סאטירה בצוותא: חיילי צה"ל אונסים פלסטיניות

"אני חושב שהקומדיה היא דרך להעביר גם חלקים שהם יותר קשים לעיכול", טוען שי אזולאי, שכתב את המחזה הסאטירי "המחלקה" המועלה בתיאטרון צוותא. "אם אנשים נפגעים מהייצוג הזה, זה דבר לגיטימי. היו אנשים שקמו באמצע ועזבו"

''המחלקה'' צילום: דן בן ארי

"אני חושב שהקומדיה היא דרך להעביר גם חלקים שהם יותר קשים לעיכול" טוען אזולאי. "אני חושב שאנשים לא היו מוכנים לשבת ולראות משהו שהוא רק ביקורתי, וכאשר רואים את זה דרך הקומדיה, זה גורם ליותר מוכנות של הקהל".

"למשל, סיפור האונס שמוצג כמשהו רומנטי. זו הגזמה של עיוות התפיסה בצבא, רציתי שיהיה ברור לקהל שהתפיסה של המ"מ התעוותה".

בסצינה שאתה מזכיר, חייל צה"ל מתרברב באונס של נשים פלסטיניות. האם אין מספיק חיכוכים ממשיים בין הצבא לאוכלוסייה פלסטינית שצריך היה ללכת דווקא על פן כה מופרך בעליל?

"אני התמקדתי מאוד ביחידה הצבאית, ולא מאוד נכנסתי לקטע של החיכוך עם אוכלוסייה פלסטינית. לכן מה שיש כאן זה השתקפות של המאצ'ואיזם הגברי, שהקורבן שלו במקרה הזה לא ממש משנה. זה הגיע בסצנה על ההסברים של הסמל המחלקתי על בחורות שהוא אונס במועדונים, אז זו הייתה התגובה ה'רומנטית', במירכאות, של המ"מ".

לא חששת שהקטע הזה יתפרש כתיאור מציאות, רק אולי עם טיפת הקצנה? כמעשים שהיו?

"בסך הכל אנחנו עוסקים כאן בז'אנר התיאטרון, לא בקולנוע, ולא ביצירה תיעודית, כך שברור שמה שעל הבמה הוא המצאה. מעבר לכך, אם אנשים נפגעים מהייצוג הזה, זה דבר לגיטימי. כבר קרה שאנשים קמו ויצאו בסצנה הזו. לא הרבה, אבל בהצגות המוקדמות זה קרה. אף אחד לא הגיע אלי באופן אישי - או אל השחקנים, למיטב ידיעתי - והביע תרעומת. אבל, כפי שאמרתי, היו אנשים שקמו באמצע ועזבו".

האם אתה חושב שיש קשר בין השירות בצה"ל לבין תופעות של אלימות מגדרית?

"אני לא חושב שאפשר לעשות כזה קשר ישיר. באיזשהו מקום זוהי אלימות שבאה לידי ביטוי בתוך המסגרת הצבאית, ולא בהכרח זולגת אל מעבר לזה. מדובר בעולם נטול נשים, נשים הן זרות לקיום הצבאי המאצ'ואיסטי הזה".

אלא אם כקורבנות.

"כחפצים, הייתי אומר, כי אפילו אין הכרה באנושיות שלהן, אלא רק כיעד נוסף שיש לכבוש. כל מערכות היחסים בין הדמויות בהצגה הן של משפיל ומושפל, של התעמרות, של יחסי כוח. גם במציאות בצבא זה בהחלט ככה, אם כי לא באותה רמה של הקצנה. הדרגה על הכתף היא זו שמכתיבה את המעמד שלך בהירארכיה הצבאית, וזה משפיע על ההתנהגות".

צה''ל עם המכנסיים למטה. ''המחלקה'' צילום: דן בן ארי

לדוגמה?

"למשל, תרבות הזובורים; למשל, תרבות הוותיקים מול צעירים בפלוגות קרביות – זה שלוותיקים יש זכויות יתר, שהוותיקים מתעמרים בצעירים, דורשים מהם שישרתו אותם וכדומה".

שי אזולאי, המחזאי שכתב את "המחלקה", הוא גם סופר ומתרגם. כותב כעת רומן באנגלית על התקופה שבה שהה בניו יורק, וכן באמתחתו כתב יד גמור לספר "סאלח האילם", העוסק בפלסטיני שחי בקו התפר בין ישראל לשטחים.

הצבא בהצגה "המחלקה" הוא בפירוש צה"ל, להבדיל מתיאורים סאטיריים של צבאות ביצירות מוכרות כמו "וויצק" או "מלכוד 22", למשל. הדמויות הן ישראליות טיפוסיות – ה"דוס", העולה מרוסיה, אשכנזים מול ספרדים. הרגשת צורך לדייק בבניית דמויות ואירועים?

"עיקר הדמויות והרעיונות בהצגה שאוב לא מהמציאות אלא מהאופן שבו צה"ל מיוצג בהצגות וסרטים וכדומה – יש את האשכנזי הגיבור, הספרדי הדפוק וכן הלאה".

אז זו סאטירה על המציאות או סאטירה על האמנות?

"אפשר להגיד שהיא על המציאות כפי שהיא משתקפת באמנות. בדרך כלל באמנות אנחנו מנסים להציג את הצד הטוב ביותר שלנו, אז יש כאן היפוך".