ריקוד המכונה: ראיון עם מתן חודורוב
קשר בין הון ושלטון? "אין חופש אמיתי ללא יציבות כלכלית". עתידו של ערוץ 10? "הלחץ לא ירד באופן מוחלט". התקשורת שמאלנית? "אצלנו יש מגוון דעות". שבוע אחרי שערוץ 10 ניצל שוב מסגירה, מגלה מתן חודורוב מה התרחש מאחורי הקלעים
עוד כותרות ב-nrg:
• למה החליט ליאור שליין לערוק לערוץ 10?
• איפה נמצא הסיטקום הטוב ביותר בישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בגיל 29 וחצי, הבחור הזה חודורוב, שנראה כמו ילד כאפות ממושקף ותל אביבי, הוא כבר מזמן אחד שבנה לעצמו פרסונה טלוויזיונית ייחודית. עבור מי שנמצא בסך הכול חמש שנים על המסך, נראה שחודורוב היה שם תמיד. אתה צופה בו ולפעמים לא ממש מאמין למה שאתה רואה. מצד אחד יושבים מגיש או מגישה ושואלים את חודורוב שאלה בסוגיה כלכלית, שעבור רבים היא סוג של חידון בסינית. הוא בתגובה מותח חיוך קטן על שפתיו ובלי עצירה, גמגום או סטייה קלה מהשורה, נותן הרצאה שמפרקת לגורמים את כל האי–בהירות. נקודה פסיק, פאוזה קלה לקחת נשימה והלאה, לאייטם הבא.
אני פוגש אותו באחד הבקרים השבוע ברחוב אבן גבירול התל אביבי. קבענו יום קודם בתשע ורבע, ובתשע ורבע פונקט הוא מסמס לי — "אני כאן". לא שהופתעתי. הרי לא באמת חשבתי שיאחר.
כי זה הדימוי. של קצת ילד זקן, כזה שהתבגר מהר מאוד ונשאב לעולמם של המבוגרים, דילג על הילדות ועל משובות הנעורים. לכאורה נראה שזוג הורים מורים, לימודים ב"תלמה ילין", נגינה על פסנתר וכור ההיתוך של גלי צה"ל, שם שירת ועבד שבע שנים, הפכו אותו לחבילה רצינית עד אימה.
אבל כל זה נמצא רק בדימוי של מי שלא באמת מכיר אותו וחושב שמדובר ברובוט מתוכנת שעובר כל בוקר אתחול מחדש. לכן מה הייתה גדולה התדהמה כאשר יום אחד הפיצו ברשתות החברתיות קטע יוטיוב שבו נראה חודורוב רוקד את עצמו לדעת בהופעה של שלמה ארצי בקיסריה. וואו, חודורוב הרובוט גם יודע לבלות, ללכת להופעות ולעשות חיים.
הוא נזכר: "קיבלתי בהתחלה הודעה מחבר שעלה משהו ברשת, שרואים אותי רוקד בהופעה של שלמה. הייתי בהתחלה די בהיסטריה, כי לא חשבתי שזה יעשה טוב לאיך שאני אמור להיות ככתב כלכלי". בדיעבד ההשתטות החיננית הזאת סדקה את החומות בינו לבין הקהל, שקיבל הצצה אינטימית לחייו האמיתיים.
בתוך כל המחויבויות לתוכניות של ערוץ 10, שבהן הוא משתתף כעיתונאי, פרשן ולפעמים מגיש, חודורוב, רווק תל אביבי, מכהן גם כיו"ר ועד עובדי ערוץ 10 בעיצומה של הסערה סביב עתידו וקיומו של הערוץ. דווקא בשנתו הקשה של הערוץ הצליחה חברת החדשות שלו להשיג נתוני שיא בצפייה (11.1 אחוז לעומת כ-9 אחוז בשנה שעברה).
השבוע קיבלתם ארכה של חצי שנה לקיומכם על המסך. איך אתה מרגיש?
"הרבה יותר טוב. אני לא יכול להגיד שירד הלחץ באופן מוחלט, כי ההארכה הזאת תחייב אותנו לסבב חוזר, אלא אם יימצא משקיע לערוץ שיסיר את הספקות ברשות השניה לגבי האיתנות הפיננסית שלנו. זה קצת מעגל שוטה כי ערוץ 10 אומר 'תנו לנו רישיון כי יש לנו משקיעים שרוצים ודאות רגולטורית ל–15 שנה', והרשות השנייה אומרת 'ניתן רישיון אם תראו לנו משקיע שערב לחובות'. אתה מכיר משקיע שישים כסף על ערוץ שמקבל אופציה לחצי שנה? זה מקשה עלינו לא כי העסק שלנו רע. הערוץ עבר מהפך כלכלי אמיתי בחודשים האחרונים.
"העובדים ספגו פה בשנתיים האחרונות שתי הורדות שכר בעשרות אחוזים. הטאלנטים ספגו פגיעה חדה, הרבה יותר מאחרים, אבל כל העובדים נתנו את חלקם. ספקים קיצצו עשרים–שלושים אחוז מהתמורה החודשית שהם מקבלים, ומנהלי הערוץ מסתפקים בשכר מופחת, לפעמים חצי ממה שקיבלו".
הערוץ החליט בין היתר שהריאליטי בחוץ. ההשקעות האלו מוטטו אתכם.
"נכון, ולכן הוחלט בערוץ להתמקד בעוגני ההצלחה המוכחים ולא בריאליטי, שאיתו נכשלנו. הערוץ היום זה דרמה, תעודה, תוכניות אירוח ובידור אטרקטיבי. זה מוציא פחות כסף ולראשונה בתולדותיו ערוץ 10 נהנה מרווחיות תפעולית. אנחנו לא קבצנים פושטי יד, אלא עובדים שלקחו אחריות על מצבם ובנו מודל מאוזן".
ואיך זה להרגיש שמצד אחד אתם צריכים לסקר את משרד ראש הממשלה, ומצד שני אתם תלויים באישור החתימה שלו על המשך קיום הערוץ?
"אין חופש עיתונאי בתקשורת בלי יציבות כלכלית. אם אתה רוצה להיות עצמאי, להגיד מה שאתה חושב, ולא להיות תלוי ומתחנן — אתה חייב לקיים את עצמך בכוחות עצמך. ולכן לא בריא בשיח על התקשורת וחופש העיתונות, לנתק את הקשר ממצבם הכלכלי של אמצעי התקשורת".
בכובע שלך כראש ועד, איך נמנעת מניגודי אינטרסים בפגישות עם האוצר והבנקים שאתה מסקר ביום–יום?
"הקפדתי לא להשתתף בדיונים במשרד האוצר. חברים אחרים בוועד הלכו, וגם לא פגשתי את שלמה נחמה ועמי גניגר, כדי שלא יהיו ניגודי עניינים".
בוא נלך רגע לנוחי דנקנר שאתה מכיר מצוין. למה הוא קנה את מעריב שהיה עיתון מפורק?
"לא הבנתי את עסקת מעריב מהרגע הראשון. העיתון היה פעם נכס צאן ברזל, אבל ברור שלא בזה התעניינו דנקנר ואיי–די–בי. הרבה סימני שאלה ריחפו מעל העסקה. בדיעבד נוחי לא היה מסוגל באותה תקופה להחזיק את העיתון וזה גרם מפח נפש ל–2,000 העובדים. כעיתונאי זה היה קורע לב לסקר את המשבר ההוא, ולמרות שאנשיו של נוחי הכחישו את הטענות לאינטרסים זרים בעסקה, היה נוח להאמין לו שהוא יהיה בעל בית טוב, כי לא היו אפשרויות אחרות לרכישת העיתון. במציאות חברים שלי שם דיווחו על פגיעה בחופש העיתונאי ועל אג'נדות ששלטו בעיתון מגבוה, על השקעות ענקיות בתוכן, שהיו תלושות מהמצב הכלכלי האמיתי, והכי נורא — על מודל עסקי שלא היתה לו קיימות".
הקריסה של נוחי זה לא יום הכיפורים שלך ושל עמיתיך כתבי הכלכלה?
"מתבקש לשאול איך העיתונות הכלכלית לא התריעה על קריסתו. הוא נראה באותם ימים כמו טייקון כל יכול. היה לו הון עצמי מוגבל מאוד, שבאמצעות מינופים והלוואות קיבל לאחזקתו חברות ונכסים כמו סלקום ושופרסל, שהוציאו רווחים ענקיים לפני המחאה החברתית. השיח החדש של המחאה והרפורמות בסלולר פגעו באימפריה שלו בצורה לא צפויה, למרות שמתחתי ביקורת עוד לפני הנפילה. למשל בעסקת המיזוג של 'גנדן תעופה' המפסידה לתוך איי–די–בי. העליתי תמיהות איפה מנגנוני הפיקוח שיבדקו את עסקת בעלי העניין הזאת. אני טענתי שהמספרים לא מסתדרים".
עד כמה נוחי היה נגיש אליך?
"בתקופה שהצליח, היה קשה להגיע אליו. כשהתחילו הקשיים, הקשר הפך הדוק ואישי יותר. אוהבים לראות פה עשירים נופלים. אני אישית הערכתי את המאבק האישי שלו, ולא שמחתי לאידו. כשאני רואה את החיים החדשים שלו, את הבית שמכר, אין בי ציניות ושמחה על טייקון שנפל. נוחי הוא תמרור אזהרה שהמשק הישראלי צריך ללמוד ממנו. המינוף המוגזם, השליטה בקשת רחבה של חברות, גלגול החובות והאופטימיות עד הרגע האחרון, שלא היה לה על מה להתבסס. זה לקח שגם קרנות הפנסיה שמגלגלות טריליון שקל של כספי ציבור צריכות ללמוד".
מדברים על סדר יום שמוכתב מבעל הבית, המו"ל, בעיתונים ובמדיות האחרות. ערוץ 10 חי תחת אג'נדה?
"לא חשובה בעיניי העמדה הפוליטית או הכלכלית של העורך הראשי או המו"ל, אלא האם נשמע מגוון דעות והאם יש שיח פתוח בעיתון או על המסך. בערוץ 10 מתקיים פלורליזם אמיתי ומגוון עשיר של עמדות. מקובל להגיד שאם תשים קלפי בדסק החדשות, תקבל דיקטטורה של מרצ, אבל מבטיח לך שבמציאות זה לא נכון.
"אני מכיר את העיתונאים שלנו והם מחזיקים בדעות שונות ומגוונות, והקו רחוק מלהיות הומוגני. במובן הזה פחות חשוב למי מצביע המנכ"ל יוסי ורשבסקי, יוסי מימן או מתן חודורוב. כל עוד הפלורליזם הפנימי במערכת נשמר. ערכנו לא מזמן סקר בלתי תלוי ורוב הנשאלים ענו באופן ברור, יותר מבעבר, שהערוץ מייצג מגוון רחב של קולות. זה גם המשוב שקיבלתי בשטח, כשסיקרנו את 'צוק איתן', את פרשת החטיפה המחרידה של שלושת הנערים או האינתיפאדה השקטה בירושלים, עוד לפני שצפה לתוך השיח הציבורי".
אבל כשאני קורא טוקבקים בזמן קרב ההישרדות של הערוץ, רבים ייחלו לסגירתכם.
"יש פער גדול בין הטוקבקים שחלקם מטעם וחלקם ממומנים, לבין המציאות בשטח. בכל מקום שאליו אני מגיע, ולא יושב מולך כתב שספון במדינת תל אביב, אני מרגיש אהדה לסגנון הביקורתי וליכולות של הערוץ".
ואין משהו בדי–אן–איי של בכירי הפרשנים אצלכם, שנותן הרגשה של שמאל?
"הסגנון הבועט והנושך שמאפיין אותנו לא מופנה למחנה הימין באופן ספציפי, אלא לכל מנגנוני השלטון. אני רוצה להזכיר לך שרוב פרשיות השחיתות של אהוד אולמרט נחשפו וטופלו בהרחבה על ידי ברוך קרא. האג'נדה שלנו היא שלטון חוק, כלכלה צודקת וביקורת כלפי המנגנון השלטוני. כשהחטיבה להתיישבות מנהלת בחוסר שקיפות משווע תקציבים של מאות מיליונים בשנה שמתנפחים פי עשרה מהתכנון המקורי, ומופנים בחלקם הגדול להתנחלויות, ללא דיון ציבורי — אני אכין כתבה ביקורתית ב'אנליסט', לא כי אסור להשקיע בהתנחלויות, אלא כי שקיפות ודו שיח פוליטי הם תנאי לקיום חברה דמוקרטית. העברת כספים פסולה כשהיא מתקיימת בין בעלי הון לראשי ממשלה, ופסולה כשהיא משמשת מכבסת כספים כמו החטיבה להתיישבות שהייתה צריכה להפוך ליחידה מפוקחת במשרד השיכון".
ובכל זאת, בימין טענו שלא הצטרפתם למאבק של עובדי "מקור ראשון" על קיומם. ומנגד, כשאתם נלחמים על חייכם, ברור לכל הברנז'ה שצריך לעזור לכם.
"אני לא מסכים שלא הייתה שם סולידריות. המאבק של מקור ראשון דווקא זכה לתמיכה רחבה בקרב כלי תקשורת אחרים, למשל בעצומה שנשלחה לממונה על ההגבלים העסקיים, ועליה חתמו גם מגישים בכירים בחדשות 10. המשבר אף זכה לסיקור אינטנסיבי, בין השאר בדיווחים שוטפים שלי ובראיון נרחב עם עורכו הראשי של העיתון בלונדון וקירשנבאום".
בניגוד למצבה המקרטע של התקשורת המסורתית, דווקא התחום הכלכלי במדיה זוכה לשגשוג וצמיחה משמעותית. כנראה בהשפעת המחאה החברתית, ענייני המשק זוכים לסיקור אינטנסיבי במהדורות ובעיתונים.
בישראל הקטנה יש ארבעה עיתונים כלכליים, שלוש תוכניות כלכליות יומיות בטלוויזיה, בהן "אנליסט" של חודורוב, שמשודרת שלוש פעמים בשבוע במהדורה המרכזית, ועוד ארבע סדרות כלכליות ששודרו בשנה האחרונה על היורדים לברלין, מחירי הדירות, תנאי הפנסיה והפרטת מערכת הבריאות. ביום שנפגשנו הוא נסע בערב לחצור הגלילית, לנסות לחבור לעובדים המתבצרים של "פרי העמק".
המחאה החברתית עשתה לדעתכם את זה?
"בניגוד לפרשנים שדיברו על כישלון המחאה, לדעתי המחאה הצליחה באופן דרמטי והיסטורי. אני רואה את זה בכל פינה שבה אני מסתובב. אנשים דורשים להבין את מבנה המנגנון ואת חלוקת העושר בחברה. נושאים שנחשבו מבריחי קהל כמו ריכוזיות, מינוף ומנגנונים פיננסיים, הפכו לעוגני צפייה וזה לא בגלל העיניים היפות של כתבי הכלכלה. המחאה גרמה לפוליטיקאים להבין שהם חייבים לאמץ קו כלכלי ברור ולא רק עמדה ביטחונית. מה שמשונה הוא שמדינית לא קורה פה כלום כבר שנים, וכולם מתעסקים ביום–יום באיך להביא אוכל הביתה, אבל בבחירות מדברים על איראן והשטחים".
אגב מחאה חברתית, אמילי עמרוסי שמגישה אצלכם תוכנית בוקר ביום שישי, כינתה את המחאה כ"מסיבה פרטית של חודורוב ברחוב רוטשילד".
"אמילי תודה היום שטעתה. הצטערתי לקרוא את מה שהיא אמרה לא מזמן בעיצומו של המאבק על הערוץ (עמרוסי יצאה נגד החוק המכונה "חוק ישראל היום", וכתבה "חופש העיתונות וזכויות העובדים בתוכעס שלכם", א.פ), אבל ערוץ 10 הוא מקום עבודה חופשי ולכן אני שמח שהצלחנו לשמר את הפלטפורמה שבה גם אמילי תוכל להביע את דעותיה, גם כשהן לא בקונצנזוס".
תן ציון לשר האוצר יאיר לפיד.
"החמצה גדולה. הוא הגיע לאוצר עם כוונות טובות, אבל עם מעט מאוד ידע וניסיון, ולא השיג כמעט דבר. היו לו יעדים חשובים שהציב לעצמו, אבל במבחן התוצאה זה לא קרה. טענו כלפיי שהייתי ביקורתי מדי כלפיו, אבל חובתי הייתה לשקף את המציאות מנקודת מבטי".
לא מזמן מישהו העלה עמוד בפייסבוק, שכותרתו "חודורוב, שר האוצר הבא". בפעם הראשונה שראה את זה צחק. "בפעם השנייה שראיתי, זה החמיא לי ובפעם השלישית צריך להסביר. תודה רבה, אבל במקום שאליו הגעתי בתקשורת, יש לי יכולת להשפיע בכיוונים של שינוי חברתי. לא רואה בעיתונות תחנת מעבר, אלא מטרה ומקצוע לכל החיים, פרופסיה".
דיברנו על ערוץ 10 הרזה ועל המשכורות המקוצצות, כולל של המנכ"ל הנוכחי ורשבסקי, בוא נדבר על המנכ"ל הקודם שלך, רפי גינת, שגרף מיליוני שקלים
זו הפעם הראשונה לאורך הפגישה, שחודורוב נע באי נוחות, מצקצק ואפילו מנסה לחפש מפית לא קיימת שנפלה מתחת לשולחן. לפי פרסומים זרים גינת השתכר כ–130 אלף שקל בחודש, לא כולל סכום גדול מזה, שקיבל כל חודש עבור הפקת התוכנית כלבוטק שהגיש. חודורוב: "אני לא מרגיש נוח להיכנס לקרבות הצמרת שהתנהלו שם, ולסכומים שאותם אני לא מכיר באופן מוסמך. אנחנו כוועד לא קיבלנו בזמן אמת ולא מכירים עד היום את המספרים שפורסמו. הדבר החשוב הוא להיצמד למודל העסקי הרזה ולהתמקד בעתיד".
אז מה נשאר לך לעשות כשתהיה גדול?
"לחלום כמו כל בני הדור שלי, שתהיה לי יום אחד דירה".
בואו לבקר בדף הפייסבוק של מוצש
ובקרו גם בדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם