פלורנטין הדור הבא: "משפחה טובה" באמת טובה
הסדרה של איתן פוקס היא הדרמה המסקרנת של השנה, על אף שנמאס לגמרי מקלישאות הז'אנר. מתברר ש"משפחה טובה" גם מצליחה לעמוד בציפיות ממי שיצר בזמנו את "פלורנטין" שכולנו אהבנו, ועם קצת יותר תעוזה היא גם יכלה להיות מושלמת
מאז עוד נותר בליבנו חלל שמחכה למשפחה הישראלית הטלוויזיונית שתרגש ותאתגר אותנו, האחת שתצליח לכבוש את לבנו. כעת "משפחה טובה" חוזרת אל אותו המגרש שנזנח, ותנסה לחדור את המעטפת הקשיחה של ליבנו, היישר מאפיק 11 המעלה אבק.
עוד כותרות ב-nrg:
אל תתגייסו: המשורר המזרחי יוצא מהלופ
החוק להגנה על זכויות המוזיקאים עולה שלב
מי הגיע להשקת העונה החדשה של מחוברים?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פרק הבכורה, ששודר אמש, הציג את ארבעת האחים המתבגרים-מבוגרים לבית משפחת באומן, כולם נופלים בקלילות אל תוך הגדרות לא מחייבות: ההיפסטרית הרווקה, הסטארטפיסט הרציני, ההומו הציניקן והשחקן המיוסר. חייהם של הארבעה מיטלטלים כאשר הוריהם הירושלמים מודיעים להם בארוחה משפחתית חגיגית כי הם נפרדים, וכעת משפחת באומן כולה צריכה להתרגל למצב החדש.
השם הגדול שעומד מאחורי הסדרה הזו הוא שהופך אותה למסקרנת. איתן פוקס ("יוסי וג'אגר", "בננות") חוזר לעולם הדרמות הטלוויזיוניות 13 שנה אחרי סיומה של "פלורנטין", בשיתוף פעולה עם איתי סגל, ואכן ידם היצירתית הצליחה ליצור ארבעה דמויות קיצוניות אך מלאות רגש, מדויקות ומחוברות למציאות בה הן חיות. כשהדגש בפרק הפתיחה ניתן לאחים הצעירים, הסדרה הצליחה למלא חלל בלב, אבל לא את זה של הדרמה המשפחתית, אלא דווקא את זה ש"פלורנטין" הותירה עם סיומה ואף אחת לא הצליחה להחליף. קשה שלא להסתכל על הדמויות הצעירות בסדרה כמעין דור המשך פלורנטיני, עדכני לשנת 2014.
הדוגמא הטובה לכך היא בדמותה של שירלי, אותה מגלמת יערה פלציג ("זגורי אימפריה"), שהסדרה מסופרת מנקודת מבטה. היא האחות ההיפסטרית שחיה עם שותפה מעצבנת בדירתה התל-אביבית, מתמודדת עם עולם הרווקות הדוחה, עובדת בחנות ספרים אך מרתיעה נשים שמגיעות לקנות את "חמישים גוונים של אפור" בעוד היא מקווה להיות אמנית הקומיקס הבאה של ישראל. זוהי דמות פלורנטינית קלאסית שמתנהגת כולה כאילו מתוך הצורך בטרגיות קלילה, וסביר להניח שבזכות הכתיבה העגולה והנפלאה של פוקס – רב אמן באפיון דמויות - תתאהבו בדמותה כבר מהסצינה הראשונה בה היא יוצאת לדייט לא מוצלח עם הסחי המצוי.
היפסטרים, סחים, "חמישים גוונים של אפור", סדרות ערפדים לנוער ואפליקציית הגריינדר הם רק חלק מהסמלים שהופכים את הסדרה הזו לרלוונטית ומחוברת לדור ה-20-30 במציאות הישראלית של ימינו - אותה תפאורה של "פלורנטין", רק בשנות האלפיים המנוכרות ולא בניינטיז התמימות.
הדבר היחיד שחסר ב"משפחה טובה" הוא המשפחה. הדמויות אמנם מעניינות כל אחת בנפרד, אך כשכולן נפגשות יחד לארוחה המשפחתית המלודרמטית, כביכול, הן מרגישות
הורים מתגרשים - זוהי נקודת הפתיחה של הסדרה הזו שהצליחה לקלוט עד אותו רגע את הקיום הישראלי ב-2014? את הסיפור הזה כבר שמענו, ועכשיו אנחנו רוצים יותר. יותר אומץ, יותר מקוריות, אנחנו הרי דור שמחפש ריגושים, כפי שהסדרה מצליחה לאבחן בעצמה אך לא בהכרח ליישם. הסדרה מדייקת בדמויות אך לא בסיטואציות, כאילו שאינה מספיק אמיצה ללכת עם האמת שלה עד הסוף ולצאת מגבולות המשפחה המיוסרת שכולנו למדנו להכיר טוב מדי, ואפשר לקוות שבהמשך העונה זה בדיוק מה שהיא תספק. הרי אנחנו כבר יודעים שכל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך כדי שנתאהב במשפחה הזו אנחנו צריכים לגלות את אומללותה בדרכה שלה. אז היא תהפוך להיות לא רק "משפחה טובה", אלא משפחה מושלמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם