געגוע עמוק: 50 שנה לגשש החיוור
יובל עבר מאז התוכנית הראשונה, ומעבר על תיק העבודות של שלישיית הגשש החיוור מעורר בעיקר געגועים. לא כל המערכונים מוצלחים באותה המידה, לא כל הסרטים הם זהב טהור, אבל ברכס ההרים שנקרא הבידור הישראלי, הגשש החיוור הוא עדיין האוורסט
בבוקר יום העצמאות האחרון מצאתי את עצמי צופה שוב ב"גבעת חלפון אינה עונה", ששודר בטלוויזיה בפעם המי יודע כמה. קצת מחמת השעמום בערוצים האחרים (לא תודה, אדוני הנשיא. אני לא רוצה לראות אותך שר עם ריטה), קצת כמחווה לאסי דיין שנפטר כמה ימים לפני כן.עוד כותרות ב-nrg:
שקר הסקס: ביזיון הגדול בתולדות התיאטרון הלאומי
אקסודוס - אלים ומלכים: כריסטיאן בייל מכת מצריים
מלחמת דתות: מדריך מזורז לבלגן בעיר הקודש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשאתה חוזר לקומדיה שהצחיקה אותך נורא בילדותך ובנעוריך, לפעמים מקנן בלבך החשש שהיא לא תעמוד במבחן הזמן. שהדברים שהפילו אותך פעם על הרצפה מרוב צחוק, ייראו לך פתאום מיושנים מדי, ופתאום לא תבין על מה היה כל הרעש. ובכן, ב"גבעת חלפון" זה לא קרה, וככל הנראה גם לעולם לא יקרה. היא הייתה ונשארה הקומדיה הישראלית המצחיקה ביותר, חגיגה פרועה של כישרון, של סיטואציות אבסורדיות, של משחקי מילים מבריקים ושל שלישייה חד-פעמית: שייקה, פולי וגברי.
מבלי לגרוע דבר מהכישרונות הקומיים שפועלים בישראל היום, המעבר על תיק העבודות של הגששים מעורר בעיקר געגוע עמוק. השלישייה חוגגת את יום הולדתה ה-50 כשהיא יתומה מרוב האבות הרוחניים שלה: אתה מאזין ויודע שלא יהיה יותר נסים אלוני, קוסם העברית הגדול. איזו עוד שלישיית בידור תזכה לעשות את הספתח שלה בבית הספר הגבוה של שייקה אופיר? איפה תקום עוד תופעת טבע כמו יוסי בנאי, שנוסף על שלל כישרונותיו, גם ביים וכתב להם חמש תכניות גדושות מערכונים, שמדהים לראות עד כמה הם עדיין אקטואליים: שום אב שדוחף את ילדו להצלחה בכל מחיר, לא יוכל להאפיל על סלים וארזה, שרודה בבנו המסכן נשרקה. גם החתונה הכי מפוארת לא תגיע לקרסולי הספקטקל שמארגן מר מוחרקה לבנו ששון ולבח"לתו, עצמאותה, ב"חתונת הדמים" הגאוני. אפילו מערכון זניח יחסית, כמו "ילד יצירתי" המופרע לחלוטין, הציג כבר לפני 25 שנה את קריסת הסמכות ההורית.
ועוד לא אמרנו מילה על השירים. על שיתוף הפעולה הפורה עם נעמי שמר, שהאגדה מספרת שבהתחלה סירבה לכתוב לשלישייה עם שם מטופש כל-כך, עד בסוף לא יכלה לעמוד בפני ההרמוניות שלהם. על יאיר רוזנבלום, זכרונו כל-כך לברכה, שניהל אותם מוזיקלית בכמה תכניות, והלחין להם את "יפות יפות" ואת "כולם חכמים כולם" ואת "עובדים עלינו עבודה עברית", הרלבנטי לימינו עד כדי דיכאון. על התחתונים של "מים לדוד המלך". ועוד לא הזכרנו במילה את השפה, ששוב לא תהיה שלמה בלי "ישראבלוף" ובלי "זה שעולה או זה שיורד", בלי "החליפה של האיומים" ובלי "הצ'ופצ'יק של הקומקום", בלי "דייג אוהב דגים?" ובלי "היה מנוע?".
לא כל המערכונים של הגשש מוצלחים באותה מידה. לא כל הסרטים שבהם היו מעורבים הם זהב טהור. אבל ברכס ההרים שנקרא הבידור הישראלי, הגשש החיוור הוא עדיין האוורסט. מופת של כתיבה, ביצוע וכימיה קומית שאין שנייה לה. פולי כבר איננו, איחוד כבר לא יהיה, "גבעת חלפון 2" יופק, אולי, בעולם הבא, אבל הגשש נשאר לעולם, ואתו העולם יותר מצחיק. וכשהעולם מצחיק... נו, אתם יודעים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם