ראשי » תרבות » במה

"רפול והים": המחזה שמספר על מותה של אגדה

עשר שנים לאחר מותו המיסתורי של הרמטכ"ל ה-11 של מדינת ישראל, עולה מחזה חדש המתאר את האישיות המורכבת של המפקד שכיהן כחבר כנסת ושר בממשלה. "אדם לקוני ובלתי שביר"

עשור למותו של רפול:. ב-23 בנובמבר 2004 הגיע הלוחם הנודע לנמל אשדוד, בתוקף תפקידו כמנכ"ל החברה המקימה את ההרחבה לנמל. בעיצומה של הסערה הגדולה, יצא רפול מרכבו וטיפס על שובר הגלים כדי לאמוד את הנזק שנגרם לו, אלא שגל גדול סחף אותו אל מעמקי הים ואל מותו. "רפול והים", מחזה חדש שיעלה הערב להצגת בכורה בירושלים, משתמש בסיפור מותו של הרמטכ"ל ה–11 של מדינת ישראל כמקור השראה למיוזקל ייחודי.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

קשה לדמיין את רפול כאיש הדועך אל מותו מזקנה או מאלצהיימר ניווני. ואכן, מותו התמוה, החטוף והדרמטי של הרמטכ"ל ה-11, מקים תנועת "צומת" שכיהן כחבר כנסת ושר בממשלת ישראל, הצית את דמיונו של המחזאי יונתן לוי. את המוזיקה לערב הלחין נועם ענבר, סולן להקת "הבילויים".
 
יחודו של המחזה בתוכנו ובצורתו. את דמותו של רפול, מגלם מנשה נוי המוערך, ואילו את דמותו של הים, תשחק מקהלה בת 12 שחקנים. בלילה האחרון בחייו, מתייצב רפול על שובר הגלים בנמל אשדוד, כשמקהלת הים מפתה אותו אל תוך הגלים ואל העולם הבא בסדרת חזיונות, שירים וחלומות. כל פקודיו, אוייביו ואהוביו עולים מתוך הים הסוער ומתעמתים עם המפקד והאדם המחוספס והמסוגר שהלך לעולמו.

"ראיתי בדימיוני את הרגע הזה בו רפול נלקח הימה כגרעין של טרגדיה שלמה", אומר המחזאי יונתן לוי. "במעמד הזה פגש רפול הישראלי, הלוחם ללא חת, אדם בלתי שביר הסגור בתוך עצמו, איש לקוני הממעט במלים, ארכיטיפ גברי, שברגע מותו עומד לחצות את הסף אל עולם המתים, היסוד ההפוך לו. בעוד שרפול היה אנכי (ורטיקלי) הים הוא אופקי, חסר גבולות, מרובה לשונות ואינו מפסיק לדבר ולשיר. יש בים משהו מיתולוגי. שהזכיר את אודיסאוס הקשור לתורן בעוד הסירנות מתוך הים קוראות לו לקפוץ אל תוך הגלים. ארגנתי לרפול מוות הלקוח מתוך המיתולוגיה".

למה רפול?
"סיפור חייו ומותו של רפול הוא אחד המיתוסים הישראלים הגדולים והמופלאים. רפול מייצג נדבך חשוב במדינת ישראל. לפחות ב-50 השנים הראשונות, על פי הביוגרפיה שלו, הוא היה בכל צומת חשובה בתולדות הארץ: התיישבות, פלמ"ח, מלחמות ישראל הגדולות, כנסת, ממשלה ועימותים עם החרדים. בחייו האישיים והמשפחתיים הוא עבר טרגדיות נוראיות. רפול שכל שני בנים: יוחנן שנפטר כילד  מאסטמה, ויורם שנספה בתאונת אימונים כטייס בחיל האוויר ימים אחדים לאחר נישואיו. הסיפורים האלה מלמדים על יכולת על טבעית כמעט ליצור הפרדה טוטלית ביו חייו האישים לחייו הציבוריים".
 

התחברת לדמות במהלך הכתיבה?
"דמותו של רפול זכורה לי מהטלוויזיה. גדלתי על הפיגורה הזאת, כפי שבניי מכירים היום את דמותו של ביבי. קראתי כל מה שנכתב עליו בעיתונות וספרים. אני מתגורר  על הקצה של עמק יזרעאל וכאן כולם יודעים להגיד לך מי היה רפול והתחברתי אל הדמות. אני חי במדינה הזאת שחשובה לי מאד, ובעבודתי אני בוחר נושאים שראויים לדיון ציבורי. יש משהו ממגנט בדמותו של רפול, ארכיטיפ גברי שאינו מסגיר את המתחולל בתוכו. רק לאחר מותו סיפרה אשתו השניה עופרה מאירסון, שהיה צועק ומתענה בשנתו כהלום קרב".

לוי מספר על תהליך ההתקרבות שהתרחש בינו לבין דמותו של רפאל איתן במהלך הכתיבה. "ככל שהעמקתי בפרוייקט אהבתי את רפול יותר. כתיבה דינמית ומשמעותית נוצרת כשאתה אוהב את נושא כתיבתך ומתנגד לו. עם הזמן ככל שהכרתי את דמותו ונדרשתי להיכנס לעורו ולנפשו רמת ההזדהות איתו עלתה".

היית רוצה להיות חייל שלו?
"אני ממש לא מעוניין לחזור להיות חייל  גם אם מדובר ברפול. אבל על פי העדויות, הוא היה מפקד מאד מוערך ואהוד על חייליו. הוא הפגין כלפיהם יחס חם ואבהי, ותחושת ביטחון בקרב".

ספר על החיבור עם נועם ענבר
"היתה לי טיוטה ראשונית של המחזה על רפול. כשנועם ענבר, פנה אלי לאחר שצפה במחזה שלי 'סאדם חוסיין, מחזה מסתורין', נפגשנו והתחלנו לעבוד ביחד. שכתבתי את המחזה שלוש פעמים עד גרסתו הסופית – במבנה הבימתי של  שחקן ומקהלה. בעצם 95% מהרפליקות של רפול מסתכמות במלה אחת. ואילו הים (המקהלה) שהוא הבבואה של רפול, לא מפסיק לדבר לשיר. נועם הביא חדשנות ותעוזה מוסיקלית למחזה. וכך כל מה שרפול אוצר ונועל בתוכו תוקף אותו מכיוון הים".

יכול להיות שהמבנה של ההצגה מגחיך את דמותו של רפול?
"יש פיתוי ללכת לכיוון הקריקטורה. אבל נזהרנו מכך מאד. רפול הוא איש מורכב עם רגעי כוח וחולשה. כמחזאי עניין אותי להציג את רפול הסמל - כבן אדם. ואין  בכתיבה או במשחק של מנשה נוי שום כוונה להגחיך אותו לעשות ממנו קריקטורה, אבל כן אפשר למצוא סממנים של הומור בשפת הגוף וההגיה. ההצגה כתובה בשפה פיוטית, דבר הדורש מהקהל 'עבודה' כדי לפענח את המסר. ועם זאת הצופה יוצא מההצגה עם חוויה אמנותית שלמה  שלא שעובדת גם על האינטואציה הרגש וחוש השיפוט האסתטי".
 

ודמותו של מנשה נוי?
"עומד בפניו אתגר משחקי גדול. הוא נדרש להביע רגש בכמה שפחות טקסט וכשחקן הוא יוצק אינטנסיביות בבן אדם (רפול) שכמעט ואינו מדבר. הוא עושה עבודה מהממת".

מה דעתך על העליהום שעשו עליו?
"התגובות לראיון שבו מנשה הביע את עמדתו הפוליטית, מדאיגה ושערורייתית. תגובות של השתוללות חסרת מעצורים והסתה נגדו. אלה תגובות  של אספסוף שאינו מסוגל לנהל שיח ומיד מתפרץ באיומים ובאלימות מילולית. לצערי, כלי התקשורת מלבים את השיח הזה מטעמים מסחריים, וכדי להעלות את סף הריגוש, הם משתפים פעולה עם סוג מסויים של טוקבקיסטים קיצוניים.

"כל גוף תקשורת שרצה בכך יכול היה להחליט שהוא לא מאפשר את העליהום והאקסטזה שלוחי הרסן. אתר כמו וואלה, לדוגמא, מוביל את המגמה הזאת, כאילו הם עושים 'פו' לגחלים כדי להגדיל את האש. אני מאד מודאג ממצבו של חופש הביטוי בארץ.  הצללים הולכים ומאפילים".

אתה מצנזר את כתיבתך?
"באופן אישי אני לא פוחד להגיד כל דבר. אני חש הזדהות גדולה עם המדינה,  אחרת לא הייתי מעלה הצגה כמו רפול והים'. אני מעוניין ליצור דברים טובים ולתקן את המצב. ולפני שתשאלי את השאלה הבאה, אז לא, ברלין לא באה בחשבון מבחינתי".

סיפורו של יונתן לוי בן ה-40 מרתק אף הוא. לוי הוא מחזאי, במאי, משורר, מחנך, ממקימי בית הספר האנתרופוסופי בקרית טבעון בו הוא מלמד תנ"ך, תולדות האמנות, ספרות ותיאטרון. בנוסף הוא עורך את כתב העת האנתרופוסופי "אדם עולם". הוא נולד בקנדה וגדל עם משפחתו בירושלים. אב לבת ולשני בנים המתגורר בקרית טבעון, אליה עבר לאחר שהתגורר עם משפחתו כשנתיים בכפר הבדואי הסמוך טבאעש. "הכוונה הראשונית  היתה בהבעת  אמון מוחלט ביכולתנו לחיות עם שכנינו. בנוסף זה היה זול מאד ובנוף פסטורלי מעל נחל ציפורי", מסביר כותב המחזה.
 

בין יצירותיו המוכרות של לוי ניתן למנות את "סאדם חוסיין – מחזה מסתורין" בהפקת הזירה הבינתחומית שממשיך להופיע בארץ ובחו"ל מזה שלוש שנים, ואף זיכה אותו בפרס ראש העיר, פרס המחזה המצטיין ופרס המוסיקה הטובה ביותר בפסטיבל עכו 2011. לוי גם יזם והעלה את המופע "אנרגיות טובות" המבוסס על פרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת בעניין תמלוגי הגז. ואת "מהומה בגטו", הצגת תלמידים המבוססת על פרוטוקול ועדת החינוך בכנסת עוד.

"יש מחשבה כאילו החינוך האנתרופוסופי הוא לבעלי אמצעים בלבד. אבל אנחנו לא נדחה אף תלמיד על רקע כלכלי. בית הספר אינו לעשירים אבל צריך מימון הורי כדי להתקיים. אני סבור שאילו אנשים היו שמים את הכסף שלהם על חינוך ילדיהם ולא על חופשות סקי אולי התקצוב החינוכי היה שונה", הוא אומר.
 
האם המרחק מלב העשיה התרבותית מקבע אותך הרחק מהתיאטרון המימסדי?
"חיי נעים בין אמנות לחינוך. אני גר בטבעון הקרובה לטבע כמתחייב בחינוך האנתרופוסופי. אבל המרחק הוא רק שעה ורבע  מתל אביב. אני מאד אוהב לעבוד עם הזירה הבינתחומית, זו מסגרת אידיאלית ליצירה שלי. אני  שואף לעשות תיאטרון שאני אוהב ואם התיאטרון המימסדי יילך על זה, לא אדחה אותם".

אתה עובד על המחזה הבא?
"אני עובד על  מחזה חדש 'ברלוסקוני ברוממה - כיו"ר רשות השידור'. זה הסקופ שלך, יותר מזה אני לא יכול לפרט".

רפול והים – בכורה בירושלים בבית מזי"א
יום א' 23.11.2014 בשעה 20:30

בחודש ינואר 2015 בסוזן דלאל (אולם ורדה)
ביום שישי 2.1, 14:00, מוצ"ש, 3.1, 20:30
יום חמישי, 29.1, 20:30, יום שישי, 30.1, 14:00)

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...