ראשי » תרבות » טלוויזיה

המערב הפרוע של ישראל: חמש דקות מתל אביב

העונה הראשונה של "לוד: בין יאוש לתקווה" הסתיימה בנימה אופטימית, אך יריית הזינוק של העונה השנייה מבהירה שהדרך לאופטימיות עוד ארוכה. שחיתויות, גזענות, נסיונות התנקשות ומעצרים מתכנסים כולם במיקרוקוסמוס ישראלי מכוער, שגם אם לא נעים לצפות בו, אסור לרגע להעלים ממנו עין

ב"לוד- בין יאוש לתקווה", הסדרה הדוקומנטרית שעונתה השנייה עלתה אמש בערוץ 8 של הוט, יש דמות ראשית אחת בלבד - של העיר לוד והרבה מאוד דמויות משנה שלא מפסיקות להתרוצץ בין כתליה האפורים.

עוד כותרות ב-nrg:
בכורה: שני קליפים בהופעה של לאונרד כהן
מתים מצחוק עם ציפי שביט ואורנה בנאי
דף חדש: טל שגב וברי סחרוף משתפים פעולה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לוד היא דמות מסועפת, מלאת סתירות ורבת קרעים, שמכילה בתוכה אחוזי פשע גבוהים לצד ערבים ויהודים שחיים בשכנות, מלכדת לתוכה את השסעים הגדולים של החברה הישראלית במיקרוקוסמוס יחיד במינו, ששגרת היומיום שלו מלווה ביריות, מעצרים, שחיתויות, סמים קשים, גזענות ונסיונות התנקשות. במרחק דקות נסיעה מתל אביב מסתתר המערב הפרוע של ישראל, וכעת יוצרי הסדרה הדוקומנטרית שבים לתעד את המתרחש בה, לחשוף כיצד המתרחש בעיר הזו מסמל את המתרחש במדינה כולה, ולבדוק מה ינצח לבסוף - היאוש או התקווה?

העונה החדשה נפתחת באקורד צורם שמכריז כי למרות הנימה האופטימית בה הסתיימה העונה הקודמת, הדרך לאופטימיות עוד ארוכה. כעבור שנתיים וחצי שבים יוצרי הסדרה, אורי רוזנווקס ואייל בלחסן, אל העיר המתפתחת שנמצאת בפני נקודת דרכים משמעותית - הבחירות לרשויות המקומיות. האירוע המכונן מציף על פני השטח שחיתויות וגזענות שמגיעה לנקודת רתיחה עם נסיון התנקשות כלפי אחד המועמדים הערבים למועצה המקומית, יריית הזינוק לעונה שתעמיק אל תוך המארג הסבוך של העיר מבחינה פוליטית-חברתית. בהמשך העונה יתעדו היוצרים את המתרחש בעיר במהלך מבצע "צוק איתן"- ולנו מובטח לצפות בחברה הישראלית במלוא תפארתה, מתועדת במרוכז אל תוך סדרה דוקומנטרית בלתי מרוככת.

"לוד- בין יאוש לתקווה", כמובטח, מסמלת את ההתנגשות התמידית בין שני ערכים שנדמה כאילו אינם יכולים להתקיים אחד בלי השני. מצד אחד הייאוש בולט - הצילום

בסדרה מדגיש את השמיים בלוד, תמיד אפורים ומפויחים, כשאת קו הרקיע מעטרים מפעלי ענק ודודי שמש. לוד עצובה, מפחידה ומנוכרת, וההתרחשויות בה מעוררות תסכול רב שכן נראה כי גורלה של העיר הוא דטרמיניסטי. מנגד, התקווה מבצבצת מבין הסדקים, מונעת בעיקר בזכות חלק מהנפשות הפועלות שדאגתם לעיר מעוררת השראה - החל ממאיר ניצן, לשעבר יו"ר הוועדה הממונה על העיר לוד, שנאלץ לעזוב את העיר בפתח העונה בלב כבד לאחר שסייע לשיקומה, ועד לרכזת החברה הערבית של העירייה שמנסה לטפח תוכניות חינוך שיעודדו דו-קיום. "לוד" מראה את שני הצדדים של המטבע, מתהלכת לנצח על קו דק ואחיד בין עצב לנחמה.

בעונתה הראשונה התמקדה הסדרה בסיפורים האנושיים שמתחת לעורה של העיר, ואילו הפעם המרכז כולו ניתן לדמויות הפוליטיות, כמין אצבע מאשימה או קריאת תחינה. עונתה השנייה של "לוד" היא מסמך פוליטי יותר ממסמך אנושי, ולכן היא לא מרגשת או מעוררת הזדהות, אך למרות זאת החשיבות שלה בלתי מעורערת. "לוד" קופצת בין זמנים, מתמקדת בכל פעם בדמות אחרת, מציגה את השתלשלות האירועים בחוכמה ומבלי להיות ארכיונאית או מטיפה, יוצרת אווירה מעניינת וקצבית שמעלה על פני השטח שאלות חשובות. האווירה המתוחה שמלווה את פרק פתיחת העונה מרגישה כמו פצצה מתקתקת שמרחפת מעל כולנו בתקופה שברירית.

רגע אחרי פירוקה בטרם עת של הממשלה הנוכחית ושלושה חודשים לפני שישראל הולכת שוב לבחירות, השאלות שעולות מתוך הסדרה הדוקומנטרית מעוררות מחשבה שכן משמעותן אינה תופסת רק לגבי העיר האחת אלא לגבי מדינה שלמה. האם דו-קיום בין ערבים ליהודים אפשרי בשנת 2014? האם אפשר לסמוך על נציגי הציבור שיעשה את עבודתה בצורה אמינה? האם כוונות טובות יספיקו כדי להביא לגאולתה של החברה? ומה יעשו התושבים שנקלעים בטווח, משלמים מחיר כבד למרות שהם כלל לא אשמים? סיפורה של לוד, דמות ראשית וסמלית, אמנם לא מציגה לנו את הפתרונות ולא מבטיחה כי הם קיימים, אך מספקת לנו סדרה דוקומנטרית חשובה ומעניינת שמציבה בפני החברה הישראלית מראה שחורה שאסור להתחמק ממנה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...