הכל נשאר במשפחה: פנינה וחן רצות למיליון
השיער אותו שיער, הגיזרה המוקפדת והעקבים הגבוהים עדיין שם, וגם חגיגות ה־60 לא מלחיצות את פנינה רוזנבלום. בתה חן (21) כבר מתכוננת להיכנס לעסקים המשפחתיים ומספרת איך היה לגדול עם אמא כזאת ואיך סחבה אותה אל "המירוץ למיליון"
עוד כותרות ב-nrg:
• חגיגה פרועה של פלוצים ומעשי קונדס
• הלהקה השבדית שתומכת בישראל
• משפחה טובה באמת טובה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לצד כל אלה מבצבץ גם פסלון מוזהב אחד, הפסלון המפורסם שקיבלה מיצחק רבין ז"ל, ושהעמיד אותה השבוע במרכזה של שערורייה חדשה. רוזנבלום העלתה לפייסבוק צילום שלה מחזיקה את הפסלון, עם הכיתוב: "לא רק בגלל הרצח הנוראי שלא הגיע לו, אלא גם בזכות פרס נעמת, שהעניק לי בשנת 1984 את תואר אשת העסקים שעשתה היסטוריה". הפוסט הזה גרר גם לא מעט תגובות, שנעו בין "חסרת טאקט" ל"נרקיסיסטית".
"אין לי מושג על מה כל הרעש", היא אומרת. "פייסבוק נועד כדי לשתף דברים שקרו לך בחיים או דברים אישיים, ופה, ביום האזכרה שלו, אמרתי שאני לא נזכרת רק ברצח שלו, אלא בפן האישי, שהוא העניק לי פרס. אין לי מושג מה עיצבן אותם כל כך. בפוסט הזה צפו יותר ממאה אלף איש. היו 300-200 תגובות, ומתוכן אולי רק עשרה אנשים קנאים שלא פירגנו. השאר נתנו להם בראש. אז שימותו הקנאים. למי מהקנאים האלה הוא העניק פרס?".
נעלבת?
"ממש לא, תעשה לי טובה. אני לא מתייחסת לאלה שלעגו. במידה מסוימת זה אבסורד, כי זאת ההוכחה ששום דבר לא השתנה ב־19 השנים האלה, כולל האלימות שגברה. הרצח הבא כבר בפתח הדלת. ואתה יודע מה הכי מצחיק? שרק עכשיו פתחתי אינסטגרם, ואני אפילו לא יודעת עדיין לשים תמונות, ופתאום דווקא אני עושה באזז באינטרנט".
באמת לא השתנה הרבה אצל רוזנבלום ב־19 השנים האחרונות, לפחות לא כלפי חוץ. הבלונד אותו בלונד, תוחם השפתיים עדיין משורטט היטב, הגיזרה המוקפדת והעקבים הגבוהים עדיין שם, וגם העובדה שבעוד חודש וחצי היא תהיה בת 60 לא ניכרת עליה. "כל חיי אנשים שואלים אותי בת כמה אני, וכשאני מספרת להם הם לא מאמינים לי", היא אומרת.
המפגש הזה, בניגוד למאות הראיונות שהיא העניקה בארבעים שנות קריירה, מתקיים הפעם עם בתה הבכורה, חן (21), שבחודשים האחרונים גם הפכה להיות הפרטנרית שלה לצילומי הריאליטי "המירוץ למיליון" (שבת הבאה ב־21:00, ערוץ 2, רשת). "גיא המאירי (מפיק התוכנית; ע"ס) ראה אותי ברחוב ואמר לי: 'פנינה, את באה ל"המירוץ למיליון"'. אמרתי לו 'אני? אין סיכוי בעולם. מה לי ול"מירוץ"? נראה לך שאצליח לעמוד במשימות הקשות האלה?'
"הגעתי הביתה, סיפרתי לחן על המפגש איתו, ואז היא אמרה לי, 'יאללה, אמא, זאת חוויה. נעשה טיול יחד'. נכנסתי איתם למשא ומתן, ובסוף סגרנו את זה.
"שבוע לפני הצילומים תפסתי רגליים קרות. אמרתי, אוי, אלוהים, אני בחיים לא אעמוד במשימות האלה. זה נראה לי מפחיד. באתי לחן ואמרתי לה: 'אני מצטערת, אבל אני מבטלת'. ואז - איזה בכי! 'אמא, מה את עושה לי? למה?' אמרתי לה, 'אני מצטערת, בכי לא בכי, אני לא הולכת'.
"התעוררתי בבוקר עם ייסורי מצפון נוראים, ואמרתי לה: 'עשית לי את זה. אין בעיה, אנחנו הולכות'".
חן: "אני יודעת לשכנע אותה, כי אני עקשנית ואני תחרותית, וחשבתי שזה יעשה לנו טוב. ידעתי שיהיה לנו כיף ונראה עולם והיא תצא משיגרת העבודה שלה, וגם חשבתי שזאת הזדמנות טובה להשתתף בריאליטי שהוא לא טראשי ובלי סמסים. רציתי שיראו את הפנים האמיתיות שלה, לאו דווקא דרך ראיונות. תמיד אמרתי שאם ישימו לנו מצלמות בבית יהיה לזה רייטינג מטורף, כי תמיד יש לנו צחוקים בבית".
למה את מתכוונת כשאת אומרת פנים אמיתיות?
"אתם לא רואים אותה בתור אמא שלי, אתם לא רואים אותה בלי איפור, אתם לא רואים אותה הולכת יחפה ואתם לא רואים אותה מבשלת".
פנינה: "מה את תמיד אומרת לי כשאני בלי איפור?".
חן: "שאת יותר יפה בלי איפור".
רוזנבלום ובעלה דאז, משה חיים, אימצו את חן ב־1993 באוקראינה כשהיתה בת חודש, אחרי אינספור ניסיונות כושלים להיכנס להריון, הריונות מחוץ לרחם והפלות. מדינה שלמה היתה שותפה להחלטה הזו של בני הזוג, שבן לילה הפכה את פנינה לאמא. שנתיים לאחר מכן אימצו בני הזוג באוקראינה את גל בן ה־19, שהיום הוא חייל בחיל האוויר.
"מהרגע הראשון שהיה אפשר לדבר איתם, משה ואני הסברנו להם שבחרנו אותם כי הם היו הילדים הכי מדהימים שיש", נזכרת רוזנבלום בשנים הראשונות יחד. "לא הסתרנו מהם כלום. סיפרנו להם על ארץ מוצאם ואיך קיבלנו אותם, ועל זה שהיו מלא ילדים ובחרנו רק אותם. הכל היה נכון".
חן, את זוכרת את היום שסיפרו לך שאת מאומצת?
"אני לא זוכרת יום ספציפי, אבל ידעתי את זה מאז ומתמיד. כשהייתי קטנה דיברו איתי על זה, אז אני לא מכירה סיטואציה אחרת. זה פשוט היה שם תמיד".
היה מעניין אותך לפגוש את ההורים הביולוגיים?
"לא, הציעו לנו מתוכנית טלוויזיה לחפש אותם, ומייד אמרתי שאני לא מסכימה".
פנינה: "גם גל לא רצה".
למה?
חן: "כשאתה רוצה לחפש את ההורים הביולוגיים שלך, זה אומר שלא טוב לך במשפחה שלך ובמהות שלך. במקרה שלי אני באמת שלמה עם עצמי ועם המשפחה שלי. את אח שלי אני רואה כאח לכל דבר, הרבה יותר מאחים ביולוגיים שאני מכירה. אני לא יכולה לדמיין מציאות אחרת עם משפחה אחרת".
ובכל זאת, אין בך סקרנות לדעת לפחות במי מדובר, או לגלות דברים על הנטישה?
"אני יודעת שהשאירו אותי בבית החולים, ומשם נלקחתי לבית יתומים, וזאת כנראה היתה מישהי שלא היה לה כסף לגדל אותי. כל השאר באמת לא מעניין אותי".
פנינה, אם היא תרצה מתישהו לחפש, תתמכי בה?
"מתי שהיא רוצה - אני על המטוס, באה איתה. אמא שלי היתה אומרת לי תמיד: 'גם אם היית יולדת, לא היית מקבלת כאלה ילדים'. אני זכיתי, שחבל על הזמן. היה לי המזל הכי גדול בעולם. מצד שני, גם הם זכו בהורים שחבל על הזמן. כשאתה מאמץ, אתה לא יודע מה תקבל. אחד הדברים החשובים זה חינוך, ולא יעזור כלום. אם אתה מחנך את הילדים שלך טוב, יהיו תוצאות".
הצלחת לשלב בין האימהות לעסקים?
"מה זה שייך? אין לזה שום קשר".
חן: "גדלתי אצלה במשרד. מאז שההורים שלי הביאו אותי לארץ, ישבתי אצל שניהם במשרדים".
פנינה: "חינוך לא קשור לשאלה כמה זמן אתה עם הילד, אלא לאיכות ולמה שאתה נותן לו. אתה יכול לא לראות אותו כל היום, אבל אתה יכול להיות איתו בקשר כל הזמן. יש אימהות שנמצאות עם הילדים שעות על גבי שעות, והילדים שלהן לא מחונכים".
היית מהאימהות שהולכות לאסיפות הורים?
"לא, הלכתי לבודדות. לאבא שלהם היתה יותר סבלנות ללכת לדברים האלה".
חן, איך היו התגובות של החברים שלך לכיתה כשהם גילו מי זאת אמא שלך?
"עד היום הם נורא מתלהבים מזה. קודם כל, כל החברות שלי הן גם חברות שלה. היא גם נותנת להן עצות. חברות שבאות אלי בפעם הראשונה מתלהבות לראות אותה בלי איפור, מכינה אוכל ומכריחה אותי לאכול פירה".
פנינה: "והחבר שלך? לא היה יכול להסתכל לי בעיניים המון זמן. הוא היה מתרגש. היה בא, לוחץ לי את היד, והעיניים שלו במקום אחר".
חן: "הוא פחד ממך. כי אנשים לא רגילים לבוא אלי ולראות אותך פתאום".
יש ביניכן דמיון?
חן: "התחרותיות וההישגיות".
פנינה: "שתינו ישרות, מילה היא מילה. והאסתטיקה".
חן, יש מצב שלא היית בלונדינית?
חן: "לא".
פנינה: "היא נולדה בלונדינית".
חן: "נולדתי אפרוח, אבל בהמשך הייתי שָׁטנית. ואז היא אמרה לי שזה לא מתאים לי, והקשבתי לה. מאז אני מעדיפה להישאר בלונדינית. תסתכל, גם הגבות שלי בלונדיניות".
כבר 25 שנים שרוזנבלום מנהלת את החברה הנושאת את שמה. זה התחיל בחנות קטנה בדיזנגוף סנטר, שבה מכרה עיפרון שחור לעיניים שהפך ללהיט. בשיאה העסיקה יותר ממאה עובדים, עם אלפי נקודות מכירה ברחבי הארץ. כמעט בכל חדר אמבטיה בישראל יכולתם למצוא לפחות מוצר ורוד אחד, שהיה מזוהה עם נערת הזוהר שהפכה לאשת עסקים חריפה. רוזנבלום גילגלה מיליונים וזיגזגה בין מדורי הרכילות לעמודי הכלכלה. בדרך היא גם הפכה לחיקוי מצוין של מריאנו אידלמן ב"ארץ נהדרת", שהתבסס על הצחוק המפורסם שלה.
פנינה: "אם צוחקים עליך, סימן שאתה חשוב. יש כאלה שהיו מוכנים לשלם שיעשו עליהם דמות ב'ארץ נהדרת'".
חן: "החיקויים היו כשהייתי קטנה, והם היו מצחיקים. גם חברים שלי ואני צחקנו על זה, והכי חשוב - היא צחקה על זה, ונתנה לאנשים להבין שהכל בסדר. אז באופן טבעי, גם כל מי שסביבה קיבל את זה בכיף. היא ראתה את זה ככבוד".
אלא שבעסקים לא הכל זוהר, וב־2007 התחילו חמש השנים הרעות. השקעות לא נכונות, הסתבכות של בית הספר לקוסמטיקה, שיתוף פעולה כושל עם רוני דואני, פשיטת רגל של חברות שהיו חייבות לה כסף ועוד. כל אלה הביאו להפסדים של יותר מ־12 מיליון שקלים בתוך חמש שנים, והאימפריה הנוצצת התחילה להתפורר. נכסים רבים, ובהם הווילה המפוארת ברמת גן, שבמרכזה עמד פסנתר הכנף הלבן, הוצעו למכירה; רוזנבלום נפרדה מהמשרדים המפוארים במתחם הבורסה, עשרות עובדים פוטרו, ונעשו צעדי התייעלות.
"היתה לי תקופה קשה שלא היתה קשורה לעסק שלי, אלא להשקעות לא נכונות. הפסדתי הרבה מאוד כסף. בבית הספר שסגרתי הפסדתי חמישה מיליון שקלים, בגלל הביורוקרטיה. יכולתי לבוא ולהגיד שאני סוגרת, אבל סחבתי על הגב שלי תלמידים במשך שנה וחצי בלי להכניס כסף. משיתוף הפעולה עם רוני דואני הפסדתי 2.5 מיליון, מפשיטת הרגל של המשביר לצרכן הפסדתי 1.2 מיליון, כי לא קיבלתי את הכסף, והיו עוד דברים. אבל עבדתי קשה והחזרתי את כל החובות".
איך הרגשת כשנאלצת למכור את הבית?
"מכרתי באותם ימים שלושה נכסים בשביל להחזיר את הכסף שהייתי חייבת. בתים אתה יכול לעשות מחדש. מה שחשוב זה שלא אהיה חייבת כסף לאף אחד ואוכל ללכת בגאווה. המהות שלי בחיים היא לא קירות, אלא לעמוד גאה ושאף אחד לא יצביע עלי ויגיד שאני חייבת לו שקל".
עברת למשרדים בראשון לציון.
"כן, כאן אני קרובה לכולם ויש לי שליטה. אדם שעושה טעויות צריך לעשות דברים נכונים ולהתייעל כמו שצריך כדי לצאת מהתקופה הקשה".
עברה בך המחשבה להכריז על פשיטת רגל?
"אין שום סיכוי בעולם. השם שלי שווה לי יותר מהכל. האמנתי בחברה שלי".
היה שלב שנשברת?
"היו רגעים שנשברתי ובכיתי, וזה בסדר ולגיטימי, אבל לא הסתובבתי עם טישו ברחוב. היו שם הרבה אנשים כדי לתמוך בי, כמו בעלי והילדים שלי. באופי שלי אני בן אדם מאוד אופטימי ושמח. אני לא באה הביתה ונכנסת לדיכאון".
היו נשמות טובות ששמחו לאידך.
"נכון, אבל לא חשבתי לתת לאף אחד את התענוג הזה שאפול. יש פתגם שאומר 'צוחק מי שצוחק אחרון', ואני אגיד לך עוד משהו: אני יותר מאלף גברים, כי אף גבר לא היה עובר בשלום את המשבר הגדול שאני עברתי. אני פייטרית, אני בולדוזרית שאין כמוה, והדבר הכי חשוב שיש לי זה השם שלי והמילה שלי. אין אצלי חוזים, אני לוחצת יד וזה מספיק.
"אם הייתי כל החיים שמה לב מה זה אמר ומה ההוא אמר, זה לא היה נגמר. זה ממש לא מעניין. יש קנאים, אבל העם חולה עלי, כי אנשים אוהבים כאלה שצמחו מלמטה, ואני גם אישה, אז בכלל.
"אני אומרת 'צוחק מי שצוחק אחרון' לכל המלעיזים. לאלה שמקנאים ושפותחים את הפה אבל בינם לבין עצמם היו מתחלפים איתי בכל רגע והיו מתים לקבל את האהבה הציבורית שאני מקבלת. אני חיה כמו אוליגרכית, אבל כסף הוא רק אמצעי. הכי חשוב זה הריגוש שאני מתעוררת איתו בבוקר. כל השאר לא מעניין".
את קוראת את מדורי הרכילות?
"כמעט שלא. לא מעניינת אותי רכילות, וגם לא מעניין אותי מה קורה אצל המתחרים שלי".
כמה שעות בחברתה של רוזנבלום מספיקות כדי להבין את מוסר העבודה הקפדני שלה. לפני המפגש הראשון שלנו, בקניון בתל אביב, היא נעלמת אל הסופר־פארם שבקומה התחתונה כדי לסדר בעצמה את מדף המוצרים שלה. היא עונה לכל שיחת טלפון, גם ממספרים לא מזוהים, ויוצרת קשר בעצמה כמעט עם כל נקודת מכירה. שילוב של עקשנות, מוטיבציה וקלילות.
בימים שאחרי המשבר התרחבה רוזנבלום לתחומים נוספים מעבר לקוסמטיקה - ובהם מזון בריאות, אוכל לכלבים ואפילו אתר שידוכים שנקרא פנינה love. "אני עושה כל דבר שאני אוהבת וקשורה אליו, וגם דברים טרנדיים שאני מגלה בזמן, כמו מזון הבריאות. אני כבר ראיתי את זה לפני 10 ו־15 שנים, אבל לקח לי זמן להוציא את הגרנולה, כי אנשים לא הבינו מה לי ולמזון. עם הזמן הבינו שאם אני עושה דברים, הם הטובים ביותר".
למה שאנשים יקנו גרנולה של פנינה רוזנבלום ולא של אחת החברות שמתמחות בזה?
"תראה, חמוד, אני מוכרת את הגרנולה שלי כבר חמש שנים. אנשים ניסו את זה, ראו שזה לא זול, אבל זה הכי טוב שיש. ואנשים מעריכים איכות. יש גרנולה בעשרה שקלים, והיא לא שווה כלום. אני תמיד אומרת שהצלחה של מוצר לא נבחנת בקנייה הראשונה, אלא בקנייה השלישית והרביעית. אני הולכת ברחוב ואנשים אומרים לי, 'איזה קרמים נהדרים יש לך!'".
גרנולה זה לא קרמים.
"ואיב סאן לורן זה לא כלי בית. אז מה? זה אותו דבר. אני חיה באופן בריא, וזה היה בשבילי. גם את האוכל לכלבים הוצאתי כי יש לי שני כלבים, שהם חלק ממני. אני משווקת שמפו לכלבים, כי אני רוצה ריח של פנינה רוזנבלום גם על הכלב שלי".
אני מניח שהעסק של השידוכים לא היה בשבילך, את נשואה כבר עשר שנים לאיש העסקים רוני סימנוביץ'.
"כל החיים שידכתי בין אנשים ורציתי לעשות משהו באינטרנט, כי האינטרנט היום שולט. האתר שלי כבר שנה באוויר, זו היתה שנת הרצה. למדתי את הקהל, עשיתי המון שינויים. למשל, הכנסתי אזור לנכים, כי גם נכים רוצים אהבה ומגיעה להם אהבה. אז בניתי להם שאלון נפרד על המוגבלויות שלהם. והכנסתי גם מועדון 'פלטינום קלאב', שזה אנשים שרוצים טיפול אישי שלי".
מה זה אומר?
"שהלקוחה מגיעה אלי ונפגשת איתי באופן אישי, ואני מסננת לה ובודקת לה ועושה לה את כל מה שצריך. זה עולה 4,500 שקלים".
מתי יש לך זמן לראיין גברים ונשים לשידוכים?
"יש לי נהג שהוא גם העוזר האישי שלי, ויש לי מזכירות, וכשאני בדרכים - אני בטלפונים".
לא בא לך להתעורר בוקר אחד ולהגיד, די, אין לי כוח?
"אני כמו שמעון פרס. אני לא יכולה בלי עבודה, אני אעבוד עד יומי האחרון. אם אפסיק לעבוד, אני אזדקן. העבודה הזאת נותנת לי להישאר צעירה פוראבר".
לא מעט נשים במעמדך מעדיפות להעביר את הזמן בשופינג.
"כשבא לי, אני עושה את זה. כשבא לי, אני עושה מסאז', וכשבא לי, אני עושה ריקודים סלוניים. כל מה שבא לי, אני עושה. אני מחליטה על הקצב".
העסקים החדשים שלך כבר רווחיים? את רואה מהם כסף?
"איזו שאלה? אני לא מנהלת חברה לא רווחית. גם האתר שלי רווחי מאוד. אני לא עובדת לשם שמיים. בן אדם צריך לנהל עסק שמהיום הראשון הוא רווחי. מה שתלוי בי, מכניס כסף. כשהתעסקתי בדברים שלא היו תלויים בי, נפלתי".
את מעריכה כסף?
"מאוד. באופי שלי אני בן אדם מאוד לארג', כי חיים פעם אחת ולא לוקחים שום דבר לקבר. אבל אני גם בן אדם מאוד שקול. אני לא אבזבז סתם על מותגים או על חליפות באלפי דולרים".
איך את משלבת את פנינה העסקית עם פנינה הצבעונית?
"אוי, אני נורא אוהבת. אל תשכח שאני באתי מהשואו ביזנס. הייתי זמרת ושחקנית ועיתונאית. הייתי עיתונאית מצליחה מאוד. ראיינתי את יונה וולך ופנחס שדה ועוד המון אישים, והיו לי מדורים בכל העיתונים".
זה לא גורם לאנשים להתייחס אליך בפחות רצינות?
"זה כל כך לא מעניין אותי. בסופו של דבר, בן אדם נמדד בתוצאות, וכשהם יביאו את התוצאות שאני מביאה כל כך הרבה שנים, אז אני אתייחס למה שהם חושבים וגם אוריד בפניהם את הכובע. אני לא אשת עסקים רגילה, לא תראה אותי לבושה בחליפה מעונבת כמו סבתא.
"אני אוהבת להישאר נשית ויפה, אבל אל תתעסק איתי, כי אני מאוד קשוחה בעסקים ולא רואה אף אחד ממטר. תנסה לנהל איתי משא ומתן ותבין. אני יכולה לפרק אותך בתוך דקה. אין קשר בין העסקים לזה שאני אוהבת להיראות סקסית, רכה, חמה ואוהבת".
פנינה, יש סיכוי שתחזרי לשיר?
"הלוואי שיכולתי. אני לא מספיק מוכשרת. יש לי קול חמוד, אבל אני לא מתיימרת. איבדתי את הקול עם השנים. בינינו, אני זמרת מתוסכלת. הייתי מתה לעמוד על במה עם גיטרה, אבל אני לא רואה את הקריירה שלי שם".
היופי עזר לך?
"ברור. עד היום הוא פותח לי דלתות בכל מקום שאני הולכת. לא מזמן דיברו איתי ב'תוכנית חיסכון' על נשים מפורסמות בעולם שניסו לעשות מותג על שמן, כמו ויקטוריה בקאהם וקים קרדשיאן, ובארץ כל האמנים שניסו לא הצליחו. אז שאלו אותי 'למה דווקא את כן ואחרים לא'. אמרתי שלא נעים לי לענות על השאלה הזאת. זה כמו שישאלו אותך למה אתה יפה? קצת קשה להעיד על עצמך".
ובכל זאת, מה התשובה?
"היות ששאלת, אני אגיד שזה שילוב של הרבה דברים. יופי, חריצות, יושר, אמינות ועבודה קשה. אני הקדמתי את זמני, הייתי שם הרבה לפני בקהאם. כמה נשים אתה מכיר שסלבדור דאלי צייר אותן? בכל מקום שאני מגיעה אליו, בארץ ובעולם, אני במרכז העניינים. ולא רק בגלל היופי, כי צריך גם הרבה שכל בראש, וסליחה על חוסר הצניעות.
"יש לי כישרון לבחור את הריחות הנכונים, את המוצר הנכון, את הטעם הנכון. אלה דברים שהם חלק ממני. אלוהים נתן לי הרבה כישרונות. בקלות יכולתי להתחתן עם מיליארדר ולשבת רגל על רגל ולא לעבוד יום אחד בחיים. אבל עניין אותי לעשות הכל בזכות עצמי, ולא להיות תלויה באף אחד".
שעות ספורות אחרי שפנינה וחן יצאו אל "המירוץ למיליון", נפלה רוזנבלום לעיני המצלמות ושברה את שורש כף היד. "היא רצה ממש מהר", מתארת הבת, "ומרוב התלהבות, היא נכנסה לאיזה בור ונפלה.
"רצתי אליה וראיתי אותה, כולה דם, והלכתי הצידה לבכות. לא יכולתי להתמודד עם זה. הרגשתי הכי נורא שאפשר, כי כשאתה רואה את אמא שלך נופלת על הפנים, זה כואב. הייתי מעדיפה שאני אפול ולא היא. היו לי רגשות אשם שבכלל הבאתי אותה לפה".
פנינה: "ולי היו רגשות אשם שאני מאכזבת אותה. אמרתי, לא משנה מה - אני ממשיכה".
חשבת שזאת פדיחה שזה קרה מול המצלמות?
"לא, כי לא תיכננתי ליפול, ואני אנושית. בטוח שלא נראיתי מיליון דולר, כמו שרגילים לראות אותי כל הזמן. אבל זה לא עניין אותי. הדבר היחיד שעניין אותי זה להמשיך הלאה, כדי להתקדם בתחרות".
בשנת 2009 השתתפת ב"רוקדים עם כוכבים", והודחת ראשונה. לא חששת מכישלון בעוד ריאליטי?
"אני מוזמנת כמעט לכל תוכנית ריאליטי שיש, אבל יש תוכניות שבחיים לא הייתי הולכת אליהן, כמו 'האח הגדול', כי אני לא מסוגלת שיסגרו אותי בלי טלפונים, אני אתחרפן. ל'רוקדים עם כוכבים' הסכמתי, כי אני מאוד אוהבת לרקוד".
נשארה לך טראומה מההדחה ההיא?
"אני חושבת שרקדתי מאוד יפה, ושזה לא היה נכון להוציא אותי מהתוכנית אחרי פעם אחת. בקטע הזה לא הסכמתי עם השופטים, וגם הקהל לא חשב ככה. אני חושבת שהם קצת החמירו איתי, אין לי מושג למה. ראיתי גם פרקים שבהם היו מתמודדים הרבה יותר גרועים, שהמשיכו לשלבים הבאים. אבל בינינו, ממש לא הצטערתי. כי זה קשה, וזה הצריך המון חזרות והמון זמן. היתה לי הקלה אחרי ששיחררו אותי מהתוכנית".
אז בשביל מה לך ריאליטי בכלל?
"אני לא צריכה את זה באמת, כי אני האישה הכי מפורסמת בישראל כבר ארבעים שנה. אני לא צריכה תוכנית ריאליטי בשביל להיות סלב. לאנשים אנונימיים זה קרש קפיצה, אבל ברוב המקרים זה נגמר ברגע שהמסך יורד, רק מעטים שורדים בתחום. אצלי אין יום שאני לא מקבלת טלפון מתוכנית כזאת או מעיתון כזה, והכל בלי יחסי ציבור".
איך את מסבירה את ההתעניינות הבלתי פוסקת הזאת?
"אה, אני הבן אדם הכי מסקרן שיש. להיות בכותרות ארבעים שנה זה לא צחוק. בחיים לא הייתי צריכה לרדוף אחרי פרסום, הוא תמיד רדף אחריי. אני בן אדם יוצר, בן אדם שקורים לו דברים, לא בן אדם סטנדרטי.
"תמיד הקדמתי את זמני. התחתנתי עם מישהו צעיר ממני ב־12 שנים, בתקופה שזה לא היה מקובל. הייתי הדוגמנית הכי מצליחה, בגיל 20 כבר עזבתי את הארץ ונפגשתי עם האנשים הכי גדולים בעולם. אני צבעונית מאוד, וזה מה שהתקשורת אוהבת".
מה לקחתן איתכן לצילומים של "המירוץ למיליון"?
פנינה: "לקחתי את הקרמים שלי ואת האיפור שלי ואת הפן, שאני לא מוותרת עליו, וחן אמרה שהיא תסחוב אותו. הכנתי הכל בקופסאות קטנות, את השמפו והמרכך שלי והמסכה, ואל תשאל איזה פרויקט. קניתי הכל בדוגמיות, כדי שיהיה לנו גם קל לסחוב".
מתי תיכננת לעשות פן?
"בלילה, לפני המקלחת. הבאתי בחשבון שהוא לא יהיה פן של ספרית, אבל בעיקר היה חשוב לי לעשות רק את הפוני עם הפן כי אין לי בעיה עם שיער גלי".
לא מאמין שהיית מוותרת על הפן ומצטלמת עם תלתלים.
"הוא לא ממש מתולתל, הוא גלי כזה, ועם זה אין לי בעיה. אני רק לא אוהבת שהפוני שלי הוא גלי. אם היתה לנו סצנה עם מים, היית רואה אותי גם עם שיער רטוב לגמרי".
חן: "היא ניגשה לתוכנית בצורה הכי ספורטיבית שיש".
פנינה: "יצאתי לדרך בסניקרס וטייטס".
למה ברחוב את לא הולכת בסניקרס?
"אני הולכת בימי שישי וכשאני רצה. אבל כשאני עובדת, אני אוהבת נעלי עקב. זה מאוד מוסיף לאישה. אני תמיד אומרת שחבל שאלוהים לא נתן לי עוד כמה סנטימטרים, כי אז הייתי הולכת רק עם סניקרס. אבל היות שאני 1.70 מטר, אז אני צריכה את התוספת של השמונה סנטימטרים כדי להרגיש טוב יותר. כשאתה לבוש טיפ טופ ואתה מוסיף את העקבים, זה נותן לך שיק".
הרגליים והגב לא כואבים לך?
"אתה לא תאמין לי, אבל כשאני הולכת עם נעליים שטוחות יש לי כאבי גב. בגלל שמגיל 18 אני על עקבים, הגוף לא רגיל למשהו אחר".
הרבה פעמים משתתפים ב"המירוץ למיליון" אומרים שהם הולכים לעבוד על הקשר ביניהם. גם אצלכן זה היה ככה?
פנינה: "ממש לא חשבנו על זה, כי חני ואני החברות הכי טובות. חינכתי אותה שאנחנו משתפות אחת את השנייה ומדברות על הכל, גם אם אני כועסת. יש בינינו קשר מדהים, היא מאוד דומה לי באופי. אני לא אוהבת אנשים שאתה נותן להם משימה וזה לא נעשה, והיא נולדה לתוך זה. היא הבינה את האופי שלי. כשאני מטילה עליה משימה, אני יכולה לישון בשקט".
חן, עבורך זו בעצם ההזדמנות הראשונה להתפרסם. זה משהו שחלמת עליו?
פנינה: "אני לא חושבת שאתה צודק, כי היא מפורסמת מאז שהיתה קטנה".
חן: "אני לא מחשיבה את עצמי מפורסמת, אבל אני כן רואה שאנשים קצת מזהים אותי. לא באתי לתוכנית כדי להתפרסם, אלא כדי לעבור חוויה עם אמא שלי. זה שזה בערוץ 2 זה רק בונוס. באנו בשביל הספורט, ולעשות כיף יחד".
פנינה: "אני חושבת שהיא צריכה להיות אשת עסקים. עכשיו היא התחילה ללמוד מינהל עסקים, וכשהיא תסיים היא תיכנס לעסק ותהיה עזר כנגדי, כי אני לא רוצה לעבוד קשה כל החיים. היא גם עבדה איתי לפני תחילת הלימודים, ואני חושבת שהיא טובה בזה. אם היא תרצה לעשות דברים לטלוויזיה בין לבין, אז אני אפרגן לה לאללה, כי זה נחמד".
חן: "אני נהנית בחברה ואני טובה בזה. החלום שלי זה שהיא תצא לפנסיה, ואני מקווה שאני אצליח להרים את המותג גבוה יותר ממה שהוא היום. מעניין אותי להיות אשת עסקים, להופיע בעיתונים הכלכליים ולהמשיך את המורשת שהיא התחילה בצורה הכי טובה שיש. לא סתם במדורי רכילות".
פנינה: "אם בדרך יציעו לה לשחק, אז אפשר גם כן. היא מצחיקה, היא יכולה להיות שחקנית".
אתן רבות לפעמים?
פנינה: "אני יכולה לריב איתה אם היא מעצבנת אותי, אבל זה די נדיר".
חן: "ברור שיש ויכוחים, אנחנו לא מסכימות על הכל. אבל לרוב, גם כשאנחנו לא מסכימות, היא מקבלת את דעתי, או שהיא מלמדת אותי. היא לא מהאימהות המטיפות, אז הכל הרבה יותר קל. המון פעמים יש בינינו היפוכי תפקידים. יש בה גם ילדה קטנה שיוצאת החוצה".
פנינה: "נכון, אני ילדה קטנה. לא התבגרתי בכלל. אני עוד מעט בת 60, אבל אני כמו תינוקת. אני יכולה לבוא לפעמים, להתפנק עליה, לבכות אם צריך. אני צריכה חיבוק ואהבה".
חן: "אם אני לא מבצעת משימה - נניח, לא מוציאה כביסה מהמכונה ושמה חדשה - אז אנחנו יכולות לריב על זה".
אין עוזר שמטפל בזה?
פנינה: "יש עוזר שמנקה והכל, אבל גם הילדים צריכים לעזור. כביסות אני לא נותנת לעוזר לעשות, כי צריך לדעת לעשות את הדברים האלה".
את אמא מתירנית או שמרנית?
"שמרנית".
איך זה בא לידי ביטוי?
חן: "יותר בקטע של צניעות. לא חונכנו לחומרנות ולמתירנות, אלא לפשטות ולצניעות".
פנינה: "אני חושבת שאחד הדברים שבגללם אני אחד האנשים האהובים והפופולריים במדינה זה בגלל שתמיד הסתכלתי לאנשים בגובה העיניים, וזה לא משנה שאני נוסעת במרצדס 500 ושהיתה לי אחת הווילות היפות בארץ. זה לא קשור. הפשטות באה מבפנים, וכל מה שקורה מבחוץ זה הנוחות. אני לא מתכחשת לזה שאני אוהבת נוחות.
"במעמדי, הכי קל לבוא ולהיות סנובית פלצנית, אבל אני לא אוהבת את כל הפלצנות הזאת. הצניעות שבי באה מהבטן. אני מתחברת למגע, לטאץ', לעם ולאנשים הפשוטים. אני חולה עליהם, והם מתחברים אלי בחזרה, כי הם מרגישים שזה אמיתי.
"אני חיה ברמת חיים מאוד מאוד גבוהה, וגם זה בזכות עצמי ולא בזכות שום דבר אחר. לא קיבלתי שום דבר ממישהו ואני לא חייבת שום דבר למישהו, והכל בעשר אצבעות. יש כאלה שברגע שהם צוברים קצת כסף, זה עולה להם לראש. אני שונאת את זה. למרות שהילדים שלי גדלו עם כל הפאר וכל המשרתים, הם אנשים מאוד צנועים, לא אנשים של מותגים".
חן: "אם יש מותג שאני מאוד מאוד רוצה, אני אקנה אותו. אבל אני לא מאלו שהולכות עם מותגים יוקרתיים מכף רגל ועד ראש".
אז איפה אתן קונות בגדים?
פנינה: "איפה שאתה רק רוצה. טופ שופ, זארה, אפילו סתם בוטיקים. אני יכולה לשים שמלה של גולברי ב־200 שקל ולהיראות 2,000 דולר. אני בכלל לא משקיעה הרבה כסף בבגדים, רק בנעליים ובתיקים".
כמה שילמת על זוג הנעליים הכי יקרות שיש לך בארון?
"1,500 דולר".
ההכנות לחגיגות השישים של רוזנבלום כבר בעיצומן. "אני מתכננת לחגוג עם אנשים שאני אוהבת. לא משהו המוני, אלא קלאסי. ערב של נוסטלגיה עם אנשים מכל התקופות של החיים שלי".
את מרגישה שאת מזדקנת?
"אתה יכול לראות בעצמך שאני לא מזדקנת. כשאני מסתובבת עם בעלי בחו"ל, הוא מאוד אוהב לבקש מאנשים לנחש בת כמה אני, כדי לראות את התגובות שלהם. הם לא
ובכל זאת, יש מחשבות על זיקנה?
"להיראות טוב אני איראה גם בגיל 80. אני תמיד אהיה אישה יפה, כי גדלתי וחונכתי לאסתטיקה, ואני תמיד איראה הרבה יותר צעירה מהגיל שלי. אני לא מסוגלת לראות את עצמי מוזנחת.
"לא צריך לפחד מהזדקנות, כי זה באמת חלק מהחיים. צריך לחיות חיים מלאים, והחיים שלי היו כאלה, הרבה יותר משל אחרים. מרגש אותי מאוד שאני מתקרבת לשישים.
"הדבר היחיד שאני רוצה זה להיות בריאה. אני רוצה למות מיתת נשיקה, בלי סבל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם