מהפיקסיז עד לינץ': תחנות תרבות עם הילה רוח

כילדה היא עמדה על שולחנות ושרה שירים של הקיור, מדונה, נירוונה והסמיתס. היום היא כבר מופיעה על במות ושרה את השירים שלה, אבל עדיין גם שרה קצת אותם. רגע לפני השקת האלבום החדש, הילה רוח פורשת את תחנות התרבות שהכי השפיעו על יצירתה

הילה רוח עטיפת האלבום

אסתטיקת ה-קיטש/ אופל/ מחשכי הנפש/ ההומור עצמי שלו, תמיד הייתה ותמיד תהיה בית הספר לאמנות הכי חשוב וכיפי שביקרתי בו. דיוויד לינץ' תמיד יהיה עבורי זה שידע כל הזמן. והנה ה-שיר מ"בלו וולווט" להוכיח את זה.
 
 

אולי זה היה כדי להרשים אותן, או פשוט כי זה היה שם - קיור, סמיתס, מדונה, נירוונה, פיקסיז, דייויד בואי - ידעתי לשיר את כולם פיקס, הרבה לפני שידעתי אנגלית.

הלהקה הראשונה שלי היתה עם אחותי הגדולה, ההורים קנו לנו אורגנית קסיו קטנה ועשינו הופעות למשפחה: היא ניגנה, אני עמדתי על שולחן ושרתי באופן ממש מוגזם.

בעצם, לא הרבה השתנה.

ואם כבר פיקסיז - הנה השיר הראשון מתוך אחד האלבומים שעדיין הכי מרגיעים (!) אותי.

 

הספר הזה כל כך טוב שהוא קצת קבר לי את ההנאה מקריאה לתקופה אחרי שקראתי אותו (עד שגיליתי את יואל הופמן והתעוררתי שוב).

אני זוכרת משפט מהספר, במעורפל, משהו כזה – "מוטב להשאיר את הנשים היפות לגברים חסרי דמיון". אני זוכרת שקראתי את זה והבנתי מלא דברים על אמנות, על יופי וכיעור, על יצירה ועל שבריריות. ממש שמחתי שפרוסט כל כך קיים וכל כך מדמם בדפים האלו, מצאתי חבר, חבר מדכא ממש אבל חבר.

''אלברטין איננה'' עטיפת הספר

רוברט וואיט (גם דניאל ג'ונסטון אגב) הוא בשבילי דוגמא לאחד מהשילובים האהובים עלי - המוסיקה יכולה להיות קשה וטראגית, אבל הוא בעצמו תמיד נשמע נורא תמים וילדי.

האסטתיקה הזאת עובדת עלי במקומות הכי עמוקים. לא זכור לי שיר אהבה יותר יפה מזה כרגע, אולי בעצם לא זכור לי סיפור אהבה יותר יפה מזה כרגע. תיאור של מושא אהבה בצורה כל כך מדויקת, שאפשר כמעט לחשוב שמכירים אותה. ואיזה סיוט היא בבוקר.

 

פעם ראשונה שהופעתי עם השירים שלי היתה שם ומצאתי בית עם בירה מחבית ולב מזהב.

מאז שהקמנו את ההרכב 'רופאה במערב', הופענו שם פעם בחודש בקביעות סיזיפית ועקשנית וזה כל פעם היה משהו אחר לגמרי.

אני זוכרת את ההופעה שהייתה לנו בערב הבחירות. היינו נורא עצובים מהתוצאות ומצאנו את עצמנו שם שעות אחרי שנגמרה ההופעה, שותים המון, מנגנים על הפסנתר, מתווכחים, מתקלטים אלביס, לא רוצים הביתה.

 

כשהייתי בת 6 עברנו מטבריה לבת ים. ברגע שהגענו ברחתי לבית של השכנים. אז גיליתי פתאום פלא עולם: MTV. ומאז לא חזרתי. הייתי משוכנעת שהחיים בקליפים הם החיים האמיתיים ואני ממש זוכרת שעות של בהייה במסך, ממש קרוב אליו, עושה הכרות איתם.

זה, למשל, קצת שיבש לי את הראש:

 

הופעות קרובות של הילה רוח:
17.6, מועדון הבארבי, תל אביב. אורחים: ערן צור, רם אוריון, רייסקינדר
26.6, סירופ, חיפה
30.6, המזקקה, ירושלים
6.7, עשן הזמן, באר שבע