חייב את הבמה: אוהד שרגאי מתחבר לילד הפנימי
עדיין נכנס לחרדה עם כל עלייה לבמה אבל מככב במחזמר חדש ומזגזג בין שירה ומשחק, מגשים חלום מהימים בהם הלך עם קסטות לגן אבל גם יודע שהעולם האמיתי, בניגוד לריאליטי, הוא לא גן שעשועים. ומה עם אלבום ראשון? גם זה יגיע. ראיון עם אוהד שרגאי
"תמיד נורא משך והקסים אותי המקום הזה של מוסיקה ובמה ובכלל", מספר אוהד שרגאי רגוע ונינוח בפתח הראיון עמו לאחר יום חזרות עמוס. "כילד חשבתי הרבה על איך זה יכול להיות שאפשר להקליט על סליל, זה היה דבר מופלא בעיניי, ממש. פירקתי להורים שלי עשרות פטיפונים", הוא פורץ בצחוק מתגלגל. "עד היום הם זוכרים לי את זה. הייתי מחפש בתוכם את הזמר ששר, כי זה היה בלתי נתפס בעיניי שאני יכול להפעיל את הפטיפון ולשמוע מוסיקה, כאילו בלייב. אני ממש זוכר את עצמי כילד בן חמש או שש, לוחץ 'פליי' בטייפ ובטוח שהזמר שר באותו רגע", החיוך מתגנב אל קולו.עוד כותרות ב-nrg:
בנות 70 ויותר גמישות מכם
הרב פרידמן ילמד אתכם הכל על סקס
הטיול הגדול: אהבה ותיעוב בלאס וגאס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שרגאי, שהעפיל לשלישיית הגמר בעונה השמינית של 'כוכב נולד' וחבר בהרכב המצליח 'ילדי החוץ' של עילי בוטנר, ישתתף במחזמר האופראי 'גרטה והמרוץ לחלל', שיועלה במסגרת 'חג המחזמר' ביום א' הקרוב. שם, ילבש שרגאי את דמותו של הקוסמונאוט הסובייטי יורי גגארין.
הופעות עם הרכב פופולארי ותפקיד במחזמר - בתחילת הדרך, בימי 'כוכב נולד', העזת לחלום על המקומות האלה?
"אז לא ממש חשבתי, הייתי מאוד עסוק בעשייה. אבל כן, מגיל צעיר ראיתי את עצמי מופיע, ולרגע לא היה לי ספק שזה מה שאעשה בחיים. אני חייב את הבמה, חייב. בתור ילד, הייתי עושה הצגות למשפחה והופעות בחגים. הייתי תמיד נורא מחובר למוסיקה - בכל התמונות שלי מהילדות, ואני מתכוון בכולן, בלי יוצא מהכלל, אני מחזיק ביד מיקרופון, שגנבתי לאחותי ממערכת הסטריאו שלה", הוא מחייך בשובבות, "או קסטות או תקליטים. שתביני, הייתי הולך לגן עם קסטות ביד, ביניהן גם כאלה שהייתי סוחב לאחותי.
שרגאי אמנם מתאר ילדות צמודת מיקרופון, הרצופה הופעות בפני בני המשפחה, אך מן הראיונות המועטים שהשתתף בהם בתקופת 'כוכב נולד', עולה גם דמות אחרת, של ילד חסר ביטחון, שלא מצא את מקומו. אני שואלת אותו האם משהו מאותו ילד עדיין צץ ועולה בו לעיתים.
"הוא מבליח. תשאלי את הצוות של 'גרטה והמרוץ לחלל', הם יספרו לך", הוא מחייך. "בחזרות הראשונות הזעתי בטירוף, אבל ממש, מפלי הניאגרה ירדו לי מהמצח, וזה היה מתוך מקום של חרדה ושל חוסר ביטחון. אצלי זה ישר מתבטא פיזית, בזיעה מרובה, בדפיקות לב מואצות.
"אני חושב שבגלל זה גם הלכתי על זה, ידעתי שאני אעבור איזשהו תהליך עם עצמי, שיגרום לי להתגבר על הפחדים והחרדות האלה שלי. אני בכל פעם צריך להתגבר על זה מחדש, כל פעם כשאני יורד מהבמה, כולי רטוב ומזיע ואחרי התקף חרדה היסטרי, יש לי תחושת ניצחון שעשיתי את זה, קיבלתי מחיאות כפיים והקהל אהב. זה הניצחון שלי על חוסר הביטחון.
"בחזרות הראשונות ל'גרטה' זה היה מאוד מורגש, הגעתי הכי מפוחד ומיוזע, לא יודע מה לעשות עם עצמי וממלמל הרבה. תגידי, אני מדבר ברור?".
כן, מאוד, למה?
"אני מדבר מאוד מהר ולפעמים ממלמל, ואז אי אפשר להבין מה אני אומר. כל החיים תירצתי את זה לעצמי בזה שאני חושב מאוד מהר", שרגאי פורץ בצחוק. " באחת החזרות הראשונות, שרית וינו אלעד, שמשחקת את אימא שלי, אמרה לי – 'אוהד, אני חושבת שזה משהו אחר, שפשוט לא נעים לך לבזבז זמן של אנשים. אתה נורא ממהר, כי לא נעים לך שמישהו צריך לשבת ולהקדיש לך זמן. אבל זה בדיוק ההיפך, כי כשאתה מדבר מהר, הבנאדם צריך עוד כמה שניות כדי לעכל מה שאמרת. תנשום ותדבר ותגיד מה שאתה רוצה, תן כבוד לכל אות שיש לך לומר'.
"זה היה פשוט מדהים, כשהיא אמרה את זה, ואני חייב לומר על זה תודה לשרית, כי זה ממש נתן לי כאפה, שהייתי צריך. אני זוכר שיצאתי מהחזרה הביתה וחשבתי על מה שאמרה, ועד היום, חודשיים אחרי, זה מהדהד לי בראש. אני מודע לזה, גם בשיחה אתך כרגע אני מנסה לדבר יותר לאט, כדי להיות מובן. אז זה עובד? יופי!", הוא צוחק. "את רואה? שווה לקחת על עצמך אתגרים".
יש עוד אנשים שפגשת בדרך, שנתנו לך עצה שהייתה משמעותית עבורך או לימדו אותך שיעורי חיים, כאלה שלקחת אתך הלאה?
"כן. ב'רימון' היה קורס חובה בשם 'שירת משוררות', שהעבירה אירית סלע, והוא בעצם התנסות בהקראת שירה. באחד השיעורים, אני זוכר את זה עד היום, אירית אמרה לי – 'אוהד, אל תפתח את הפה אם אין לך מה להגיד'. זה היה השיעור הכי גדול שקיבלתי בחיים, שבתור אמן שפותח את הפה מול קהל, אני חייב לדעת מה אני רוצה לומר, כדי שזה יעבור.
"זה נכון גם לשירה וגם למשחק. במחזמר אני אומר דברים בתור יורי גגארין, אבל אני לא יורי גגארין, אני לא רוסי שחי בתקופה ההיא, אני אוהד שחי כאן ועכשיו, אז איפה ואיך אני מתחבר לדמות הזו? מאיזה מקום אני אומר את המילים שלה? אני פותח את הפה כי אני באמת רוצה להגיד משהו, כמו שאמרה לי מורתי.
"וגם, למשל, בפרויקט עם עילי יש הרי שירים שלא אני כתבתי, אלא עילי, מתוך החיים שלו והעולם שלו, ואני, בתור אוהד, לא יכול להיכנס לנעליים של עילי ולדבר מהמקום שלו, אני חייב להביא את זה למקום שלי ושל מה שאני רוצה לומר בטקסט שכתב, ולפעמים זו תהיה אינטרפרטציה מאוד שונה – הוא יכול לכתוב על משהו מסוים ואני אראה בזה משהו מאוד אחר, אקח את זה למקום מאוד שונה ואשיר משם. אני גם חושב שזה חלק מהצלחת ההרכב, כל אחד מאתנו, עילי, אני ואדר, מביא משהו מהעולם הפנימי שלו, ונוצר עולם חדש, גדול יותר".
וב'כוכב נולד'? שם הרגשת שיש לך מקום להביא משהו מעצמך לשירים שביצעת? נדמה שבתכניות מן הז'אנר הזה, על מנת לזכות בתשומת לב ולרכוש את אהדת הקהל, צריך לעטות איזו דמות.
"לא, ממש לא. אני חושב שהמקום הזה של להכניס אותך לדמות ולנישה בא קצת אחר כך, אחרי שהייתה כבר רוויה מהתכניות האלה. כשאני השתתפתי, לא היו 'דה וייס', 'אקס פקטור', 'אייל גולן קורא לך' וכל אלו, היה רק 'כוכב נולד'. גם אז היו סיפורים אישיים וכל זה, אבל זה היה הרבה פחות 'אין יור פייס', הרבה יותר שולי. גם הגעתי די מגובש מבחינת הדמות המוסיקלית והזהות המוסיקלית שלי, אז המקום הזה של להיכנס לדמות, זה משהו שממש לא חשבתי עליו, באמת".
עושה רושם שגם אם היו מנסים להלביש עליך איזו דמות, לא היית מתמסר לכך בקלות.
"בדיעבד, היום, כשאני מסתכל על זה, אני מבין שבכל זאת כן קוטלגתי באופן מסוים – העוף המוזר, השונה, הנון-מיינסטרים. אבל אז, באותה תקופה, לא הרגשתי ככה, הרגשתי שאני עושה את מה שאני רוצה, וגם נתנו לי בהפקה הרבה חופש מבחינת עיבודים, וזה אפילו הגיע למצב שבו ביימתי מצלמות, אמרתי להפקה שאני רוצה לשכב על הפסנתר ושתבוא מצלמת רחף מעל", הוא צוחק. "ממש נתנו לי יד חופשית, והיום אני מבין שזה לא מובן מאליו. אני זוכר שזה נראה לי כמו גן השעשועים הכי כייפי בעולם, שאפשר לעשות בו מה שרוצים, ונורא נהניתי".
ואז, יצא שרגאי מגן השעשועים של הריאליטי אל המציאות עצמה, שיש לה כללים ודרכי התנהלות משלה. אני שואלת אותו כיצד חש כאשר השתתפותו בתכנית הגיעה אל סיומה, והאם באופן מיידי סללה לו דרך לקריירה מוסיקלית.
"כן ולא", שרגאי משיב לאחר רגע של חשיבה. "אחרי התכנית היה בור מאוד גדול. במהלך התכנית, הגעתי, כמו משתתפים אחרים, לחשיפה ולפיק תקשורתי, שאני חושב שאף אמן בארץ לא מגיע אליהם, אלא אם כן הוא שופט בתכנית מהסוג הזה. תחשבי על זה, שום אמן בארץ לא מבצע שירים פעמיים בשבוע בפריים טיים וזה מלווה בכתבות, בראיונות ובשער בעיתון. הפיק הזה מאוד גבוה, ואחריו, מן הסתם, גם יש איזושהי דעיכה".
דיברת על ריבוי ראיונות, דווקא לא התראיינת הרבה בתקופה ההיא.
"נכון, כי מאוד נמנעתי מעולם התקשורת, אז. בשנה הראשונה אחרי התכנית אפילו ברחתי מזה, לא הגעתי להשקות שהוזמנתי אליהן, מיעטתי להתראיין".
מצד אחד, הגעת לתכנית שמטרתה חשיפה. מצד שני, ברחת מתשומת הלב התקשורתית שבאה בעקבותיה.
"כי הבנתי שראיונות תקשורתיים יובילו אותי לטפח קריירת סלב, וזה לא מה שרציתי, זה אפילו הדבר האחרון שעניין אותי. רציתי לפתח קריירה במוסיקה, ומוסיקה לא נוצרת בראיונות ובהשקות, מוסיקה נוצרת בעשייה, והייתי צריך את הזמן הזה כדי לעשות וליצור.
"ובאמת, התחלתי לעבוד על אלבום בכורה, ותוך כדי הגיע הטלפון מעילי בוטנר ו'ילדי החוץ' ומ- NMC, שרצו ליצור הרכב של זמר וזמרת שיעבדו עם עילי. אמרו - בואו ניצור הרכב שיוכל להופיע ויבצע את כל הלהיטים מהאלבומים וגם ייצור כמה סינגלים חדשים. בהתחלה, אמרתי - לא, מה פתאום, אני באמצע אלבום בכורה עכשיו, אני רוצה להיות בפרונט, אני עובד על חומרים משלי. באתי לאודישן הכי סקפטי לגבי כל העניין, ואז נוצרה פתאום דילמה, כי מאוד מהר התאהבתי בעילי, במוסיקה, באדר גולד, מן הסתם. אז קיבלתי החלטה, שמתי את האלבום שלי ב'הולד' ואמרתי לעצמי שזה מה שאני הולך לעשות כרגע".
היית שלם עם ההחלטה לשים את האלבום על אש קטנה?
"בהתחלה, לא. הרגשתי שאולי אני ממסחר את עצמי, שאני לא עושה מה שאני רוצה באמת, שזה לא חומר שלי, שאני רוצה להיות בפרונט, וזה דרש ממני הרבה ויתורים, בעיקר ויתורי אגו - לשים אותו בצד, ולא להיות עכשיו אוהד שרגאי שמוציא שיר שלו, ואוהבים את מה שהוא עשה והוא יצר, אלא חלק מהרכב. אחרי 'כוכב נולד' והנגיעה בזוהר וכל זה, פתאום היה לי קצת מוזר. אבל כמו שאמרתי, ממש התאהבתי בחומרים ובאנשים, והבנתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות כרגע. וגיליתי שטוב לי, שזה כן נכון לי".
ומה עם האלבום? אתה מתכנן לחזור אליו ולהשלים את העבודה עליו בקרוב?
"אני כותב לעצמי כל הזמן, ואני מאמין שמתישהו אלבום בכורה יקרה, אבל כרגע, אני מאוד מסור לפרויקט עם עילי ומקדיש לו הרבה זמן".
המחזה 'גרטה והמרוץ לחלל' ממלא אף הוא את זמנך.
"כן, ואני כל כך נהנה לעשות אותו. עולם מחזות הזמר תמיד קסם לי, אני זוכר שכילד מאוד אהבתי מיוזיקלס. למדתי תיאטרון בתיכון, אבל בצבא הייתי בלהקה צבאית, אחר כך למדתי ב'רימון', ובעצם כל הזמן הייתי בכיוון של המוסיקה. לפני כמה חודשים, פנה אליי יונתן כנען, שהלחין את המוסיקה למחזמר, וסיפר לי עליו, אמר שמחפשים שחקן לתפקיד יורי גגארין, והרעיון הדליק אותי.
"עכשיו, אחרי שהאלבום עם עילי קורה ואנחנו מופיעים הרבה, פתאום הכל נורא ברור – דברים קורים באופן טוב וסדיר, ויש שיגרה של הופעות. אז עכשיו אני מרשה לעצמי לפתוח את הראש לאופקים חדשים. ביקשתי מיונתן לשמוע את החומרים, הוא שלח לי, וגיליתי שהמוסיקה הזו מדהימה. הוא גאון, באמת, ולאורך החזרות אני מבין את זה יותר ויותר, מגלה איך לכל דמות יש את הסגנון שלה, מזהה מוטיבים תקופתיים שהוא מכניס בשירים. התאהבתי במוסיקה, ואמרתי – יאללה, אני הולך על זה. הוא גם סיפר לי על כך שזה מחזה אופראי, וזה גם מאוד קסם לי, להיכנס לעולם הקלאסי, שאני רוחש אליו המון כבוד, ולהיות חלק ממנו.
"את יודעת, זה פרויקט תובעני, וזה נורא הפחיד אותי בהתחלה, כי לא שיחקתי המון שנים, אבל אמרתי לעצמי שאני מוכן לאתגר הזה ורוצה אותו, וקפצתי למים".
היציאה מאזור הנוחות של שירה בסגנון המוכר לך יותר, האתגר שבכניסה לעולם של משחק – כל אלו ודאי העבירו אותך תהליך מסוים, לא רק מקצועי.
"לגמרי. תראי, זה דורש ממני המון - בחודשיים האחרונים אני קם כל בוקר, הולך לחזרות, עובד על מקומות שבכלל לא הכרתי בעצמי. אני לומד על עצמי, מעבר לשחקן, כאדם. פתאום גיליתי שאני מציב לעצמי הרבה מחסומים ושם על עצמי הרבה מסיכות שהגבילו אותי על הבמה. את יודעת, זה נורא קל לבצע שירים, אבל לשחק טקסטים ולהעביר את הסב-טקסט, היה חדש לי. למדתי על עצמי הרבה מאוד בדרך, ואני אומר על זה תודה כל בוקר".
מה הלאה? מהו האתגר הבא?
"קודם כל, אני מודע לזה שמי שנמצא למעלה, גם יפגוש תהום. כרגע אני נמצא בפיק של עשייה, ברור לי שיהיו גם תהומות בדרך, כי זה המקצוע. השאיפה היא להישאר באיזון, להמשיך לייצר מוסיקה ולהופיע על במה, להיות בעשייה, להתפרנס מזה בכבוד ושאצליח לממן אוכל לכלבה שלי", צוחק שרגאי. "השאיפות שלי הן פשוטות - להמשיך לייצר, ושאנשים יאהבו, שאנשים יוכלו להתחבר לעולם הפנימי הזה שאני מנסה לדבר אותו".
אתה חוזר לעיתים קרובות על העניין של אהבת הקהל. קשה לך עם מקרים של חוסר אהבה מצד הקהל, עם ביקורת?
"האמת שלא ממש, רק היום הייתה לי שיחה עם אחת המשתתפות במחזמר, שהייתה לחוצה מהביקורות שיגיעו, וזה משהו שאני ממש לא חשבתי עליו, אני כבר חודשיים בתוך התהליך, וזה בכלל לא עלה לי בראש. אולי זה בגלל שעברתי את החוויה של 'כוכב נולד', עם המון טוקבקים, כתבות, ביקורות טובות ורעות ואפילו הודעות בפייסבוק מאנשים שמאוד אוהבים וגם מאנשים שמאוד שונאים, ועל הדרך גם איחלו לי דברים שלא אאחל אפילו לאויבים שלי. אז באיזשהו מקום, פיתחתי חוסן כלפי הדברים האלה.
"אני ממש לא מחפש שכולם יאהבו אותי, אבל ברמה האנושית, כולנו זקוקים לאהבה, לחסד, והחסד שאני מצפה לו הוא קבלה. מחיאות כפיים בסוף הצגה או מופע, אחרי התקף חרדה ואגלי זיעה, זה החסד שאני זקוק לו. וגם אם יהיו אנשים שיקומו באמצע כי הם לא יאשרו לעצמם להעניק לי את החסד הזה שכן, את יודעת מה? כן, אני זקוק לו, אקבל את זה באהבה, כי אני באמת אומר תודה גדולה על מה שיש".
בכורת המחזמר 'גרטה והמרוץ לחלל' תיערך ב- 21.12.14 (א') בשעה 21:00 בהיכל התרבות בת-ים, במסגרת 'חג המחזמר', המתקיים בין התאריכים 20-24.12.14.
ניהול אמנותי: אורי פסטר, ניהול מוסיקלי: קרין בן-יוסף, הפקה מוסיקלית: יונתן כנען. מבוסס על סיפור מאת ולריה זבילוצקי.
עילי בוטנר וילדי החוץ יופיעו ב-24.12.14 בזאפה, תל אביב, וב-27.12.14 ברדיו בר, בית קשת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם