ראשי » תרבות » טלוויזיה

מירה עווד ב"חוצה ישראל": למה דווקא עכשיו?

הטוקבקיסטים ימשיכו לכנות אותה בשמות גנאי למרות שצוק איתן הסתיים מזמן, אבל מירה עווד מוכיחה את עצמה כאישה מבריקה, צנועה ובעלת ערכים. העובדה שהיא עדיין מדברת על אמונתה בדרך השלום על אף הביקורת הקשה משני הצדדים ראויה להערכה

למה עכשיו? זו השאלה הראשונה שנשאלת בעת הצפייה בראיון עם מירה עווד בתוכנית "חוצה ישראל", כשהיא יושבת מול קובי מידן ומגוללת את כל דעותיה בשלל נושאים שמתקשרים לסכסוך היהודי-פלסטיני.

עוד כותרות ב-nrg:
• מלון האהבה: היפנים מגשימים פנטזיות
• הזירה הלשונית: שפת הדמעות של ש"ס
• מירה עווד: עברתי בקיץ סוג של טרור
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מדוע כעת, אחרי שאירועי הקיץ האחרונים כבר נעלמו מהכותרות, מגיעה עווד ומעלה שוב את אותו הדיון, חוזרת על דעותיה שהציבו אותה במהלך מבצע "צוק איתן" תחת אש הביקורת. "מספיק היה לכלול את ילדי שדרות וילדי עזה בסטטוס אחד בכדי להפוך לעוכרת ישראל, חמאסניקית, טרוריסטית", מתארת עווד את שאירע ומזכירה גם את הביקורת שספגה מהצד הפלסטיני באותו העניין בדיוק, מחדשת את הדיון בנושא שכבר נשכח ומחזירה אליה את תשומת הלב.

 

עווד היא דמות יוצאת דופן באקלים התרבותי הישראלי. כוכבת תאטרון, שחקנית מוערכת, הערבייה היחידה שייצגה את ישראל באירוויזיון. אם כל זה לא מספיק, אז השורה הקטנה הזו בקורות חייה שמזכירה את השתתפותה בריאליטי "רוקדים עם כוכבים", היא ההוכחה הבלעדית לכך שעווד היא כוכבת, אך הראיון הזה, שהתמקד כמעט אך ורק בדעותיה של עווד בנוגע לקונפליקט ונגע רק בדרך אגב ביצירתה, סימל בצורה חד-משמעית את הפיכתה של עווד מזמרת ושחקנית, לשליחה פוליטית.

על אפם ועל חמתם של הטוקבקיסטים שיעלו ויבואו לבטח, עווד היא אישה מבריקה, צנועה ובעלת ערכים, שנאלצת כמעט בלית ברירה לעסוק בפוליטיקה ולא ביצירה, ולא לחינם. יהיו שיגדפו, יהיו שינסו להשתיק, אך בהיעדר דמויות ייצוגיות אהודות מבין ערביי ישראל שיצליחו לייצג את עמם בכבוד מבלי לעורר פרובוקציות, להחיות סטיגמות ולהרגיז את כולם, עווד משתמשת ביתרון שלה כדמות שמהלכת על חבל דק בין לב הקונצנזוס הישראלי על תקן זמרת ושחקנית מוכשרת, לבין המקום ממנו הגיעה וההגדרות המתלוות אליו, וכל זה בכדי להילחם ב"שיח שאין ממנו שום דבר טוב" ולהגיד את מה שאחרים אינם יכולים.

עווד הגיעה לראיון עם מידן מוכנה ולמודת קרב, עם תשובות חדות ונכונות במטרה להציף את כל הנושאים החשובים עבורה. מצד אחד היא נלחמת את המלחמה שלה

 כפלסטינית ישראלית, מלחמה שתפקידה לשמור על כבוד עמה, כשהיא מצהירה בבירור כי קיים "מאבק על ההיסטוריה של העם הערבי שמטואטאת באופן סיסטמתי מתחת לשטיח". ומנגד, עווד לא באה רק להילחם. היא מודה כי עלולים לחשוב שהיא "חבקנית עצים היפית הזויה", אך מדברת באופטימיות על האפשרות לפתרון הסכסוך, מתארת את אמונתה כי ישראלי ופלסטיני הן הגדרות שקיימות רק שבעים שנה, בעוד ההגדרה של אנושיות קיימת למעלה מ-7,000, מתנדנדת שוב ושוב בין אופטימיות לריאליות אך אינה מוותרת ונאבקת במלוא המרץ, בחוכמה, באלגנטיות וברוגע למען אמונותיה.

אם כך, למה דווקא עכשיו? אולי כי אין ברירה. אחרי שהסערה שכחה והרוחות נרגעו, התחושה הבולטת היא כי המתח הגדול ששרר במדינה בקיץ האחרון כבר שקט. אך בעוד אנו חזרנו להתעסק בענייני דיומא, כן ביבי או לא ביבי ופרשיות שחיתות כאלה ואחרות, עווד עושה עבודה חשובה כשהיא ממקדת את כל כוחה בנסיון להביא לפתרון ולהבנה בתחום הנוגע לליבה. "הדברים לא נעלמו", היא אומרת, "הם הסתתרו, ירדו מתחת לפני השטח. זה לא הלך לשום מקום". זו אולי האבחנה החשובה ביותר של עווד, שנאבקת להעלות דיון בריא וחשוב בנוגע לקרע הגדול ביותר של החברה הישראלית-פלסטינית, על אף השקט שאחרי הסערה, ורגע לפני הסערה הבאה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...