אתרים מומלצים

"שיער" בקאמרי: השואו מנצח את המחאה

בועטת וסקסית, מבשרת רעות ובכל זאת עושה נעים, ההפקה החדשה של "שיער" בקאמרי מצליחה לבדר כהוגן בגוונים עכשוויים. אמנם היא נשענת יותר על הנאה ופחות על המסר, ובכל זאת מדובר בחוויה חזקה שנצרבת בזיכרון

ב"שיער" גרסת 2015 בתיאטרון הקאמרי תוכלו למצוא כוכבים מוכשרים, שירים מוכרים, העמדה וירטואוזית, במה שנראית מיליון דולר והבנה של נוסחאות בידור, קלות כחמורות.

עוד כותרות ב-nrg:
• לזכר שלושת הנערים: שיר וראיון עם דוד ד'אור
• הוא בטח בהנגאובר: מה עובר על ג'וני דפ?
• שלום עושים באהבה: ז'אק כהן פותח שולחן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בדרך הביתה הרהרתי בשאלה עד כמה המחזה קרוב למציאות של היום. כשהחומר נצחי, כמו במקרה הזה, נדמה שכל ניסיון לעשות אקטואליזציה למקור ייכשל. מה שכן, ישראל 2015 ואמריקה 1967 מעולם לא נראו קרובות כל כך.

''שיער'' צילום: ליאור נורדמן

שני אירועים היסטוריים גרמו לג'רום ראגני ולג'יימס ראדו לכתוב את "שיער": התרבות ההיפית ומלחמת וייטנאם. "ילדי הפרחים" יצאו נגד השמרנות ההורית והמדיניות המלחמתית, עת שבשדה הקרב מתו עשרות אלפי חיילים. השילוב שבין טריפים ופציפיזם למיליטנטיות וקונפורמיזם יצר אתוס תיאטרלי מבריק וכל השאר היסטוריה.

קלוד, צעיר ערב גיוסו, מסמל את ההמון המשתאה מהמחאה החברתית. ברחובות מסתובבים היפים שקוראים לו לשרוף את צו הגיוס, בעוד שהתותחים ונציגיהם עלי אדמות קוראים לו ללחום ולהתמסר. כך נוצרת ריאקציה פסיכודלית מוזרה בין שני עולמות – המנומס של קלוד ושילה והמרחף של ברגר, ג'יני, ווף, האד ובני שבטם – כזו שרק מרחיקה מהשפיות הנורמלית. כשבאוויר ארטילריה כבדה ותאווה מינית, לא נותר אלא לשיר בקול גדול. השירים של גאלט מק'דרמוט מצוינים אחד-אחד, שנונים ובעיקר מתריסים כנגד מה שאינו צעיר, משוחרר ובוטה.

ריאקציה פסיכודלית בין שני עולמות. ''שיער'' צילום: ליאור נורדמן

הפעם זהו "שיער" בועט וסקסי, מבשר רעות ובכל זאת עושה נעים בגב. ניהול מוזיקלי בגווני פופ ואלקטרוניקה (ג'וני גולדשטיין וטל בלכרוביץ') מביא גוונים עכשוויים. הבמאי, משה קפטן, יצר חוויה חזקה שנצרבת בזיכרון. כל תמונה בימתית שונה לחלוטין מקודמתה מבחינת התפאורה שעיצב ערן עצמון, וכולן גם מוצפות ברעיונות מקוריים. לרגעים ארוכים נדמה שהשואו מנצח את המחאה, שהרי הכף נוטה לבידור מאשר למסר. ובכל זאת, "שיער" הוא הרבה יותר מבידור נסבל: קל למצוא בו תוכן, צורה, עומק והנאה.

כארבעים שחקנים, רקדנים וזמרים נמצאים על הבמה. מניע אותם הכוריאוגרף אביחי חכם, שבנה עולם תנועתי קיצוני ואפקטיבי. בגזרת הגברים עוז זהבי הוא ברגר כובש בעל כריזמה רבה, דן שפירא הוא קלוד רגיש ומדויק, עידו רוזנברג בעקבים גבוהים ובנוכחות מצוינת הוא ווף ואופיר צמח הוא האד חביב.

עוז זהבי כובש, דן שפירא מדויק. ''שיער'' צילום: ליאור נורדמן

בגזרת הנשים, חן אמסלם בתור שילה מתגלה ככישרון גדול, מירב פלדמן מוכשרת מאוד כג'יני ומיי פיינגולד מככבת בתפקיד דיון שהורחב עבורה וב"אקווריוס" מצטיינת כפרפורמרית אדירה. בלתי אפשרי לנקוב בשמות כל העושים במלאכה, אך יש לציין את יואב מילשטיין בתור "האישה מהקהל" שמנפצת את מעטה ההומופוביות, משי קליינשטיין ששרה נהדר, עודד לאופולד בתפקידי משנה מחודדים ואת רוני מרחבי המקסימה, שחקנית מלאה שמוכיחה שהמשקל בכלל לא משנה.

בסיכומו של ערב מלהיב, "שיער" שב להלהיט יצרים, בהפקה משובחת של יוצרים מבריקים בתחומם. פשוט תנו לשמש יד ותיהנו מכל רגע.