילד כפוי טובה".
ניתאי אב לשתי בנות: דורית ניתאי נאמן השחקנית ובמאית, ואביטל ניתאי הפסיכולוגית, וסב לחמישה נכדים. "יחסי הורים וילדים הוא נושא טעון ועדין. אצל שייקספיר דמות האב היא המרכזית ולא דמות האם כמו בתפיסה המודרנית. בתי דורית, העלתה מופע על היחסים הטעונים של אב וביתו", הוא מספר.
כדאי להזמין פוליטיקאים לבכורה.
"אני בהחלט ממליץ לפוליטיקאים לקנות כרטיסים להצגה. אמנם, לא נעים להסתכל במראה, אבל נחוץ ביותר לראות כיצד ראיית העולם של השליט מתעוותת כשהוא בעמדת כוח והוא בטוח שהוא חצי אלוהים. אבל גם פוליטיקאי הוא רק בן אדם שקיבל לתקופה מסויימת תפקיד. מאחר ועדין לא מצאו פתרון לניהול החברה האנושית אלא באמצעות מנהיגים, אני מייחל שיהיו בעלי רמה מוסרית בלתי רגילה. לצערי בהיסטוריה האנושית יש מעטים עם תכונות כאלה".
אתה גם משחק וגם מביים בהצגה.
"זו לא הפעם הראשונה שאני עושה במקביל את שני התפקידים, וזה ממש מוציא לי את הנשמה. השחקן אלברט כהן, בתפקיד הרוזן מגלוסטר, הוא המקבילה של המלך ליר, שילדיהם פוגעים בהם.
"על הבמה מתנהלים קרבות אמיתיים, להמחשת האלימות שקיימת ברכושנות, מה שדורש ממני מאמץ גדול, אבל לא רק מאמץ פיסי. אני ניצב גם מול עיוותי השלטון והבגידה. קשה שלא להתפעל מהיצירה הגאונית של שקפסיר, שדורשת ממני, 500 שנים לאחר שנכתבה, להתמודד עם הגועל שבתכונות האדם שכה רלוונטי לחיינו. המלך ליר יורד מגדולתו, הוא איש יהיר ומטורף שרק הסבל הופך אותו לאנושי. כשאני בוחן את עצמי, אני מגלה שבמצבים מסויימים גם אני מאבד את עשתונותי, ולא רואה את הדברים בצורה ברורה".
זו אינה הפעם הראשונה שניקו ניתאי ושקספיר על אותה במה. הפעם הראשונה היתה כששיחק לראשונה בארץ, במחזה "אילוף הסוררת" שעלה בתיאטרון חיפה. בהמשך שיחק בתיאטראות נוספים ובהם "האוהל", "הבימה" "צוותא" ועוד. בראשית שנות השמונים חתך מהתיאטרון המימסדי לטובת תיאטרון השוליים.
ב-1982 ייסד את תיאטרון "הסימטה" ביפו, אותו ניהל במשך 18 שנים. ב-2002 ייסד את "קרוב" כתיאטרון סביבתי. על הדרך מילא גם תפקידים בטלוויזיה ובקולונע ("קשת בענן","הילדים מגבעת נפוליאון", "חסמה").
בדרכו מ"הסמטה" ביפו לתיאטרון "קרוב" שבתחנה המרכזית החדשה, עצר ניתאי בבית 'מרכבים'. "חשבתי להפוך את המקום למעין 'מרכז פומפידו' לאמנות ולתרבות. אבל המקום נשרף ונאלצנו לחפש מקום אחר לתיאטרון ומצאנו אותו בתחנה המרכזית החדשה".
מקום עם סטיגמה.
"זו החצר האחורית של תל אביב ושל המדינה. בין עובדים זרים, הומלסים, נרקומנים ואנשים שמגיעים לתפוס את האוטובוס הביתה. אני מקווה להפוך אותה לחצר המרכזית, אבל זה לא פשוט. אנחנו נמצאים בקומה 4 (כניסה 41 בפרוזדור של מקדונלדס) ומנסים לעשות עבודות קודש, משתדל לגרום לשחקנים תחשות בית. ולמרות שאנחנו מקבלים ביקורות נפלאות על ההפקות, ומגיעים אנשי שם מתוך רצון לתמוך ולהשפיע הקהל ממעט להגיע".
אתה אוהב את התואר שהוצמד לך כאבי תיאטרון הפרינג בארץ?
" אני לא הולדתי את תיאטרון הפרינג' בארץ. היו כאלה שעשו פרינג' לפני. מרגע שעזבתי את התיאטרון המימסדי נלחמתי על יצירת מסגרות פרינג'. אני אוהב לעשות הצגות שמוציאות את האמנות מהקופסה שנקראת במה. אני נהנה לשתף את הקהל ולגרום לו להרגיש קרוב. כמו ב'המלך ליר'. הקהל הוא חלק בלתי נפרד מהעלילה, הוא חלק מהיצירה.
"לאורך כל הדרך היו שאמרו עלי שאני מוזר ומשוגע. אני אוהב את זה. אני יכול לומר בוודאות שלא עשיתי מה שלא רציתי לעשות, אני לא משועבד לאף אחד, אני איש צנוע מבחינת הדרישות שלו, אבל לא מבחינת האגו".
כאמור, ניקו ניתאי הוא אב לשתי בנות ובהצגה הוא אב לשלוש. את הצעירה שבהן, קורדליה, מגלמת תמר חנה שטיירמן, שקרובה אליו במיוחד. "אני עובדת עם ניקו כשלוש שנים. אנחנו מאד קרובים מתוקף העבודה המשותפת שלנו. הוא אדם שאינו מפסיק לחפש כדי שהיצירה שלו תדבר אל הקהל", היא אומרת.
שנים אחדות לפני שפרש מהתיאטרון המימסדי, העלה ניתאי את ההצגה "הנפילה" ומאז, במשך 40 השנים האחרונות היא הוצגה 3,500 פעמים. "גם 'המלך ליר' הוא גשר אל הנפילה. נפילה של אדם שחשב שהוא אדם עליון, ובנפילתו הוא מגלה, שבעצם הוא קטן וקטנוני".
אתה שואף לקבל את פרס ישראל?
"לפני שנתיים קיבלתי את פרס לנדאו לאמנויות הבמה, מטעם מפעל הפיס. זה פרס חשוב ונלווה לו סכום כסף לא רע. אבל כסף לא מעניין אותי. אני שואב את הסיפוק מהיצירה והעשיה. אני מאמין שאם אתה משוגע לדבר אתה יכול להמשיך בזה. אז כשיש קשיים בדרך, אני בוכה וממשיך".
אם לא היית בתיאטרון מה היית עושה?
"בשבוע שעבר חזרתי מרומניה שם השתתפתי בפסטיבל "מיכאל סבסטיאן' שהתקיים בעיר הולדתו בראילה. לקחתי חלק בסימפוזיונים, הופעתי עם מופע היחיד שלי המבוסס על יצירתו "שלום אדוני המורה סבסטיאן'. סבסטיאן היה איש רב גוני, הוגה דעות, מחזאי בן דורו של יונסקו והוא גם היה המורה שלי. איש שהשפיע עלי ביותר. אני מניח שלו היה חי הייתי יותר כותב ופחות מופיע".
מתי תנוח?
"כל בוקר, קיץ וחורף, אני שוחה בים ומשם ממשיך לתיאטרון. הבמה היא המנוחה שלי. היצירה גורמת לי להתחיל בכל פעם מחדש וגם השהות עם הצעירים, כל אלה שומרים לי על הנעורים. אני לא רוצה לנוח, לנוח פירושו למות, ולי יש עוד אלפי תוכניות להגשים".
"המלך ליר" תעלה בבכורה ביום חמישי, 13 בנובמב,ר בשעה 21:00, בבית תיאטרון קרוב במסגרת "אירועי "לילה פרינג'".
ההצגה תעלה גם ב-17 וב-26 בנובמבר, בשעה 21:00.
לפרטים והזמנות: 03-6885004
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם