בשני חלקים: כל מה שרצית לדעת על פלשתינה
מהיווצרות התודעה הפלשתינית ועד עלייתו של אש"ף - אין ספק שנושא הסרט "קללת אדריאנוס" מעניין, רלבנטי וחשוב. חבל רק שמצעד המרואיינים המלומדים נותן תחושה של הרצאה בחוג להיסטוריה, עד שלפרקים מתבקש לשאול אם זה יהיה במבחן
עוד כותרות ב-nrg:
פושרז: הורים חסרי אחריות, ילדים נטולי כישרון
דרך האמנות: הצצה לחייהם של נשאים וחולי איידס
רפי איתן לא מתחרט: על הצורך האנושי באנושיות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"קללת אדריאנוס", סרטו של נעם יבור שחלקו הראשון שודר אמש, חובק בשני חלקיו תקופה ארוכה במיוחד: משלהי המאה ה-19, כשארץ ישראל הייתה ארץ שוממה למדי שמארק טווין חזר ממנה מזועזע, ועד לימינו אנו, כששני העמים, בוגרי אוסלו ושתי אינתיפאדות עקובות מדם, עדיין מנסים לצאת מהסבך. הסרט מנסה לגעת בכמה וכמה נושאים כבדי משקל: משורשיו של המונח "פלשתינה" והיווצרותה של התודעה הפלסטינית, דרך ההיבט המשפטי של חלוקת ארץ ישראל ושל החלטות האו"ם, ועד לעלייתו של אש"ף בשנות השישים, שהפך ברבות השנים לנציגו הבלעדי של העם הפלסטיני.

הנושא של "קללת אדריאנוס", כמעט מיותר לציין, הוא מעניין, רלבנטי וחשוב. רשימת הדוברים בסרט כוללת פיגורות מסוגו של ברנרד לואיס האגדי, לצד שלל משפטנים, היסטוריונים וחוקרים יהודים, ערבים וזרים. הבעיה העיקרית שלו, שבולטת בעיקר בחלקו הראשון, היא שלעתים קרובות יש תחושה שמדובר בהרצאה בחוג להיסטוריה, ולפרקים כמעט מתחשק לשלוף דף ועט ולשאול אם זה יהיה במבחן.
הפרויקט היומרני מכסה תקופה של למעלה ממאה שנה, עובר בסדר כרונולוגי על פני כל התחנות החשובות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מה שמן הסתם כופה על היוצרים נגיעה בקצה המזלג בלבד בסוגיות שראויות, בחלקן לפחות, לפרק שלם משל עצמן. הקריינות קורקטית, חומרי הארכיון מובאים במשורה, והצופה נשאר עם מצעד מהיר של עשרות מרואיינים, מלומדים ורהוטים (בולט לטובה מוטי גולני מאוניברסיטת ת"א, עם כמה תובנות וסיפורים מאירי עיניים), וזה אולי מרחיב אופקים, אבל זה לא ממש טלוויזיוני.

עם זאת, ייאמר לזכותו של הסרט שהוא מקפיד על ריבוי נקודות מבט על הסוגיות
החלק השני והמוצלח יותר של הסרט, שישודר בשבוע הבא, מתחיל בהחלטת החלוקה ומסתיים בימינו, וכולל דיון מעניין בשתיים מהסוגיות היותר נפיצות של הסכסוך: הנכבה והקושי הישראלי להכיר בה, ושיבת הפליטים. מעניין היה לשמוע בסוגיה הזו גם את "שני הסנט" של סתם מרואיינים מן הישוב, אבל ב"קללת אדריאנוס" ההתמקדות היא בפרופסורים. וכידוע לכל סטודנט, פרופסור צריך להיות לא רק ידען, אלא גם לרתק את קהלו. לא תמיד זה מצליח.
