ראשי » תרבות » מוזיקה

הגיע הזמן: פינק פלויד חוזרת לפסגה

עשרים שנה מאז אלבום האולפן האחרון של אחת הלהקות החשובות והמצליחות בהיסטוריה, מוציאה פינק פלויד יצירה חדשה. התוצאה? לא מבריקה, אך בהחלט משביעה רצון, בייחוד לעומת שאר האלבומים שנדחקו מפסגת המצעדים בגללה

האלבום החדש של פינק פלויד הוא בדיוק מה שהוא אמור להיות, לא גרם אחד יותר, לא גרם בודד פחות. כמעט בלי מילים, כי כולן כבר נאמרו, אלבום אחרון, עשרים שנה אחרי, מי שאהב אותם פעם (במיוחד ברזולוציה של שנות השבעים-תחילת השמונים) יאהב גם היום, מי שלא שמע על הלהקה מעולם (יש כזו חיה?) לא יבין את משמעות העניין, אבל יהנה מאלבום אינסטרומנטלי נחמד מאוד.

הקלטות ישנות בסאונד חדש, כך ניסו למכור לנו את האלבום המפתיע במערך יחצני רחב היקף ומתוזמן היטב, לא שאלבום חדש של פינק פלויד אחרי כמעט שני עשורים לא ימכור את עצמו ממילא, גם לו היה יוצא כמעשה ביונסה. (ביונסה? התכוונתי רדיוהד. עם כל הכבוד. מה נסגר).

עוד כותרות ב-nrg:
• חגיגה פרועה של פלוצים ומעשי קונדס
• הלהקה השבדית שתומכת בישראל
• משפחה טובה באמת טובה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ואכן, האלבום החדש של פינק פלויד (מוזר לכתוב את זה כשם שמוזר להאזין לו) התקבל באהדה עצומה עוד לפני שיצא, עם נתונים שיתנו פייט הוגן גם לבאזז סביב הישבן של קים קרדשיאן. אחרי שהאלבום החדש של טיילור סוויפט היה היחיד לשבור את תקרת מיליון העותקים בארה"ב בשבועות הראשונים לצאתו בשנת 2014, ורגע לפני שוואן דיירקשן תשחרר את יצירת המופת הבאה שלה "4", באה פינק פלויד ועקפה את כמות המכירות המוקדמות של להקת הבנים ונישלה אותה מפסגת האלבום המצופה ביותר לשנה זו, לפחות על פי נתוני פרה-אורדר ברשת ובחנויות.

איכות האלבום החדש לעומת אחרים של פינק פלויד בצד, תקלטו מה צריך לקרות כדי לדחוק מהפסגה את וואן דיירקשן, אחרי שהתרגלו לצוף למקום הראשון במצעדי המכירות מזה ארבעה אלבומים ברציפות, על גבי דמעות של בנות 12 וזיעת נעורים נטולת מאמץ. פאקינג פינק פלויד, לא פחות מלהקת פינק פאקינג פלויד שהצד האפל שלה הוא האלבום השני הנמכר ביותר בכל הזמנים, צריכה להוציא אלבום חדש אחרי עשרים שנים שחונות פרוגרסיב מלנכולי, כדי לאפשר לזה לקרות. תאמרו - זו אבולוציה טבעית, ולא יהיה טעם להתווכח, אבל אנחנו חיים בעידן מוזיקלי מוזר, לכל הפחות, אם לא עצוב, אפילו. ולא שאין מוזיקה טובה בעולם, היא קיימת בטונות, אבל מצעדי המכירות הם כבר מזמן לא נחלתה.

הרצועות נחתכות וממשיכות זו את זו בעוד יצירה קונספטואלית שמזוהה מיד עם הלהקה המיתולוגית. הקלידים כמו סומפלו מ-Shine On You Crazy Diamond והגיטרות 

לקוחות מאותה תקופה, Wish You Were Here בואכה Animals. הקטע (Allons-y (1, שיצא גם כסינגל, מעלה באוב את Young Lust מ-The Wall האלמותי. Louder Than Words, הסינגל הראשון מהאלבום, שסוגר את האלבום והשיר היחיד בו קולו של גילמור מלווה אותו, דווקא נשמע כמו הוא לקוח ממש מ-Division Bell, היצירה האולפנית האחרונה של הלהקה, אך האלבום מזכיר במיוחד את התקופה האמצעית של פינק פלויד, אותה רוג'ר ווטרס הנהיג, ומאז התרחק מהלהקה, ויש שיגידו משפיות הדעת, מרחק אין קץ.

מצחיק ששברי ההקלטות המקוריות יחד עם הקלידן ריצ'רד רייט המנוח מתקופת (Division Bell (1994, הן שהביאו ליצירת האלבום הזה, והוא אינו אלא מזכיר חומרים מוקדמים בהרבה של הלהקה, ועוד כאלה שלא אפיינו אותה עד כדי כך בתקופה שלאחר לכתו של הווטרס. אשכרה שירת ברבור קלאסית (אלא אם הלהקה עוד תפתיע אותנו, מה שלא סביר שיקרה). ממש כמו סיכום, לא מתוכנן כלל, של אחת הלהקות הגדולות, החשובות, העוצמתיות, המעניינות והטובות, ויחד עם זאת - וכן, במקרה זה כפי שהובן מתחילת המאמר, חשוב מאוד לציין – המסחריות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה, ובקצב הזה, כנראה גם מהאחרונות לעשות מהפכות גדולות, כפי שפינק פלויד הצטיינה בהן כל כך.

אפילו פינק פלויד של השנים הראשונות מפציעה באלבום ה-15 של הלהקה, בקטנות, פה ושם, מבעד לקטעים האינסטרומנטליים. בדקלום מוקלט, ברעשים פרוותיים, בציפצופים פינקפלוידיים. עדיין, זה לא אלבום מבריק, בטח שלא במונחי הלהקה, והוא אף רחוק מלהכנס לטופ פייב שלה. אבל ראבק, כשהטופ פייב הזה מתחיל ב-Dark Side of the Moon וממשיך עם Wish You Were Here, The Wall ו-Animals, אף אחד לא באמת ציפה שהוא יעשה את זה. בכל זאת, מדובר באלבום טוב בהרבה מרוב הדברים שפינק פלויד עשתה אחרי לכתו של ווטרס, ואחלה דרך לסגור את הקריירה, אלא אם הם יפתיעו אותנו שוב עם עוד איזו יצירה חמודה, מי יודע. אף אחד לא יתנגד. בטח שלא מצעדי המכירות הצפויים כל כך.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...