האלבום החדש של alt-J: רוק באווירה מכושפת
להקת הפרוג-רוק האיכותית ממשיכה לשלב בין רוק איכותי למוזיקה נעימה ופופולרית. האלבום השני שלהם, "There is all yours", הוא אחד הדברים הטובים שקרו השנה במוזיקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אמרתי רוק, אבל קצת הגזמתי. אלט ג'יי אינה להקת רוק מסורתית של גיטרות-באס-תופים. נכון שכל אלה נמצאים כאן ביחד עם קלידים וקול אנושי, אבל השירים עצמם בנויים יותר כמו קטעי מוזיקת אווירה מכושפת למדי. הם משתלבים זה בזה בטבעיות ויוצרים כאן שלם שלא נופל מסך חלקיו ומצליח לעניין לאורך כל הדרך. השמות שעולים בראש כשמאזינים להם הם הבטה בנד היצירתיים ז"ל ומרס וולטה הכישרוניים.
זה האלבום השני של הרביעייה מלידס, שנוסדה באוניברסיטה המקומית על ידי סטודנטים לאמנות. שם הם פיתחו את הסאונד המיוחד שלהם בעזרת תוכנת "גראז' בנד". הדיבור סביבם החל כבר עם הוצאת האי.פי. הראשון והתעצם עוד יותר עם הגעתו של אלבום הבכורה,"An Awesome wave" במאי 2012. העניינים התגלגלו עבורם על הצד הטוב ביותר בסצינת המוזיקה בבריטניה. כל כך טוב, עד שפרס המרקורי היוקרתי ל-2012 הלך אליהם.
אחרי ההצלחה הראשונית, אלט ג'יי חרשו כל פסטיבל נחשב, כולל לולה פלוזה וקואצ'לה וצברו קהל אוהדים גדול. כמעט כמו בכל להקה, גם אצלם התגלעו חילוקי דעות בין החברים בהרכב וגוויל סיינסבורי הבאסיסט/גיטריסט, עזב אותם בינואר השנה. "הוא לא נהנה מאספקטים מסויימים של החיים בלהקה", הסביר אז קלידן ההרכב, גאס אונגר האמילטון. האירוע הזה לא עצר את הדהירה של הלהקה שהמשיכה בהופעות ובכתיבת חומר חדש. וכך עם ציפיות בשמיים הגיעו אלט ג'יי למבחן האלבום השני.
זה לא משנה איזה שיר תשמיעו ב"This is all yours"’ תמיד תמצאו בו את התערובות הממכרת של גיטרות מתפרצות, אלקטרוניקה מלאת הד אמביינטי-ספייסי, מעברים בין מקצבים משתנים ואת הקול הגבוה-עדין של הסולן ג'ו ניומן שמוביל את ההרכב.
הקוראים חדי האבחנה עלולים לחשוב שאלט ג'יי נשמעת כמו להקת יס, או כל הרכב רוק מתקדם אחר. אבל זו תהיה טעות. פרוג רוק הוא סגנון שמקדש וירטואוזיות ותחכום, אבל אצל אלט ג'יי ההפך הוא הנכון. השירים, למרבה השמחה, קצרים (ארבע-חמש דקות לרוב, לא יותר) וגם אם נדמה כי אינם פשוטים וחסרים את המבנה הקונבנציונלי של שיר רוק, הם קלים לעיכול וידידותיים לאוזן. כבר בהאזנה שניה-שלישית תוכלו לזמזם אותם במדוייק.
הקטע הפותח "intro", שכולל סינטי אייטיזי ושירת א-קפלה, מתפתח להתפרצות חזיתית של אנרגיה וממגנט אותך; "nara" אחד משלושת השירים שמוקדשים לעיר היפנית בעלת אותו השם, אפל ומכושף; הגיטרות הבוטשות של "every other freckle" מזדחלות וגדלות מהאזנה להאזנה; left" hand free " בלוזי וגרובי; וhunger of the pine" " רווי המרבדים האלקטרונים-אמביינטים כולל סמפול של מיילי סיירוס שמשתלב כאן נפלא.
יש גם הופעות אורח של ברייט אייז, זמרת הפולק-סול הבריטית ליאן לה האבאס ומוזיקאי האינדי סיבו ב-warm foothills""; מיטיבי לכת יהנו מ-bloodflood2"", קטע ההמשך לשיר בעל אותו השם מהאלבום הראשון. ובסוף בסוף, דקות לאחר סיומו של השיר האחרון מתחבאת גרסת כיסוי איטית ומהורהרת של הלהקה לאחד מלהיטי הפיל-גוד הגדולים של כל הזמנים.
אלט ג'י מדלגים בלי מאמץ מעל משוכת האלבום השני בדרך להפוך לאחד הכוחות המשמעותיים ביותר ברוק העכשווי. הם נעים בכישרון ובהצלחה רבה על הציר שבין איכות לפופולריות ונוטלים את הטוב משניהם. מעודד לחשוב שהם רק בתחילת הדרך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם