"דן ומוזלי": תוכנית ילדים חדשה בטעם של פעם

החינוכית ממשיכה להצדיק את שמה עם תוכניות בטוחות לילדים. "דן ומוזלי" בכיכובם של ירדן בר כוכבא ועידן אלתרמן הנפלאים נראית כמו משהו תמים שאנחנו גדלנו עליו, אבל הילדים של המאה ה-21 יעדיפו לצפות בגיהנום של הערוצים האחרים

ג'וני דוב | 4/12/2014 8:27

בעידן שבו ריכוז הוא מושג נזיל לעומת האייפד שהוא מוצר זמין, תוכניות הטלוויזיה מתחרות זו בזו על תשומת הלב של ילדנו, מנסות להדביק את הקצב, לגרום לילדים לבהות בה במקום בשאר המסכים המרצדים. אם אתה רוצה למשוך את תשומת הלב של הילד בן ה-3 לזמן ממושך, אתה חייב לשבור מוסכמות, לשלב ז'אנרים, להביא כוכבים ולהוסיף אפקטים. כך ערוצי הילדים משנה לשנה נראים יותר כמו טריפ מהגיהנום מאשר כלי חינוכי.

עוד כותרות ב-nrg:
ליידי גאגא חושפת: נאנסתי בגיל 19
פושרז: הורים חסרי אחריות, ילדים נטולי כישרון
דרך האמנות: הצצה לחייהם של נשאים וחולי איידס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אל תוך המאבק הזה נכנסת "דן ומוזלי", תוכנית ילדים חדשה של החינוכית שמיועדת לקטנטנים יותר. מאחורי התוכנית עומד תאטרון "ניחותא", אותו הקימו ירדן בר-כוכבא ("בנות בראון", "פעם הייתי") ודידי שחר (כותב ומלחין שירים), שגם משתתפים. הפרקים הקצרים מכילים נוסחא קבועה: דן, ילד שובב ומלא אנרגיות שמנהל שיחות נפש עם מוזלי, בובת המחמד (אליה הוא פונה אליה בלשון נקבה אבל הקול שיוצא מגרונה הוא גברי בצורה מבהילה, ותודה לז'יל בן דוד שמדובב). השניים קופצים יחד לארץ קונפיטורה שבה החוקים הפוכים, ויחד עם פרעצל (עידן אלתרמן, מצחיק וכריזמטי כרגיל) וספינג' (בר-כוכבא) הם מגיעים לתובנות הכרחיות ומסרים חשובים.

התמימות לא נעלמה מהחינוכית. ''דן ומוזלי'' שרונה גיא

"דן ומוזלי" אינה נראית טבעית אל מול לוחות המשדרים של ערוצי הילדים - היא נראית כמו משהו שאנחנו, הבוגרים, גדלנו עליו. לא יצירה פלסטית מלוות מרצ'נדייז אלא תוכנית קלאסית, תמימה, ילדותית. אפילו לבית היוצר בעל השם השמרני שלה - חינוכית - יש מתחרות חצופות בהרבה ("החפרנים" עם דודו ארז, למשל).
התוכנית מכילה בתוכה את כל הסממנים הקלאסיים שמזכירים את ערוץ הילדים הישן - הילד הסקרן, הבובה המדברת, הנאמבר המוזיקלי, ומוסר ההשכל החינוכי (מוטב לא לצייר עם קטשופ על הקיר, כדאי להתאפק לאכול את העוגה רק אחרי הארוחה וכיו"ב), ולמרות שהיא כל כך חביבה, הסיכוי שילד יתעניין בה במקום בדיסקו הגירויים שמתרחש במכשיר הסמארט הקרוב לידיו הוא אפסי.

סדרות הילדים היום מוכרחות, אם ירצו או לא, להיות מתוחכמות מעבר למידה, בדיוק כמו שילדינו הפכו להיות גם הם מתוחכמים מעבר לגילם. תוכניות ילדים כיום

מטיפות לאנרכיה, אחרות משתמשות בציניות בוגרת בכדי להעביר מסרים, חלקן משתמשות בהומור תל אביבי עדכני וכולן מנסות לשבור את הנוסחה, להתרחק כמה שיותר מהתקופה שבה כל מה שהיינו צריכים זה את מיכל ינאי קופצת מעוגת קצפת.

באחד מפרקיה של "דן ומוזלי", תושבי ארץ קונפיטורה שרים יחדיו "אם להחמיץ חמוציות, אם להיות או לא להיות, הכי נחמד לי זה למעוך עגבניות", מכריזה בבירור שאין לה כוונה להתעסק בשאלות קיומיות או בסקס ואלימות אלא לנסות לחנך בנוגע לשימושו של הקטשופ בבית, ובין רגע מפספסת את הריכוז של ילדי המאה ה-21 שמעדיפים את הכוכבים שלהם מתוסכלים בהרבה ואת הקטשופ מרוח על חולצה של מישהו אחרי מכות. כמה חבל, כי בינתיים ההפסקה שלקחו כדי להטעין את האייפון של אמא הסתיימה והם כבר בדרכם לאפליקציה הבאה.