"לכוון, לירות ולצלם": מסע גברי באביב הערבי
הצורך שלנו בתיעוד אובססיבי הפך לכלי נשק אפקטיבי שמסוגל להשפיע על דעת הקהל, להחליש את כוח השלטון ואף להפוך סדרי עולם. את אותו התפקיד ממלאת גם המצלמה באחד הסרטים הדוקומנטריים מעוררי המחשבה של העשור הנוכחי
עוד כותרות ב-nrg:
עד פופ: האם טיילור סוויפט מצדיקה את ההצלחה?
כשהרגש מתנגש עם השכל: שמעון אדף מזגזג
היכן נמצאים אולמות הקולנוע הטובים בארץ?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מאט ואן-דייק הוא בחור אמריקאי צעיר שמחליט לצאת ל"קורס מזורז בגבריות". כשהיה ילד צעיר וביישן בבולטימור של שנות ה-80, הוא חלם להיות אינדיאנה ג'ונס הבא, הסתכל על סרטי הפעולה וחלם לצאת להרפתקה בלתי אפשרית. השנים עברו, ואן-דייק התבגר לכדי אדם סגור שמעדיף לשבת שעות מול משחקי מחשב, מאובחן כבעל תסמונת OCD. בצעד בלתי צפוי הוא מחליט כי הגיעו שעתו להרפתקה לה חיכה כל חייו, ונוסע לטיול במזרח התיכון, מלווה באופנוע ומצלמת וידאו. במהרה, לנגד המצלמה שלו עצמו, הופך ואן-דייק מבחור אמריקאי צנום ותמים לגיבור העל שתמיד חלם להיות, כנגד כל הסיכויים.

"אדרנלין הוא כמו סם שאתה מתרגל אליו וכל פעם צריך מנה גדולה ממנו", מנסח ואן-דייק בחוכמה את התהליך שהוא עובר במהלך הסרט ולאורכם של 55 אלף ק"מ אותם הוא מקיף ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה בשל סקרנותו לעולם הערבי - מצרים, סוריה, ירדן, תוניסיה ועוד רבות (ישראל נשכחה בדרך, כנראה שדמוקרטיות פחות מעניינות אותו). המצלמה של ואן-דייק תופסת אותו בנקודות קיצון, כשהוא לוקח סיכונים בלתי מחושבים ומוצא את עצמו במהלך המסע בשיא, משתמש באדרנלין כתירוץ להחלטות חסרות אחריות אבל מרתקות. ואן-דייק הוא לא רק דמות המספר או הצלם האובייקטיבי, שכן הוא מעורר השראה, מהווה תעלומה מלאת סתירות שהיא העוגן של הסרט הזה.
התפתחויות העלילה של "לכוון, לירות ולצלם" והכיוונים אליהם המצלמה סוטה נראים כמעט מופרכים מכדי להיות אמיתיים. ואן-דייק הוא דמות בלתי צפויה במסע בתוך עולם מעורער לחלוטין שבו בכל רגע פצצה עלולה ליפול ורכב עלול להיכנס למארב. התפאורה שמלווה את המסע, זו של מדינות ערב בזמן ש"האביב הערבי" מתעורר, חשובה לא פחות והופכת את הסרט למלא רבדים. ואן-דייק מחליט שהמצלמה אינה מספיקה לו ולוקח גם נשק לידיו, מצטרף לארגוני המורדים בלוב ותורם להפלת משטר קדאפי. הסרט מצליח לשרטט בצורה הדרגתית ומרשימה את התפתחותה של הלחימה העצמאית מידיהם של מורדים שמעולם לא ירו בנשק, מעניק למהפכות גדולות את הפנים האנושיות והחמות שהתקשורת העולמית אף פעם לא התאמצה לחשוף.

בין השורות נובעות מתוך הסרט תובנות מרתקות שהחיבור ביניהן דורש חשיבה מעמיקה והופך את הסרט הזה למסע דוקומנטרי משובח ונדיר. המצלמה של ואן-דייק מצליחה
ואן-דייק בוחן את הגבולות המטושטשים בין המציאות כפי שהיא לבין הצורך שלנו להפוך את המציאות למשהו שראינו באיזשהו סרט של אינדיאנה ג'ונס, מנקודת המבט הבלתי אובייקטיבית של המצלמה שלו, כמובן. זהו אחד הסרטים הדוקומנטריים החשובים והחכמים של השנים האחרונות, מאבחן בחוכמה מהפכה פוליטית מול מהפכה תרבותית אך לא שוכח לספר סיפור אנושי מרגש ומעורר השראה. "לכוון, לירות ולצלם" קולע לכל המטרות.
