"קבלו אותי 2": פשוט להיות הומו
מה השתנה בעונה השנייה של הדרמה הקומית "קבלו אותי"? הידיעה שאנחנו מגיעים אליה בידיעה מוחלטת שמדובר בסדרה מבריקה ויוצאת דופן, גם אם אין היא מחדשת לנו משהו בהכרח ופשוט ממשיכה להציג את החיים הארעיים והאפורים של תקופתנו
עוד כותרות ב-nrg:
האמת על קורט קוביין: תיעוד נדיר של סולן נירוונה
פעילות פמיניסטיות איימו על חייה של משוררת
HBO נגד הסיינטולוגיה: נשכור 160 עורכי דין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ג'וש תומאס המוכשר שיצר את הסדרה נכנס שוב בטבעיות לא מפתיעה לנעליו של ג'וש - הדמות שהוא מגלם ומתכתבת עם חייו שלו. תומאס מצליח לעורר הזדהות, חמלה ורחמים בו-זמנית כל פעם מחדש, ואת העונה החדשה הוא פותח במועדון גייז אל מול מופע דראג: אחרי שבעונה הקודמת עוד חקר את מיניותו בחוסר ביטחון, בעונה החדשה נראה כי ג'וש עבר למגרש של הגדולים. ולמרות זאת, בדיוק כמו בעונה הראשונה, נטייתו המינית של ג'וש היא כמעט חסרת משמעות ביחס לשאר הנושאים שבהם הסדרה עוסקת. זוהי לא סדרה לקהילה בלבד, אלא סדרה שבה הדמות הראשית היא של הומו.
"קבלו אותי" מציגה את החיים הסטנדרטיים, הארעיים והאפורים של תקופתנו, במיוחד בגילאי העשרים: אנשים אבודים בעולם, חסרי מושג לגבי העתיד ומנסים ללהטט בתוך הג'ונגל שאף אחד לא הכין אותנו לקראתו. בעדינות ובסטייל מצליחה הסדרה לאבחן את הניואנסים של המאה ה-21 מנקודת מבט מנוכרת אך צמאה לחום אנושי, שבה ככל שהאירועים יותר קיצוניים כך הם מרגישים יותר מציאותיים (כמו למשל, התערבות בין נשים בבי"ח לתשושי נפש למי יש סיפור איבוד בתולין נוראי יותר שפשוט לא יכולה להסתיים בשלום). סדרות רבות ניסו לפניה אך אף אחת מהן לא הצליחה להשאר נאמנה למציאות של דורינו מבלי להפוך למפגן של דמויות אגואיסטיות, טרחניות ומעצבנות. בשקט בשקט, מתחת לראדר שלכם, "קבלו אותי" מצליחה להיות הקומדיה הריאליסטית שמדגישה פרק אחר פרק כמה שהחיים הם בדיחה עצובה מאוד. לא בדיוק צפויים, לא לגמרי רציניים, אבל ממש עקומים.
מעטים האנשים שצופים בה, אבל אלה שכן משבחים פה אחד, אז קחו את זה כהמלצה מחייבת. העונה השנייה אינה מצחיקה יותר או מרגשת יותר, היא פשוט טובה בדיוק כמו קודמתה. בין סצינות מוגזמות במסיבות גייז לדיאלוגים עדינים בין אם לבנה ועל רקע מנגינת האקפלה שמלווה את הפרקים, מתגלות לאורך התסריט של "קבלו אותי" תובנות כל כך מרומזות שנראה כאילו תומאס הצליח, לגמרי מבלי להתכוון, ליצור סדרה שאי אפשר שלא להתאהב בה. באחת הסצינות הראשונות בעונה, כשחברו הטוב של ג'וש אומר לו שהוא צריך להגיד לו משהו "אבל אל תקח את זה אישית", ג'וש משיב לו "איך אני יכול לא לקחת משהו אישית? אני בן אדם", ובכך לוכד את הקונפליקט של האדם המתבגר שמבין כי כל מה שקורה תמיד קורה לו. זוהי כתיבה מבריקה שמתרחשת בין השורות, וכך מצליח תומאס לשמש בחינניות ובקלילות הקול של דורו. או לפחות איזשהו קול של איזשהו דור.
"קבלו אותי", ימי רביעי ב-23:00, yes Oh וגם ב-yes VOD
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם