מסקנה מפתיעה: לגור בהתנחלות זה לא כיף בכלל
"הנחלה" שואל מדוע לגור בהתנחלות אבל לא עונה, ואפילו התשובה המתבקשת רק מתבדרת ברקע בין הפסקות חשמל והפסקות מים. עולם שלם של ערכים נע בחוסר היגיון אל מול הרוח שהולמת בו, דרך עיניה של אישה שלא יודעת אם להשאר במאחז או לחזור הביתה
עוד כותרות ב-nrg:
• אלו הסרטים והסדרות הטובים של 2014
• הומור בריא: הנשיא אובמה צוחק על עצמו
• חם מהביצה: עומרי חיון רץ לכנסת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זוהי הרוח שנושבת על אחת הגבעות בשומרון, וספר התנ"ך שייך לחן קליין, במאית קולנוע צעירה שעוברת יחד עם בעלה ובנה לקרוון במטרה ליישב את גבעותיה של מדינת ישראל. קליין, בדיוק כמו הספר, מתחבטת עם עולמה הפנימי, ערכיה, אמונותיה והצורך שלה בתחושת בית, והרוח המנשבת סביבה מטלטלת אותה.
"הנחלה" משודר במסגרת פרויקט תעודת גמר בו מוקרנות יצירות הגמר של סטודנטים לתקשורת ברחבי המדינה. זהו פרי עבודתה של קליין, תלמידת אוניברסיטת אריאל,
הסרט, באקט פחדני ולא סביר, מוחק מתוכו כמעט כל נוכחות פוליטית, מתחמק ממילים כמו "התנחלות" ונשאר בגדר נחלה. הרמז היחידי בסרט לשכנינו מגיע ברגע שבו נאלצת חן להתמודד עם תחושת הפחד מפיגוע באיזור, אבל הסרט מציג את זה רק בתור עוד שיקול בהתלבטות אם להשאר במאחז או לחזור הביתה. הצגת המצב בצורה כזו תורמת מצד אחד לתחושה האישית שנובעת מהסרט, משאירה אותו על הקרקע, אך מצד שני מרגישה מגוחכת שכן הצעד לעבור למאחז בשומרון הוא בראש ובראשונה צעד עם משמעות אידיאולוגית.
ההמנעות מעיסוק באידיאולוגיה לאורך הסרט הופכת אותו, במקום מסוים, לחסר אמירה. ספר התנ"ך המתנופף ברוח ועוד כמה רגעים עדינים וליריים אחרים מוכיחים כי יש ליוצרת הצעירה ראייה קולנועית מעניינת, ובין שורות הסרט מסתתרות תובנות וזוויות ראייה מעניינות על קונפליקט אישי, אך השורות עצמן חסרות.
קליין יוצרת בסרטה הקצר תחושת מועקה, ממעטת בהתרחשויות ועוטפת את הסיפור באווירה מורבידית וטכנית. נראה כי יש לה הרבה מה לבטא בנוגע לקונפליקט בו היא מצויה, אך היא אינה מצליחה להעמיק לתוך הדילמה ולהציג את הסיבות להישאר ואת הסיבות לעזוב, סיבות שקשורות באמונות, בערכים, בתחושת שליחות. הסגנון של הסרט מקסים אך הוא נותר, בסיומו, חסר טעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם