"ערבים רוקדים" בצל אינתיפאדה שלישית
חמישה חודשים לאחר מועד יציאתו המקורי, "ערבים רוקדים" שם זרקור שונה על היחסים היהודים-פלסטינאים ומציג אותם מנקודת מבט אישית. לאחר שהתרגלנו להסתכל רק על שני הצדדים הקיצוניים של הקונפליקט, מגיעה אותה דמות נשכחת – זו של הערבי האנושי
''ערבים רוקדים'', במאי: ערן ריקליס
עכשיו החורף כבר כאן, ו"ערבים רוקדים" סוף סוף מגיע לבתי הקולנוע, כחמישה חודשים לאחר מועד עלייתו המקורי, אל תוך מדינה שעדיין מנסה להתאושש מאירועי הקיץ תוך כדי אינתיפאדה שלישית בפתח. שמו הרגיש של הסרט נשמע כעת הרבה יותר פרובוקטיבי מלפני חמישה חודשים, אבל עושה רושם שלעולם לא יהיה זמן נכון להפצתו של הסרט הזה, ולכן מוטב עכשיו מאשר לעולם לא.
עוד כותרות ב-nrg:
האמת על קורט קוביין: תיעוד נדיר של סולן נירוונה
פעילות פמיניסטיות איימו על חייה של משוררת
HBO נגד הסיינטולוגיה: נשכור 160 עורכי דין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"ערבים רוקדים" מתרחש על רקע סוף שנות ה-80, כשהמציאות הישראלית הולכת ומתלהטת (מצאו את ההבדלים). מטוסי קרב עפים בשמיים והאינתיפאדה הראשונה משליטה טרור על חייהם של האזרחים. במרכזו של הסרט נמצאת הדמות שנשכחה לחלוטין מתודעתנו בחודשים האחרונים - זו של הערבי האנושי. זה שחושב, זה שאוהב, זה שיש לו משפחה, זה שיש לו שאיפות וחולשות. בקיצור, אותו אחד שהוא בדיוק כמונו. איאד, בכיכובו של תאופיק ברהום הצעיר ("אופוריה") שהיה מועמד לפרס אופיר על תפקידו, הוא צעיר ערבי שמתגורר עם משפחתו בטירה. הוא מתקבל לפנימייה יוקרתית ליהודים בירושלים, וכמובן שבתיכון כמו בתיכון החיים לא ממש קלים. במיוחד כשאתה ערבי. איאד מנסה להתרגל לביתו החדש ולחיים לצד היהודים, אך תחושת הזרות לעולם לא מרפה.
"ערבים רוקדים" שובה את צופיו בקסמו, שם זרקור שונה על היחסים היהודים-פלסטינאים המתוחים, מציג אותם מנקודת מבט אישית. אנו רגילים להסתכל על שני הקצוות המנוגדים של הקונפליקט, אך הנה מגיע איאד, הדמות הראשית, ומציג לנו עולם אפור לחלוטין, אובייקטיבי ונאמן למציאות, שמתרחק מהקלישאות שאנחנו מכירים וממילים כמו "כיבוש". אף אחד לא אשם בדיוק כמו שכולם אשמים. קשוע, שהסרט מבוסס על חלק מספריו וגם באופן מעורפל על חייו, מספק את המבט מבפנים, וערן ריקליס, במאי הסרט שכבר עסק בעבר בנושאים דומים ("הכלה הסורית", "עץ הלימון"), מרכיבים יצירה שנוגעת בנקודה בוערת בצורה ריאליסטית ואנטי-קליימטית, צובעים את הסיפור המוכר על הערבי שמתאהב ביהודיה בגוונים מקוריים.
יעל אבקסיס מפציעה בסרט בתפקיד אימהי מעורר תקווה ושובר לבבות, אך הכוכב האמיתי הוא כמובן ברהום, שסוחב על כתפיו את הסרט ומציג לנו דמות רגישה וחכמה
"ערבים רוקדים" נגמר ללא פתרון, בדיוק כמו הקונפליקט - בשנות ה-80 כמו בקיץ או חורף 2014 - מצב עגמומי שמתנהל לצד חיים פשוטים במצב שהדרך היחידה לשרוד אותו היא לנסות לעקוף אותו מסביב, או לעשות סרט שינסה לגרום לנו לחשוב קצת אחרת. את הדיונים הפוליטיים, שבטח יתעוררו, אפשר להשאיר לדרך הביתה. "ערבים רוקדים" משלב בעדינות בין המסר החברתי לאומנות, והופך ליצירה אנושית וחשובה ששואבת את צופיה פנימה לעולם מאוד מוכר וריאליסטי, שהדבר היחידי ששונה בינו לבין המציאות בה אנחנו חיים היא שהוא דווקא מלא חמלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם