הסה, דייויס ודאלי: פיוז'ן ההשפעות של Tatran
הפיוז'ן של שלישיית Tatran הוא אחד הדברים החמים ביותר בסצנה המקומית, ואחד הדברים הטובים שקרו פה בשנה החולפת. רגע לפני עוד הופעה מפוצצת קהל בבארבי, שלושת חברי ההרכב מספרים לנו על ההשפעות מהם הרכיבו את אלבום הבכורה המצוין Shvat
עוד כותרות ב-nrg:
נכד של קצין SS ונכד לניצולי שואה נותנים ברוק
פעמון סדוק: השירים הגדולים של ג'ו קוקר
פגישה עם דאעש: איתי אנגל מצא תקווה בעיראק
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כעת, רגע לפני הופעה נוספת בבארבי ב-7.1.15, התפנו חברי הלהקה המוכשרים להצביע על ההשפעות שדחפו אותם כל הדרך מילדות עד ליצירתם המצליחה.
ג'ון פרושיאנטה
הנגינה של ג'ון היא אחד הדברים שהכי ריגשו אותי כשהתחלתי להקשיב למוזיקה ומאוד נוכחים איתי עד היום. מוזיקאי וגיטריסט אדיר ורגיש שהרוח המיוחדת שלו לגמרי עוברת במוזיקה, ויש איזו תחושה של חופש, פשטות ואהבה שממלאת אותי כשאני מקשיב לדברים שלו.
בשבילי הוא סוג של מגדלור של חוסר ציניות ושל נאמנות ליצירה כנה ממקום ראשוני ותמים. זה מתבטא אצלו בין היתר במה שמרגיש כמו הליכה מתמדת בעקבות מה שבאמת עושה לו את זה באותו זמן, ההליכה והחיפוש הזה גרמו לו להוציא מעצמו מגוון גדול של דברים, חלקם מדהימים בעיניי וחלקם לא בשבילי, אבל תמיד יש שם את התכונה הזאת ואת הפרספקטיבה הרגשית הזאת שאני מרגיש מחובר אליה באופן קוסמי.
סלבדור דאלי
אמן שהגיע בעיניי לשילוב וירטואוזי מושלם בין חיבור שוטף בין דמיון והבחנה בעוויתות הנפש שלו לבין היכולת לבטא את הדברים האלה באופן קוהרנטי, מוקפד ומרגש. נראה שהוא מצליח לתפוס ולשהות באזור ביניים בין המציאות לבין העולם המופשט, האנרגטי והפסיכדלי, שמרגיש כמו חלום אבל נמצא שם תמיד מתחת. הרבה פעמים הייתי מוצא את עצמי מסתכל על ציורים ואז רץ לנגן. לראות לראשונה את הציורים של דאלי ואת השפה המיוחדת שפיתח עורר בי השראה ענקית לחקור ולגלות את השפה האישית שלי, ולנסות להיות טוב ומדויק ככל האפשר במה שאני עושה.
Miles Davis
אחד האומנים שהשפיעו עלי המון הוא Miles Davis ובמיוחד האלבום Nefertiti.
בנוסף, ביצירת האלבום הזה גם קרה משהו ספציפי שמושך אותי, אני קורא לזה "מסריח מניגון". הכוונה היא שממש אפשר להריח את הסיטואציה שבה הם ניגנו, היה להם כל כך הרבה כוונה בנגינה והקשבה שממש אפשר לשמוע שהם בתוך זה, במעין סוג של טראנס, עד כדי שכבר לא רק שומעים את מה שהם מנגנים, ממש מריחים את הסיטואציה שהם יצרו שם, ממש כמו סצנה בסרט.
עד היום, כשאני מקשיב לאלבום הזה אני מתמלא בהמון רגשות וחוויות ואני מרגיש שאני לא רק מקשיב לנגנים, אלא גם חווה את הסצנה שהם יצרו או נכנסו אליה. משהו שהשפיע מאוד על הנגינה שלי היום.
נורא חשוב לי להיות בתוך הרגע ולאבד שליטה מהסיטואציה, להיות צינור של אנרגיה שמעביר את כל הצבעים, הריחות, המראות והרגשות דרכי, מסוג הדברים שכשהם קורים (והם קורים לי הרבה מאוד עם טאטרן) כל החושים שלי מרגישים בזה, אני יכול לטעום את זה, להריח את זה, להרגיש את האיברים הפנימיים שלי ולראות את זה, כמו חלום.
בעיני זהו אלבום שמסכם את רגע השיא של הנגנים (כולל את של דייויס).
James Brown
האמן השני שהשפיע עלי מאוד הוא James Brown.
בראון גרם לי להבין שהכל זה גרוב בחיים. לכל דבר וסיטואציה יש קצב. המקום הזה הדריך אותי המון, פשוט לסמוך על הקצב הבלתי פוסק ונמנע של העולם. לא צריך לחשוב על זה בכלל. זה תמיד שם, רק צריך לנקות את הראש וכל הקצב הזה עולה ומוביל אותי לכל מקום שרק ארצה.
בסופו של דבר, מוסיקה נמצאת וגם לא נמצאת בכל מקום ובשום מקום, זה הכל עניין של מה שאנחנו בוחרים לראות באותו רגע נתון, וזאת גם אחת הסיבות שאני מנגן עם תמוז ואופיר. הם גורמים לי לראות את הרגע בצורה הכי קיצונית שיש. ג'יימס בראון גרם לאנשים לראות, לאבד ולחוות את הרגע, ואת זה למדתי ממנו.
Red Hot Chili Peppers
הרד הוט הם בעיקר השפעה נוסטלגית עליי, כיוון שבתור ילד גדלתי עליהם, והם (והביטלס שזה כבר סיפור אחר) חשפו בפניי את האהבה העמוקה למוסיקה שהייתה קיימת בתוכי. אני חייב להם המון על זה.
הייתי משוחד בהתחלה כי שמעתי בסיסט פסיכי ורק התחלתי ללמוד בס, ו-Flea לימד אותי את השיעורים הכי חשובים בלהיות בסיסט, וזה תקף עד היום. החל מלנגן גרוב בצורה מדויקת, ועד לנגן את הבס בצורה מלודית שתוביל יפה מאחורה את שאר הנגנים, בלי לאבד מהעומק והבשר שיש לבס להציע, ולשמור על הסטייל שלך.
וכך Flea יוצר תיווך מושלם בין הביט/הגרוב של השיר למנגינה שמובילה את השיר.
רד הוט השפיעו עליי אנושית, הרגשתי שהם חברים שלי (באופן חד צדדי כמובן). כשאתה רואה שאנשים נלחמים לעשות את מה שהם אוהבים, זה נותן לך המון השראה.
ולא סתם אמרתי חברים... חבר זה בנאדם שגורם לך לאהוב את עצמך על ידי זה שהוא עצמו, ואז נעים לך להיות לידו (וההפך כמובן, רק שהם לא מכירים אותי במקרה זה). זה מה שהם גרמו לי להרגיש עם המוזיקה שלהם. לדעתי מה שמשך ועדיין מושך קהל כל כך גדול ללהקה הזאת זה הווייב המגניב של היצירה ביניהם, שהם נהנים ואוהבים לנגן ביחד, והאנרגיה הזאת עוברת הלאה. במובן הזה זה ממש מרגש להבין שכשאתה אוהב מוזיקה מסוימת, היא משפיעה עליך עמוקות וגורמת לך ליצור מוזיקה חדשה שאולי תגרום למישהו אחר עוד חשק ליצור.
הרמן הסה
הספרים של הרמן הסה מדברים על אינדיווידואליות ועל חיי האמן בעולם, על האיזון בין היצר למחשבה, בין הרגש להיגיון. אחרי שהתעסקתי הרבה מאוד בלייצר מוזיקה,
התחברתי להסה מאוד כי הוא הסופר הראשון שקראתי שמצאתי בו מכנה משותף בכל הנוגע לדרך חיים והשקפות עולם. הוא מדבר הרבה על יצר ומחשבה, ששניהם טובים לבנאדם, שניהם מביאים למעלות. אבל אם תתן משקל עודף לאחד מהם, תאבד את האיזון. אותו הדבר לגבי רגש והיגיון.
הדרך היעילה להגיע לשלמות היא לאזן בין שתי הקיצונויות. לחיות דרך חיים חיובית לאחר ידיעת עצמך משני צדי המטבע - הטוב והרע. לא ניתן להתחמק ממחשבות ורגשות אפלים כמו שלא ניתן להתחמק ממחשבות ורגשות טובים. צריך ללמוד מזה ולייצא מזה את הטוב.
כל הספרים שלו גרמו לי להתמקד הרבה יותר בי ובעשייה שלי, וכשאתה במצב שאתה משלים עם עצמך, אז הרבה יותר קל למוזיקה שלך לצאת כמו שאתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם