"חיזור גורלי": ביזיון בתיאטרון הלאומי
על האדפטציה של הסרט המצליח רשום כישלון ידוע מראש, לפחות בכל הנוגע לערכה האמנותי. מה שעבד על המסך הגדול לא צולח את מבחן הבמה ואף מעניק לשחקנים מצוינים שנדרשים לשמש תפאורה אנושית מגוחכת את השורה הכי מביכה בקורות החיים שלהם
המילה האחרונה שתוכל לתאר את ההצגה "חיזור גורלי" היא "מעוף". מילים שדווקא ייטיבו לתאר אותה הן "פנייה למכנה המשותף הגדול ביותר", "הליכה בתלם", "לצאת ידי חובה" ו"כישלון ידוע מראש". תהליך ההזניה ההולך וגובר של התיאטרון הישראלי צורם זה מכבר. התוצאות בשטח: מסקנות ההפקה שאין ברירה אלא לתרגם לבמה סרט מצליח, ולקוות לטוב.עוד כותרות ב-nrg:
• אלו הסרטים והסדרות הטובים של 2014
• הומור בריא: הנשיא אובמה צוחק על עצמו
• חם מהביצה: עומרי חיון רץ לכנסת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התיאטרון הלאומי עושה לביתו ואין בכך כל פסול. אמנם מלאכת עיבוד היא יצירה העומדת בפני עצמה, אבל במקרה זה זיכרון הסרט המפורסם מ-1987 עם גלן קלוז ומייקל דאגלאס יכול לקלקל יותר מאשר לעזור. בפועל, מה שעבד יופי במסך הגדול לא בהכרח יצלח את מבחן הבמה ולהפך, וממילא נדמה במקרה זה שעל הערך האמנותי, שנמצא כאן בשוליים, ויתרו מראש.
צריך להודות שמדובר בסרט מרתק הבוחן יחסים אנושיים בצורה אירונית-פסיכולוגית, הראוי בהחלט לפרספקטיבה עכשווית. המותחן הרווי במין ובאימה עסק ללא משוא פנים בשאלות של נאמנות, בקלות שבחציית גבולות ובסכנה לאובדן בוחן המציאות במערכת יחסים. זהו סיפור על רומן מחוץ לנישואים שמקבל טוויסט מקאברי במיוחד: תחילתו בפגישה מקרית, המשכו בסטוץ בלתי מחייב וסופו ברדיפה מתמשכת, ארנבת מבושלת ודם, הרבה דם.
גיבור הסרט, עורך הדין דן גאלאגר, הוא אדם מיושב ובעיקר נשוי. אלכס פורסט היא הקולגה שמתמסרת אליו וסוחפת אותו למעשה הבגידה. לו לא אכפת לפתוח רוכסן, לה לא אכפת להתאהב. שניהם יודעים שאסור להם להיות ביחד ואף על פי כן ברומן ביניהם ישנו אלמנט של בריחה מודעת מהמציאות, ריחוף מעל הרוחני והגשמי וגם מוסר מקולקל. מה שנולד בחטא, סופו להיגמר בבכי: אלכס, ממניעים שאינם לחלוטין ברורים, רודפת אחרי דן ויורדת לחייו. הקיצוניות של התנהגותה מעידה על אובססיה, חוסר שליטה ומחלת נפש מסוכנת. הסרט אינו חוסך שבטו משתי הדמויות, עד הסוף המר.
ג'יימס דירדן, תסריטאי הסרט ומעבד המחזה, בחר לספר את הסיפור מזווית מודרנית ושפויה יותר. הזווית הנוכחית מעמידה אותו כעניין של גורל ומוכיחה עד כמה שקר הסקס והבל היופי יכול להיות חולני. בתכנייה תוהה המעבד האם אלכס באמת נחשבת לפסיכוטית גבולית, או האם לא התגלגלה למצבה בעקבות שורה של אהבות נכזבות. "אלכס היא לא דמות מטורפת, היא דמות בודדה ונואשת", כותב דירדן ומסביר את הנורמליזציה שעברה הדמות. חובת ההוכחה עומדת לפני אדפטציה שכזו, אך שטר הפירעון נעלם מהבמה.
הבמאי, משה קפטן, השכיל להתמודד עם החומר בצורה קליפית ובפעלתנות רבה, כך שאין רגע דל בהפקה. בכל זאת, נדמה שהטיפול נעשה תזזיתי רק כדי לתת פייט ראוי למקור. האינטימיות והתובענות שבדרמה מתמוססת לכדי קשר לא מחייב. הבחירה להאכיל את הקהל בכפית ולהישאר ברמת הסביר והבינוני שייכת למי שרוצה לעשות עבודה קלה. התפלות והטכניות שנלוות למהלכי העלילה יוצרים הצגה מביכה ונמרחת. הכוונות היו טובות, התוצאה קשה לעיכול.
לבי לבי לשחקנים, ותיקים וצעירים כאחד, שנדרשים לשמש תפאורה אנושית מגוחכת. אקי אבני כדן כריזמטי כתמיד ומאוד יעיל, ריקי בליך היא אשתו המתוקה ואסנת פישמן מגלמת את אלכס, שגלן קלוז הגיעה באמצעות הדחייה שבדמותה לכמה מהשיאים מסמרי השיער בקולנוע העולמי. כשפישמן מגלמת נשים מיוסרות, נוכחותה הבימתית מעניקה להן עוצמה אניגמטית, שכשגם אם מציגים עיבוד מדשדש ליצירה טובה, יש לה יכולת להתעלות ולהתעצם.
ישנן הצגות חשובות, אמינות ובעיקר מקוריות יותר מ"חיזור גורלי". אם אתם מתעקשים לצפות בה, תזכרו שהדברים רחוקים מלהיות תיאטרון אמיתי.
"חיזור גורלי", הבימה
מאת: ג'יימס דירדן
במאי: משה קפטן
אסנת פישמן, אקי אבני, ריקי בליך, אורי הוכמן, רזיה ישראלי, הילה שלו, שפי מרציאנו, עמוס בוארון, דורון עמית, רומי אבירם, סשה בזרוקוב, יובל קרוצנצ'קי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם