קסם: עמיר לב החזיר בזמן את הבארבי
בהופעה החגיגית לציון 20 שנה לאלבום הבכורה שלו, חזר עמיר לב לעצמו ולשירים הכי טובים שלו והפתיע בשיתופי פעולה אדירים. הקהל הגיב בהתאם ועף לקומה השנייה
עוד כותרות ב-nrg:
• פול מקרטני משתף פעולה עם ריהאנה
• יונתן רזאל מנצח על כל גווני היהדות
• מאור כהן אדם אחר כשהוא לגמרי לבד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מאות אנשים מילאו אתמול (יום ד') את הבארבי בתל אביב, בהופעה מיוחדת שציינה 20 שנה לאלבום הראשון של לב (אלבום הבכורה האמיתי "עמיר לב וחברים" נגנז, ובצדק). מבט על הקהל הבהיר, באופן מובהק למדי, שהרוב שמעו את האלבום בזמן אמת וחיכו כל הזמן הזה כדי לשמוע את כולו שוב בהופעה חיה. והם לא התאכזבו.
רק לפני כמה חודשים לב השיק באותו מקום את האלבום האחרון שלו "נוגע בדרכון" בהופעה שנחלקה לשניים: בחצי הראשון הוא ביצע כמעט את כל שירי האלבום החדש – שקט, איטי וכבד ברובו - וכמעט שהכניס את הקהל לקומה. גם אמש ההופעה נחלקה לשניים, אבל לאורך רוב הזמן לב פשוט העיף את הקהל לקומה השנייה.
החצי הראשון של ההופעה הוקדש לשירי האלבום שחגג יומולדת. בהתחלה עלה עמיר לב לבמה לבד, ושר את "קסם" המהורהר. האינטימיות והאיטיות, שאמנם היו נעימים, הגניבו חשש קטן שהקיפאון של השקת "נוגע בדרכון" תחזור על עצמה, אבל כמה שירים צפונה משם והאנרגיות בבארבי היו אחרות לגמרי.
מלבד הנגנים הקבועים שלו בשנים האחרונות (רם אוריון – גיטרה, יונתן לויטל – בס, נווה קורן – תופים), עמיר לב הזמין להופעה גם את תומר ישעיהו שנתן עם הבוזוקי טוויסט אוריינטלי מוצלח ל"אהובתי", "רחוב נחמני" ו"איזה חיים", ואת גליה חי שניגנה כינור והייתה שותפה לאחד מרגעי השיא של הערב, בביצוע המעלף ל"חבק אותי". חזק.
אבל האורח המיוחד של הערב היה אביתר בנאי, שהוזמן לבמה לקראת השיר "החורף". למרות ההתלהבות, בהתחלה השילוב לא עבד טוב. הפער העצום בין הקולות של השניים, האחד חרוך ומחוספס והשני גבוה ומרטיט, היה צורם. אפילו כשבנאי שר לבד את הפזמון (כולל השורה "אולי זה עונש על החטא שבא אלי") זה לא ישב במאה אחוז.
אלא ששני יוצרים כמו לב ובנאי כנראה לא יכולים לאכזב ליותר משתי דקות. כש"החורף" נגמר, בנאי לקח את המיקרופון והקדים: "לפני השיר הבא צריך לטבול במקווה. זה קודש קודשים. ורק תארו לכם את האגו טריפ בהסכמה לשיר אותו בעצמי". ואז הוא התחיל את "אריה ורותי". מאותו רגע ההופעה רק נסקה לגבהים חדשים, כמעט בכל שיר. "שש שעות" שבא מיד אחר כך (ובנאי שר את הפזמון "הכי מוזר") כבר הרעיד את הרצפה, כשהסיום losing my life התחבר יפהפה עם "תחרות כלבים".
אחרי "מספרת לי הכל" ו"חבק אותי" (שכבר הוזכר פה) לב ירד מהבמה לקראת ההדרן הראשון, ששוב נפתח ברוגע יחסי. אחר כך הגיעו "לאן הברווזים עפים", "עננים שחורים", "Tonight" ו"כבוי" שבו רם אוריון התחרע על הגיטרע ועשה טוב על הנשמה.
לב כמעט שלא דיבר בין השירים. מדי פעם בפעם אמר תודה לקהל, ופעם אחת הזכיר בראשי פרקים את סיפור ההיכרות שלו עם אביתר בנאי, שהיה נשמע כמו אוסף
בשנים האחרונות היו כמה הופעות חגיגיות שחגגו 20 שנה לאלבומי מופת שיצאו אי שם בתחילת הניינטיז. ברי סחרוף חגג עשוריים ל"סימנים של חולשה", רוקפור ל"האיש שידע הכל", מוניקה סקס חוגגת כעת את "פצעים ונשיקות" ואפילו תערובת אסקוט עשו הופעה מיוחדת. החצי השני של שנות ה-90 אמנם לא סיפק את אותה סחורה, ולא צפויות עוד הרבה הופעות מרגשות כאלה, אבל כשעמיר לב סיים את ההופעה עם "פעם בחיים", זה בהחלט עשה חשק לחכות שלוש שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם