אריק איינשטיין ועמיר בניון: אלוף לבן ואלוף שחור
הסמיכות בין יום השנה לפטירתו של אריק איינשטיין ז"ל לפרשת השיר "אחמד אוהב ישראל" של עמיר בניון, אינה מקרית. הקריירות של שני האמנים שהגיעו מקצוות שונים של החברה הישראלית דומות. השניים ביצעו את השיר "יש בי אהבה", שנותר רלוונטי כתמיד
לפני שנה נפטר אריק איינשטיין, אחד מהזמרים והיוצרים המוכשרים בתולדות המדינה. המלים הרבות שנכתבו על אריק באמת לא יכולות לבטא את שנות היצירה הרבות שלו: שחקן, כותב, משורר וזמר, שגם טיפח וגילה שורה של אומנים מצליחים (יהודית רביץ וקורין אלאל). אריק הוא מייצג של המילייה התרבותי הלבן והאשכנזי של תל אביב, אך למרות זאת הוא הצליח להפוך להיות סמל שמשותף לכל העדות והפלגים בישראל, בלי הבדל גזע ומין. לעומתו, עמיר בניון, שעורר סערה השבוע בעקבות שירו "אחמד אוהב ישראל", הוא ההיפך הגמור. זמר שצמח בפריפרייה, ושמייצג בעיני רבים את אחת מהפסגות של המוזיקה המזרחית של ימינו. אלא שלשני האמנים המוכשרים היה גם מכנה משותף.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לא רבים זוכרים שהופעתו האחרונה של אריק איינשטיין לפני קהל הייתה באוגוסט 1981. אריק המשיך להוציא אלבומים וסרטים גם לאחר מכן, אולם הוא סרב לשיר על במה. בראיונות שהעניק ליאיר לפיד וליואב קוטנר הסביר הזמר הדגול שהסיבה לכך שסרב להופיע היא הלחץ. לפני כל הופעה הוא היה צריך לשתות (בריאיון ללפיד מדגים את בפנטומימה ולא אומר זאת במפורש) אלכוהול כדי להוריד את מפלס החרדה.
בשלב מסויים, כשהוא בשיא הקריירה שלו, החליט אריק שההתמודדות עם פחד הבמה מזיקה לו וויתר על ההופעות החיות. קשה להאמין שאישיות ציבורית נערצת שהושמעה ברדיו ונצפתה על המסך במשך שנים ארוכות, ושהייתה מופת אומנותי במשך כחמישים שנה, סבלה מתופעת פחד במה.
אין בכך כדי לגרוע מהקריירה העשירה של "האלוף הלבן", שמסמל בעיני רבים את ארץ ישראל הישנה והטובה. אריק הצליח לחדור לליבותיהם של אנשים רבים, בלי קשר למוצאם העדתי. למרות שהיה חלק ממיליה תל אביב אשכנזי מובהק, שכלל את יוני רכטר, מוני מושונוב, מיקי גבריאלוב, אורי זוהר, שלום חנוך, צבי שיסל, עלי מוהר ורבים נוספים, הפך אריק לקונצנזוס.
עמיר בניון
אריק סולטן
חשוב לזכור את הדברים האלו דווקא על רקע פרשת עמיר בניון, "האלוף בשחור" (כשם אחד מאלבומיו), שהתפוצצה השבוע. בניון, אחד היוצרים המוכשרים בדור האחרון, חצה מזמן את הקטלוג של "מזרחי", "פריפריה" והפך להיות זמר אהוב שמוערך ומושמע בקרב מגזרים רבים. אלבומיו של בניון מגוונים, הנגינה שלו מהפנטת, וקולו היפה (כפי שכינתה אותו אתמול אחינועם ניני) מדגיש את המלים הנפלאות שבשיריו.
אלא שגם הקריירה של בניון, באופן דומה לאריק, לא הייתה פשוטה. בשנת 2005 הוא זכה בפרס אקו"ם על השיר "ניצחת איתי הכל". בניון סרב לקבל את הפרס כמחאה על התמסחרות תעשייתה המוזיקה ועל המצב החברתי בישראל. כחודש לאחר מכן הודיע אף הוא כי יפסיק להופיע מול קהל. באותו טקס עצמו, היה אמור אריק איינשטיין לקבל את פרס מפעל חיים על תרומתו לזמר העברי. אריק הסכים לקבל את הפרס, אך סרב להגיע לטקס.
"יש בי אהבה והיא תנצח"
למרבה השמחה, בניון, בניגוד לאריק, חזר לשיר בהופעות חיות והמשיך בקריירה העשירה שלו. פרשת "אחמד אוהב ישראל" שהתפוצצה השבוע, חשפה עד כמה היוצר המוכשר הזה הוא גם אדם מורכב, ועד כמה קשה בעבורו תהליך ההתקבלות לציבוריות הישראלית. יש לקוות שעמיר ילמד כיצד להקהות את הביקורת שיש לו, כדי שזו תישמע ותשפיע ותגיע לאנשים רבים יותר.
החברה הישראלית ניצבת היום, כמו בעבר בפני סכנת הפילוג והמחלוקת. מימין ומשמאל, מעדות אשכנז וספרד, יש רבים שמנסים להצית את הגפרור של מאבק בין אחים. התבטאויות קיצוניות וחריפות מלהיטות את השיח הציבורי והופכות לסכנה גדולה לשלמות החברה. האומנות והמוזיקה יכולות ללמד דבר או שניים על האופן שבו אנחנו מתבטאים. כל יוצר יודע שיש חשיבות גדולה מאוד לצורה ולא רק לתוכן. אם הצדדים השונים ילמדו את החשיבות שבניסוח ושבהגשה, אולי נוכל לנהל דיון מחכים שלא יאיים לפצל ולפלג אותנו.
לעתים רבות קהל המעריצים שוכח את המורכבות אותה חווה האומן. אצל האחד זהו פחד במה ואצל האחר זוהי מחאה חברתית. בשני המקרים מדובר על הקושי של אישיות מוכשרת מאוד לקבל את אהבת הקהל כעובדה פשוטה. שני האלופים הללו הם חלק מהותי בעולם המוזיקה הישראלי, וכפי הנראה, זהו תואר שצריך לשלם בשבילו מחיר כבד.
אולי אם נצליח לאחד בין מה שמייצג עמיר בניון למה שייצג אריק איינשטיין ז"ל, אולי נוכל גם לאחד את עצמנו מחדש. באלבום "שירי ארץ אהבה" שהוציא בשנת 2013, ביצע עמיר בניון את השיר "יש בי אהבה", המוכר מהביצוע של אריק איינשטיין. הזמר שעורר השבוע סערה ציבורית, ידע והבין, כמו אריק, מהי הדרך לנצח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם