"גאווה" על לא דבר
קבוצה של הומוסקסואלים מוזרים ומשעשעים מתאגדת כדי לעזור לארגוני כורים שמרנים, הנמצאים בשיאה של שביתה כללית. על אף היות הסרט מבוסס על סיפור אמיתי לגמרי, שורת הקלישאות המביכות והסתומות בו לא נותנת ליוצרי "גאווה" שום סיבה לגאווה
''גאווה'', במאי: מת'יו וורקוס
עוד כותרות ב-nrg:
עד פופ: האם טיילור סוויפט מצדיקה את ההצלחה?
כשהרגש מתנגש עם השכל: שמעון אדף מזגזג
היכן נמצאים אולמות הקולנוע הטובים בארץ?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בקצרה, כדי למקסם את אפקט השוק: בבריטניה של תאצ'ר קבוצת הומוסקסואלים פעילים חברתית מתאגדת כדי לעזור לארגוני הכורים, אשר נמצאים בשיאה של שביתה כללית. הכורים הם, מן הסתם, אנשים שמרנים למדי, והם מובכים ומפוחדים מכדי לקבל את התמיכה של ההומואים; אי לכך, אלה מחליטים על דעת עצמם להתארח בכפר אקראי של כורים בויילס כדי להעביר להם את התרומות ישירות.
הבנתם משהו? לא? לא נורא, אבל יש מלא צבעים ומוזיקה מגניבה והו, ההומואים כל כך מוזרים ומשעשעים, והצעיר בארון שמצטרף אליהם כל כך חמוד וביישן! ויש לנו גם סטוק שלם של דמויות שלא ברור אם הן אנסמבל או סתם דמויות משנה בשביל הנפח אבל ננסה לתת מספיק זמן מסך לכולן, ובסוף כמובן לא נשכח לארוז את כל הקצוות לקראת הסוף הטוב יחד עם כתוביות סיום שתזכרנה לנו שמדובר בסיפור אמיתי ותשבורנה שיאים חדשים של חוסר אינפורמטיביות לטובת רגשנות.
הסרט מתחיל בכזה ביטחון עצמי, שכל השאלות שהוא משאיר לנו בידיים מבלי לתת להן מענה נראות לו מיותרות, והוא מתעלם מהן גם בהמשך. אפשר להבין למה ההומואים ירצו לעזור לכורים - הם חשים כלפיהם מעין אחווה של מדוכאי השלטון - אבל זה ממש לא מקבל מספיק זמן מסך או מוסבר כמו שצריך. דבר לא מוסבר לנו על השביתה עצמה - תאצ'ר רוצה משום מה לסגור את המכרות, והכורים מתנגדים כי לא תהיה להם עבודה. אי לכך אנחנו נדרשים להניח מראש שהיא מרשעת שעושה לקבוצת מסכנים תמימים עוול גדול.
לא ניכנס כאן לפוליטיקה הבריטית, אבל רק נאמר שעם כל הנזק שהדבר הזה יגרום, לא הגיוני לטעון שאין בסגירת המכרות צדדים חיוביים: קריאה קצרה בויקיפדיה מגלה כי הממשלה הבריטית אגרה מספיק פחם מבעוד מועד, תכננה לעבור לשימוש במקורות כוח אחרים (שאולי יזהמו פחות?) ובכלל, רצתה להיפטר מהמכרות האלו מפני שאינם כלכליים. הסרט מציג צד אחד בלבד - או, יותר נכון, לא מציג אותו בכלל, אלא רק את האומללות שלו. באותה מידה היה אפשר לעשות, למשל, סרט על התנחלויות, ולתאר רק את הצד של המתנחלים-מסיבות-לאומיות, היוצאים בפעולות נגד הממשלה האכזרית שרוצה להפסיק את הבנייה בשטחים או לפנות שטחים מסוימים. אם כבר אנחנו מניחים שיש אמת מוחלטת - ואין - חובה להיות די חכמים להבין שהיא שילוב של כמה גישות ודעות, ולא שייכת בבלעדיות לצד אחד בלבד.
ובחזרה לנושא - אפשר להבין, אפוא, למה שההומואים ירצו לעזור לכורים, אבל זה לא נראה כמו מהלך מוצדק, חכם או מועיל במיוחד. למעשה, רק בדקות האחרונות של הסרט אילצתי את עצמי להשתכנע קצת בצדקת הדבר, כי הרעיון של קבוצות מדוכאות היוצאות יחד נגד המדכא למרות שכל אחת סובלת מסיבה אחרת קוסם במידה מסוימת. כך או כך, לו הייתי הומו בריטי ב-1984, ממש לא הייתי מצטרף למאבק המטופש הזה.
ההומואים בסרט אכן חמודים, אבל לא מעניינים מספיק כדי להוביל סרט שלם, ובכל פעם שכן צץ איזה שריד מעניין מהעבר של אחד מהם, הוא או לא מנומק מספיק או פשוט זוכה לשלוש שניות זמן מסך, כי חייבים לעבור לסצנה הצבעונית הבאה. ואפרופו צבעוניות, זה היה יכול להיות נחמד אם זה לא היה כל כך מתיש. הבימוי כל כך עליז, תזזיתי וקרנבלי כמעט, שהוא נוטף מתיקות מרתיעה, וממש אין בו מספיק הומור כדי שהצפייה בו תהיה מהנה.
ובנוגע לרגש? הסצנה היחידה בסרט שמעוררת איזשהו רגש היא כשאחת מנשות הכורים מתחילה לשיר במהלך פגישה של העיירה בה נוכחים גם ההומואים את ההמנון
טוב, התרגשנו מספיק, אז הנה עוד קצת סצנות על המפגש בין הכורים הבורים והפרימיטיביים להומואים הצעקניים אך החמודים, הו זה כל כך משעשע, עד שמגיע ההפי-אנד בו הכורים לא רק שחדלו להיות הומופובים אלא אף נסעו ללונדון להשתתף במצעד הגאווה. שיהיה. הסרט כל כך מרוצה מעצמו שהוא מתעלם מכך שהשביתה, שהסתיימה לאחר כשנה, לא רק שלא הביאה לשום הישג אלא גם סימנה את שקיעתם של האיגודים המקצועיים בבריטניה ואת המשך הרפורמות המבניות של תאצ'ר, כלומר הייתה חסרת משמעות ובהחלט לא סיפקה שום סיבה למסיבה. איכשהו, בעולם של הסרט, כשהסוף טוב, הכול טוב, גם אם זה לא כך במציאות. הוא עצמו, בכל מקרה, לא טוב בכלל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם