ראשי » תרבות » במה

שוב ביחד: אורנה ומשה דץ מתחתנים על הבמה

היא מתה על ההומור שלו. הוא מפרגן לה ביג טיים. הם לא מפסיקים לעבוד בצוותא והילדים שלהם בכלל הורסים. אז למה אורנה ומשה דץ כבר לא יחד והאם יש סיכוי שיחזרו?

זוג הנשים המבוגרות שישבו בשולחן לידנו לא הפסיקו לנעוץ מבטים. את הלחישות שלהן היה אפשר לשמוע בלי בעיה. "הם לא התגרשו?" שאלה האחת. "אולי הם חזרו", השיבה האחרת, והגניבה צילום פפראצי בסלולרי שלה מבעד לתפריט הגדול שהחזיקה בידה.

הגברות החביבות לא היו היחידות שהרימו גבה. שמונה שנים חלפו מאז פירקו אורנה ומשה דץ בקול תרועה רמה את החבילה הזוגית פלוס שניים, והנה הם יוצאים יחד מרכב אחד, פוסעים מעדנות לתוך בית קפה מנומנם בצהלה - ואפילו חולקים - יחד! - ארוחת בוקר זוגית (הוא מופקד על נשנוש הגבינות, היא על נשנוש הלחמים). גבירותיי ורבותיי, קאמבק?

ובכן, לא. הדצים ממש לא יחד. כלומר, הם מאוד מכבדים, מאוד מפרגנים ובעיקר מאוד מאוד מבינים זה את זה. אבל לא, הם ממש לא מאוהבים.

עוד כותרות ב-nrg:
האמת על קורט קוביין: תיעוד נדיר של סולן נירוונה
סדרת מתח ישראלית טובה? יש דבר כזה
ערבים רוקדים בצל אינתיפאדה שלישית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ורנה מספרת שכמעט שנתיים היא נמצאת במערכת יחסים "שקטה, יציבה ונעימה, הרחק מאור הזרקורים", ו"נעים לי שהזוגיות הזאת לא מתוקשרת". משה נשבע שהוא לא מחפש פרק ב' ("אני כל כך עסוק בעבודה שטוב לי עם הלבד שלי"). אבל עכשיו, למרות הגט, הם מתחתנים על הבמה, במסגרת המחזמר "101 כלבים דלמטיים", שיעלה בחנוכה הקרוב.

זה האיחוד הבימתי השלישי שלהם מאז הגירושים, לאחר שהחיו מחדש את המפעל המשגשג של "טיף וטף" וקיפצצו בשני סיבובים על במת "מותק של פסטיבל". אבל לא משנה כמה פעמים הוכיחו שהם מסוגלים להפריד בין החיים האישיים למקצועיים, תמיד יישב מולם מישהו שירים גבה ויחפש את הקאץ'.

דץ ממהר להבהיר שאין כאן שום טריק או שטיק. "החיבור בהצגה הנוכחית היה לגמרי מקרי. אני הייתי במשא ומתן עם עוד כמה הפקות חנוכה, וכשפנו אלי והציעו לי להשתתף במחזמר שמביים צדי צרפתי ומשתתפים בו דנה אינטרנשיונל, שאני מעריץ כבר הרבה שנים, חני נחמיאס, מיקי קם, ירון ברלד וקובי מימון, היה ברור לי שאני רוצה להיות בקאסט הזה. זה קאסט מקצועי ומהנה של אנשי מקצוע, לא כוכבנים של הרגע.

"ככל שהתקדמתי בדיאלוג עם ההפקה, התברר לי שגם אורנה אמורה להיות שם. אולי למפיקים היה בראש רעיון לחיבור מראש, אבל לכל אחד מאיתנו פנו בנפרד, בלי לספר מי הפרטנר שלנו. רק בשלבים מתקדמים נודע לי שהציעו לאורנה את תפקיד אנה, החברה שלי בהצגה".

היא ממהרת לאמת את גירסת הגרוש. "הציעו לי להשתתף בהצגה שמבוססת על הסיפור הקלאסי שמכירים מהסרט של וולט דיסני, ולא היה לי מושג שדיברו גם עם דץ. חמש דקות אחרי תחילת ההצגה אנחנו כבר עומדים, בתור אנה וג'ון, הדמויות שלנו, מול הכומר ששואל אותנו, 'האם אתם מוכנים להתחייב זה לזה להיות בעל ואישה?' לפעמים החיים הרבה יותר חזקים, מצחיקים ומשונים מכל דמיון. מי היה מעלה על דעתו שנתחתן שוב פעם".

הוא: "על הבמה, כן?".

היא: "ועוד חמש פעמים ביום, כל יום".

הגימיק הצליח.

היא: "למה גימיק? אנחנו הכי טובים יחד, אז למה לא לעשות את זה? אנחנו הרי כל כך מכירים אחד את השני, שאני יכולה להסתכל עליו עכשיו ולדעת מה עובר לו בראש. לפעמים, כשאנחנו על הבמה, אני יכולה להתחיל איזו בדיחה, והוא ימשיך אותה.

"להגיד לך שמהרגע הראשון שבחרנו לחזור ולעבוד יחד זה היה פשוט, חלק וקל? ודאי שלא. זה היה אפילו מאוד מוזר ומביך, בכל זאת התגרשנו ובחרנו לא לחיות יותר יחד".

הוא: "האמת היא שכשהציעו לנו להחזיר את 'טיף וטף' לבמה, אני התנגדתי בהתחלה. אחרי הגירושים המצאתי את 'הכבשה שושנה', זה תפס נהדר, ולא ראיתי שום סיבה לחזור ל'טיף וטף'. זה הרגיש לי כמו לחזור אחורה במקום ללכת קדימה. כמו לחזור לעבר ולא לנוע אל העתיד".

תן לי לנחש: הכסף שיכנע אותך.

הוא: "לא! הבנתי שאמנם מדובר בעבר, אבל זה עבר מפואר. הבנתי שמאז הגירושים עברו כמעט שש שנים שלא הופענו בהן יחד, ושיש דור חדש של ילדים שמכיר את השירים שלנו, את 'איפה העוגה?' וכל אלה, אבל לא ראה אותנו על הבמה. זה הרגיש לי פתאום פספוס והחמצה.

"ברור שלא מעט גבות הורמו, ושהיו דיבורים על זה שהכסף איחד בינינו, אבל אני באמת חושב שזה אחד הדברים המקצועיים היותר טובים שעשינו. היה פה אלמנט של שימור עשייה, לא פחות משל פרנסה".

היא: "לחזור לעבוד יחד הרגיש כמו לרכוב על אופניים אחרי שנים שלא עשית את זה. אנחנו כבר מכירים אחד את השני כל כך טוב, שמהר מאוד זה עבר לפסים מקצועיים מוכרים, נעימים ומצחיקים.

"אני חושבת שהתקופה הכי לא פשוטה היתה השנה־שנתיים הראשונות אחרי הגירושים. עזבנו את הבית המשותף שבנינו בגבעתיים, עברנו לשתי דירות שקנינו בעיר אחד ליד השני, והיינו צריכים ללמוד לחיות מחדש בתור משפחה שנפרדה".

הוא: "היינו צריכים שיעברו שנתיים מהגירושים כדי להתגבר על המשקעים. עם כל הכבוד למחלוקות שהיו בינינו, אנחנו בראש ובראשונה ההורים של עומר ויועד. היה ברור לי שגם אם לא מתאים לי לחיות יותר עם אורנה, וגם אם לה לא מתאים לחיות איתי, אנחנו ההורים של הילדים שלנו".

היא: "למדנו שאפשר להיות גרושים ועדיין לעבוד יחד. אני חושבת שזה יכול להיות מסר מעניין ללא מעט זוגות שנפרדים ויש להם ילדים משותפים או עסק משותף".

ומצד שני זה יכול לבלבל את הילדים, שרואים את אבא ואמא מבלים ועובדים יחד כל היום, אבל בוחרים לישון בבתים נפרדים.

היא: "עומר בן 21 וחצי ויועד בן 17 וחצי, והם כבר ילדים גדולים. אני זוכרת אותם יושבים בבכורה של 'טיף וטף' המחודש לפני שש שנים עם אושר גדול בעיניים. ידעתי אז שאנחנו עושים משהו נכון. אני מניחה שכל ילד שהוריו התגרשו מפנטז לפעמים שהם יחזרו, הילדים שלנו בטח לא המציאו את זה. אבל אני חושבת שהם שמחים בשבילנו שמצאנו דרך לחזור לעבוד יחד. אנחנו גם עושים חגים עם המשפחה המורחבת ומבלים יחד. הצלחנו למצוא מודל שפשוט עובד לנו. יש לנו הווי משפחתי וצחוקים, וכשעומר השתתף ב'הכוכב הבא', היינו רואים יחד כל שידור באחד הבתים".

הוא: "אם כבר, הקהל הוא זה שלפעמים מתבלבל ולא מבין איך זה שהתגרשנו וחזרנו לעבוד יחד".

היא: "רק לפני יומיים עצרה אותי אישה מבוגרת בקונדיטוריה ואמרה לי, 'אני יכולה לשאול אותך שאלה? באמת התגרשתם? הרי אתם יחד כל הזמן'. אמרתי לה, 'מאמי, איפה את חיה? אנחנו בשנת 2014'.

"אבל אני מבינה אותה. היינו נשואים 21 שנה, עבדנו יחד, ועבור הרבה אנשים היינו מודל לזוגיות מוצלחת, שמשלבת חיים אישיים ומקצועיים. היו לא מעט אנשים שלקחו את זה קשה, כאילו עתיד הזוגיות האנושית מונח על הכתפיים שלנו.

"דווקא בגלל זה אני מוצאת את החיבור המקצועי המחודש שלנו חשוב לא פחות מהפרנסה שלנו. אנחנו מראים לאנשים שמותר להיפרד ולהמשיך לעבוד יחד, ושגירושים יכולים להיות גם דבר מוצלח. זה עניין של ויתור, בגרות וזמן שחולף. אם זוכרים שיש בתוך הדבר הזה ילדים ומניחים את האגו בצד, הכל עובד חלק".

אבל בזמן שאתם עושים חזרות ומופיעים יחד, במדורי הרכילות יש תמונות של אורנה בדייטים.

הוא: "נו, אז מה? אני שמח לדעת שטוב לה, קל לה והיא מסודרת. למה לא? אני לא רוצה לעשות מעצמי מלאך, אבל היה לי הרבה יותר קשה לדעת שלא טוב לה, שאין לה פרנסה ושהיא לא מוצאת את עצמה בחיים".

יש כאלה שמאחלים לגרושה שלהם דברים אחרים.

"זה עניין של החלטה. בשנתיים הראשונות לגירושים היו לא מעט פעמים שכעסתי על אורנה בגלל ששמעתי מאיזה חבר של חברה על שיחה שהיתה להם, שבה אורנה הזכירה אותי, ולא בהקשר חיובי.

"אבל אז הבנתי שאסור לי ליפול למקומות של הפרשנות והדרמה והשמועות שעוברות מכל החברים ולהיכנס לאיזה סרט עם עצמי, שהיא יושבת עם כל החבר'ה ומדברת עלי בלי הפסקה. זה בסדר. מותר לה גם לבקר אותי, ואני חושב שלפעמים אנשים, בלי או עם להתכוון, ניפחו את הדברים שנאמרו. פשוט החלטתי להפסיק לשמוע את מה שאומרים לי".

היא: "אני חושבת שתקשורת היא המפתח להצלחת הקשר שלנו. אני רואה חברות שמנהלות מלחמת עולם עם הגרוש, ולא מבינה על מה המהומה ולמה לבזבז כל כך הרבה אנרגיות. מה זה השטויות האלה? אנחנו מאוד משתדלים להיות קלילים. אם יש בקרים שהוא נותן את האוטו לאחד הילדים, אני אומרת לו 'אני אאסוף אותך', ואם יש לנו הופעה בצפון, אני אומרת לו 'ניסע ברכב שלך'. זה לא סותר את העובדה שכל אחד מנהל את חייו".

הוא בן 53. היא חגגה השנה 50. הכירו אחרי השחרור מצה"ל, במסגרת סיבוב הופעות של להקת ייצוג ישראלית מול קהילות יהודיות בעולם. שלושה חודשים צמודים במיוחד, כולל חדר משותף בבתי המלון, הספיקו לו בשביל לכרוע ברך, והיא אמרה כן.

"כשאתה חי עם בן אדם מסביב לשעון כל כך הרבה ימים, אתה מבין שמה שאתה רואה זה מה שיש", הוא אומר בהתלהבות, "ואהבתי את מה שראיתי".

את החתונה שלהם חגגו ב־1985 באולמי "דולפין" ברחוב החשמונאים בתל אביב. "זו היתה חתונה עמוסת סלבס", היא נזכרת בערגה. "היו שם מאיר בנאי וירדנה ארזי וחני ליבנה וכל הזמרים של הלהקות הצבאיות, הרבה לפני הטרנד של חתונות נוצצות".

בהתחלה ניסו לפרוץ באופן עצמאי, כזמרים מלווים, ובמקביל חיפשו שירים שיביאו אותם לפריצה המיוחלת. הוא היה אחרי להיט רדיו בשם "אנשי הגשם", והיא עבדה על שירים משלה. כל אחד מהם גם הגיש שיר לתחרות קדם האירוויזיון ב־1987, ולבסוף צוותו לשיר יחד את "קופידון". השיר אמנם לא קטף את המקום הראשון, אבל באותו הערב נולדו "הדצים".

הזוג, שייצג את התמימות שהלכה ונעלמה מהמוסיקה הישראלית, ספג חבטות בתקשורת, אבל הפך במהירות לחביב הקיבוצים, ועדי העובדים ומועדוני הזמר, מילא אולמות וחרש את הארץ לרוחבה ולאורכה. "מעולם לא התעסקנו בעטיפה החיצונית של עצמנו, אלא רק בעבודה", אומר דץ. "חרשנו את הארץ, הופענו בכל מקום וליקטנו את הקהל. הגענו מהשטח, מלמטה, בזמן שכל הדלתות ברדיו ובטלוויזיה היו סגורות בפנינו".

היא: "לדעתי, מכל הנסיעות במדינה הקפנו את כדור הארץ שלוש פעמים".

ב־1991 ייצגו את ישראל באירוויזיון עם השיר "כאן", ניהלו קרב צמוד על המקום הראשון וסיימו לבסוף במקום השלישי. אז גם קיבלו את החיבוק מהתקשורת. בהמשך הולידו את קלטות הקאלט לילדים "טיף וטף". בשנות התשעים לא היה בית עם תינוק שהקלטות הללו נפקדו ממנו.

"זה נולד לגמרי במקרה", אומר דץ. "אחרי שעומר, הבן הבכור שלנו, נולד, רצינו להראות לו קלטות וידאו עם שירים לילדים, וגילינו שמה שיש בשוק זה בעיקר שירים ממוחזרים וקאברים. החלטנו לעשות משהו חדש.

"הקלטת הראשונה תפסה, ואחריה הקלטנו עוד ארבע. לפני 11 שנים קיבלנו תעודה על מכירה רשמית של חצי מיליון עותקים. מאז אני מאמין שנמכרו עוד חצי מיליון. ואני מדבר איתך על המכירות הרשמיות, לא על מה שהולך בפיראטי".

התחלתם את הקריירה שלכם כזמרים, ועם השנים הפכתם למגישי תוכניות אירוח וכוכבי במה לילדים. זה די רחוק מהחלום הראשוני שלכם.

היא: "כן, לצערי הרב זה נכון. אחרי הגירושים הקלטתי אלבום סולו, והחלום שלי הוא לעשות מופע עם שירים. הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה לשיר. אפילו עכשיו, כשנכנסתי להקלטות אולפן של ההצגה, הייתי כל כך מאושרת מזה שאני עומדת מול המיקרופון ושרה.

"מצד שני, אני אסירת תודה שנפתחו לי לאורך הקריירה אופציות נוספות של הנחיה ומשחק, שמאפשרות לי להתפרנס כל השנים".

הוא: "אני מאוד אוהב לעשות את כל מה שאני עושה כמפיק, כמלחין וכמגיש בטלוויזיה. ברור שלפעמים זה דוחק הצידה את השירה. ברמה האישית היה עלי עומס גדול מאוד בשנים האחרונות. אל תשכח שעם כל הנינוחות שלנו עכשיו, בכל זאת האדמה רעדה אצלנו. אורנה ואני נפרדנו, היו כל מיני מחלות אצל ההורים, ובאופן אישי, הייתי צריך להתנהל כמו להטוטן בין כל המשימות המקצועיות והאישיות.

"לא זנחתי את המוסיקה שלי, ויש לי הרבה חלומות. רק שנראה לי מיותר לפרוס את זה בעיתון. כשיהיה על מה לבשר, תאמין לי שתשמע".

היא: "אם יש משהו שאני מאושרת ממנו זה שלא הלכנו בקיצורי דרך, אלא עבדנו מאוד מאוד קשה כדי להגיע למקום שבו אנחנו נמצאים. היום אנשים מתבלבלים לחלוטין וחושבים שאם הם חודשיים באיזו תוכנית ריאליטי בטלוויזיה והקהל מגיב אליהם, הם בפיסגה. הם לא מבינים ששבוע אחרי שהתוכנית נגמרת, הכל נגמר, והצלילה למטה היא מהירה, גדולה וכואבת. הפרסום של עידן הריאליטי הוא אשליה נוראית".

הוא: "אותי עניין הריאליטי מכעיס נורא. מילא תוכניות מוסיקה, שמבוססות על כישרון. אבל כל התרבות הזאת, לעשות תוכנית על כלום בשביל להתפרסם? אני פשוט לא מבין את זה. כאילו כל מה שמעניין אנשים היום זה שיעשו עליהם פפראצי ויזמינו אותם להשקות".

היא: "אבל זה תמיד היה. כמה פעמים פנו אלינו אימהות של ילדים ואמרו לנו, 'הילדה שלי רוצה להיות זמרת'? ואז היינו קולטים שהילדה אולי בת שלוש ועדיין עם חיתול".

הבן הגדול שלכם, עומר, השתתף בעונה האחרונה של "הכוכב הבא". איך הרגשתם עם זה?

"הוא בחור מאוד מאוד מוכשר", אומר האב הגאה. "בצבא הוא היה בלהקת חיל האוויר, אבל תמיד פחד שיגידו שהדלתות נפתחות בפניו בגלל שם המשפחה שלו. כשהוא סיפר לי שהוא רוצה ללכת לתוכנית ואמרתי לו 'כן', הוא היה בשוק", אומר אבא דץ. "הוא מכיר את העמדה שלי על ריאליטי. אתה יודע למה עודדתי אותו לזה? כי ידעתי מאיזה מקום הוא הולך. הוא לא הלך כדי להתפרסם או לפרוץ, אלא כדי לקבל מין אישור של 'הי, אני עומד כאן בזכות עצמי'. הוא רצה שיתרומם לו המסך בזכות עצמו, וזה קרה. הוא קיבל את האישור".

היא: "הוא ראה בייחוס המשפחתי מינוס ולא פלוס, והרגיש שחובת ההוכחה גדולה אצלו פי 4. במשך שנים היה מציג את עצמו רק כ'עומר'. גם כשהוא הלך לתוכנית, הוא הצניע את שם המשפחה ולא הירשה לנו לבוא לאף אחת מהתוכניות שבהן השתתף".

הוא: "עכשיו הוא אוסף חומרים לאלבום בכורה".

היא: "אני חושבת שהתוכנית גם חשפה את האישיות הצנועה שלו, עם שתי רגליים על הקרקע".

הוא: "למזלנו, שני הילדים שלנו מאוד מפוקסים וצנועים. גם יועד מוכשר. הוא ברוך כישרונות, והוא יוכל להיות מפיק או במאי או עורך סרטים או שדרן או עורך מוסיקלי".

היא: "יועד הוא עילוי. הוא לקח את כל השכל במשפחה".

הוא: "וגם הוא מבין שרק הדרך הארוכה והסיזיפית היא הדרך. אני מניח שהם ראו את זה אצלנו. אז אם יש משהו שאני מאושר ממנו, זה שאת כל מה שעשינו, עשינו במו אצבעותינו, במשך שלושים שנה, ואנחנו עדיין פה ועובדים. גם אם אולי התרחקנו מהמוסיקה למבוגרים, זה לא סוף פסוק".

היא: "מי יודע, אולי נעשה משהו מוסיקלי משותף למבוגרים".

מתעורר החשד שנפרדתם רק בשביל הכותרות.

הוא (צוחק): "אנחנו באמת עובדים המון יחד בשנים האחרונות ומבלים לא מעט מהזמן שלנו יחד, אבל אנחנו גרושים. זה רשמי".

מה אתם הכי אוהבים זה אצל זה?

היא: "את חוש ההומור שלו. הוא מאוד מאוד מצחיק אותי - והומור בזוגיות, רומנטית או מקצועית, הוא אחת התכונות היותר סקסיות שיכולות להיות לגבר. אבל מעל לכל הוא יודע להיות חבר טוב, וזה מצרך מאוד נדיר במחוזותינו ובכלל. הוא תמיד יודע להיות שם כשצריך ולתת עצה טובה ולעשות כמה טלפונים כדי לחבר ולקשר. מעל לכל הוא מלחין מוכשר ברמות, וגם אבא נפלא".

הוא: "גם לה יש הומור היסטרי. היו שנים שהיינו בוכים מרוב צחוק מכל מיני שטויות שעשינו ואמרנו. היא גם חקיינית נהדרת. היא יכולה להיות באיזה מקום ולהמחיש לי אחר כך את הסיטואציה, עם פרצופים וקולות. זה נורא מצחיק. היא אישה חכמה מאוד, והיא כל הזמן רוצה ללמוד עוד ולהשתפר. אפילו עכשיו, כשהקלטנו שיר להצגה החדשה, כל אחד נכנס לאולפן בזמן שלו, הקשבתי לשיר וממש שמעתי את הנשימות של אורנה וכאילו את הסימונים שלה מתי אני יכול להיכנס לתוך השיר".

היא: "אין מה לעשות, למרות הכל אנחנו משלימים".

ומה אתם לא אוהבים אצל האקס?

היא: "אני לא חיה איתו, כך שאני לוקחת ממנו רק את הטוב".

זאת תשובה מתחמקת.

היא: "זאת באמת התשובה. גם אם הוא מעצבן אותי במשהו שהוא עושה או אומר, היום זה עובר לידי".
נו, אז עם כל ההרמוניה הדביקה הזאת, אולי פשוט תחזרו לחיות יחד וזהו.

היא: "אני יודעת שהקהל שלנו ישמח שזה יקרה. אי אפשר לדעת. החיים חזקים מכל תכנון".

23 שנים אחרי שזימרו את "כאן ביתי, פה אני נולדתי", היום הם נשמעים קצת יותר מפוכחים. אורנה אומרת שהחדשות מטרידות אותה, "ויש לי תחושה כאילו אנחנו הולכים למקום לא טוב". דץ חושב שהיא מגזימה.

היא: "מגזימה? אין פה התחשבות באזרחים, המסים נורא גבוהים, סל הקניות מאוד יקר, והכי נורא זה כל פרשות השחיתות שצצות כל הזמן. כל הזמן מפחידים אותנו מטרור ומהשכנים שלנו, וזה כאילו בשביל להשכיח מאיתנו את המציאות היומיומית - שבה צריך לטפל. לפעמים יש לי תחושה שהמדינה על פרוזק.

"אני חושבת שאנחנו נמצאים ברגע שבו האזרחים של המדינה צריכים להתאחד, כמו שהיה במחאה החברתית, ורק אז דברים פה ישתנו באמת".

הוא: "הייתי מאוד גאה במחאה הזאת. השתתפתי בהפגנות, באחת הפעמים גם הלכתי עם אורנה והילדים. חשוב לי להגיד שיש פה דברים שצריך לתקן, אבל יש גם הרבה מאוד דברים נפלאים שקורים. תראה איך ערים כמו בת ים או נתניה עברו מהפך עירוני ותפיסתי, ואיך תל אביב פורחת כאילו זאת ניו יורק. לא הכל פה רע".

היא: "לא אמרתי שהכל פה רע. אבל יש לי תחושה שלפעמים לא חושבים על האזרח".

הוא: "עם זה אני מסכים. בתור מי שהגיע מבית דל אמצעים בחיפה, עם אבא שהתפרנס בדוחק מלהיות אינסטלטור בעירייה, אני זוכר איך בכל פעם שהיו מודיעים בחדשות שעולה מחיר החשמל, אמא שלי היתה נכנס לחרדה איומה.

"הדבר הנורא הוא שהידיעות האלה, על עוד עלייה במחירי המים, הדלק או החשמל, מופיעות בחדשות יותר מדי פעמים במהלך השנה. יש הרבה אנשים שזה עובר להם ליד האוזן, אבל עבור מאות אלפי אנשים יש לזה משמעות קשה מאוד. המחירים פה באמת מטורפים, אני לגמרי מבין את מחאת המילקי שהיתה לאחרונה. המחירים עולים ועולים, והמשכורות נשארות אותו הדבר".

אני מניח שאתם לא מתלוננים על קשיים כלכליים.

הוא: "אם אורנה ואני לא היינו קונים דירה לפני הרבה מאוד שנים בעמל כפיים, אני לא בטוח שהיינו יכולים למנף אותה אחרי שנים לדירה גדולה יותר. מכרנו את הדירה כשהתגרשנו, וזה עדיין איפשר לכל אחד מאיתנו לקנות דירה גדולה וטובה. היום לקנות דירה זה כמעט בלתי אפשרי. מאיפה זוג צעיר יכול לגייס מיליון וחצי שקלים לדירה קטנה?".

היא: "אפילו העובדה שיש לנו דירות משלנו, אחרי שלושים שנות קריירה, היא לא דבר מובן מאליו. יש לנו לא מעט חברים שהם אמנים שהמצב הכלכלי שלהם קשה. גם היחס פה לתרבות הוא מחפיר, כי כל התקציב הולך לכל מיני משרדים אחרים".

בתור ותיקי פסטיגלים, מה חשבתם על פרשת "שיר הסלפי" השנה?

היא: "כל ההתנפלות הזאת היא צביעות אחת גדולה. מה בדיוק הזעזוע? זה בדיוק הנוער של ימינו: ילדות שעושות בת מצווש נוצצת, לובשות חולצות בטן, מתאפרות ומְצלמות סלפי".

הוא: "רגע, אורנה. צריך לעשות הפרדה. אני מסכים ולא מסכים. אם בוחנים את הפסטיגל לאורך השנים, תמיד היו בו שיר או שניים שהתכתבו עם המציאות. ומה לעשות  שזאת המציאות. אנחנו חיים בעידן שמקדש את האגו ואת ה'אני חולה על עצמי', ומהבחינה הזאת אני לא מבין את ההתנפלות על הפסטיגל, שהוא מופע החנוכה הכי מצליח בתולדות המדינה, שמביא בכל שנה יותר מ־300 אלף צופים.

"מצד שני, דווקא בגלל העוצמה שלו, אני חושב שצריך יותר להקפיד על הטקסטים. אני לא חושב שהפסטיגל צריך להיות מופע מחנך, וגם בטקס האוסקר אלן דג'נרס עשתה סלפי עם שחקנים. אבל צריך להשקיע עוד מחשבה במילים".

היא: "ההורים צריכים לחנך, לא הופעה כזו או אחרת".

הוא: "לא אמרתי שהפסטיגל צריך לחנך, רק שהוא צריך להיות רגיש ולא להציב את האגו במקום העליון".

היא: "אבל מה לעשות שזאת המציאות. אם יש אנשים שמתנגדים לשיר הזה, שיבדקו טוב בציציות של עצמם ויסתכלו על המציאות העגומה שבה אנו חיים. אנחנו גדלנו בדור של תנועת נוער, חברים ברחוב ותקשורת בין־אישית. היום, כשילדה אומרת שהיא נפגשת עם החברות שלה, היא בעצם מתכוונת שהן עושות כינוס ווטסאפ.

"העליהום על הפסטיגל היה מוגזם, זה לא יותר משיקוף המציאות שבה אנחנו חיים. אבל זאת לגמרי אחת הסיבות שהחזרנו לבמה את 'טיף וטף'. זה אמנם פונה לגילאים צעירים יותר, אבל היה חשוב לנו לתת להם משהו שאנחנו מרגישים שיש בו ערך".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...