לא לבטלה: איסור שפיכת זרע ירתק גם חילונים

אלמנט הפחד מורגש ב"זרע קודש" במלוא עוצמתו, אבל יש בו גם הרבה פתיחות וגילוי לב, וגם כמה רגעים של רוך וחסד. לצופה החילוני, הסרט נראה לעתים כמו מסמך על מטען כבד מנשוא על עניין טריוויאלי, ועדיין, מדובר על סרט עם הרבה אומץ וכנות

איתמר רייצס | 5/1/2015 14:57

האגדה מספרת על אב חרדי, שבנו הקטן חזר מה"חדר" ושאל אותו "אבא, מה זה גיי?". האב הזיע קלות, בלע רוק, גירד בראשו, ולבסוף אזר אומץ והסביר לבנו שככה זה בעולמו של הקדוש ברוך הוא, ויש בו גם גברים שנמשכים לגברים. הקשיב הילד בסבלנות, הנהן ובסוף שאל: "או-קיי, ומה זה 'צלמוות'?".

עוד כותרות ב-nrg:
מה פה הולך: שיר נדיר של אריק איינשטיין
אייל גולן ורוסלנה מתחמקים מהגיליוטינה
צפו: אב חרדי מלמד את בנו את האיסור לאונן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לא קל לנהל עם ילדיך את "השיחה", וקשה עוד יותר לנהל אותה כשמדובר במשפחת חרדית. אם הנער הממוצע חושש שאביו יתפוס אותו כשהוא מענג את עצמו, הנער החרדי חושש הרבה יותר מעינו הבוחנת של אביו שבשמיים.

''זרע קודש'' צילום: גלעד קבלרצ'יק, באדיבות ערוץ 8

זה המצב גם אצל הבמאי אור ישר (אורי גרודר), קולנוען חוזר בתשובה, שמתלבט כיצד להסביר לבנו הבכור את המצווה החשובה הקרויה "שמירת הברית", או בשמה המוכר יותר "איסור שפיכת זרע לבטלה", או בשמה המוכר יותר "דיר בלאק אם אתה מאונן, כי אלוהים מסתכל". בסרטו התיעודי "זרע קודש", הוא יוצא למסע בין רבנים, מחנכים, חברים ורופאים, ומאיר זוויות שונות במאבקו של האדם החרדי לשמור על גוף ונפש טהורים, וכמובן לכבוש את יצרו.

המילה הראשונה שקופצת לראש בעת צפייה בסרט היא "נועז". לא בכל יום הצופה מקבל הצצה לשיחה בין מדריך חתנים לבין אברך מבוהל, שמבקש לדעת מה מצפה לו אחרי נישואיו. לא בכל יום אנו זוכים לראות גברים, שנראים כמו נערי הפוסטר של "יהדות התורה", המדברים בחופשיות ולעיני המצלמה על מצוות פרו ורבו, עד כדי ירידה לרזולוציה של דרכים מומלצות לסיים את מעשה האהבה, כדי להימנע מבזבוז של טיפות זרע מיותרות. שהרי כידוע, "הדש בפנים וזורע בחוץ, הרי זה רוצח נפשות".

על הקושי לנהל את ''השיחה''. ''זרע קודש'' צילום: צילום: גלעד קבלרצ'יק, באדיבות ערוץ 8

בהקשר הזה בולט במיוחד ישראל אהרן איצקוביץ', חברו של הבמאי. איצקוביץ' דן עמו בפירוט בצרה המתקראת "'קישוי" (נו, אתם יודעים. חמש אותיות, מתחיל באות

זי"ן, נגמר במקלחת קרה), ובדרכים יצירתיות ודי משעשעות לרסן אותו, ומסביר על הקשר שבין דיכוי היצר לבין סוגיית ריח הגוף החרדי, שהשניים דנים בה בכנות מפתיעה ("המתבשם מביא על עצמו קישוי", מסביר המרואיין).

אלמנט הפחד ורגשות האשם, שהוא אבן היסוד לכל דת ממוסדת, מורגש ב"זרע קדוש" במלוא עוצמתו, אבל יש בסרט גם הרבה פתיחות וגילוי לב מצד המרואיינים, וגם כמה רגעים של רוך וחסד. לצופה החילוני הממוצע, הסרט נראה לעתים קרובות כמו מסמך אנתרופולוגי על קהילה משונה, שמעמיסה מטען דתי כבד מנשוא על עניין כה טריוויאלי (ובקטע שבו הבמאי מתגלגל עירום בשלג של החרמון כחלק מטקס היטהרות, הרמת הגבה כבר הופכת לקריאת "WTF" מהדהדת). אבל עדיין, "זרע קודש" הוא סרט עם הרבה אומץ והרבה כנות. וזכרו: "כל זרע הוא קדוש, כל זרע הוא נהדר. אם זרע מתבזבז – אלוהים זועם". ואת זה לא ה' אמר, את זה שרו מונטי פייתון. להם אפשר להאמין.