תחנות תרבות: כנסיית השכל מתפשטת
להקת כנסיית השכל יוצאת לסיבוב הופעות רטרוספקטיבי חדש ועוצרת אצלנו כדי לספר איך הכל התחיל, מה הקשר לקובי אוז, כמה אנשים נכנסים לדירת חדר וחצי ומה קרה לכלב שמוליק שלטון. משדרות לתל אביב, קבלו את תחנות התרבות של כנסיית השכל
יורם: המפגש שלי עם רן אלמליח היה בבית ספר יסודי בחוג לביולוגיה. בהמשך נפגשנו עם דוד ומייק. היינו חבורה שחיפשה לעשות דברים מעניינים ביחד על רקע החום הכבד והשעמום של שדרות. היינו שומעים מוזיקה ביחד, אלבומים של פינק פלויד, ניק קייב הסמיתס, הקיור, דפש מוד וכו'. הרעיון ללהקה התחיל כשרן הקים הרכב יחד עם קובי אוז - "לימבו" והופיעו בפאב בשדרות.
עוד כותרות ב-nrg:
• תנאי הקבלה ל-SS: להיות אדם טוב והגון
• קורטני קוקס: עוד סדרה אחת ודי
• חתונות, יוגה ופדיקור לכלבים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בסוף אחת ההופעות הצעתי לרן שנקים הרכב משלנו. התחלנו לעשות חזרות בבית של רן עם דוד שניגן בגיטרה אקוסטית, אני הייתי שר ומתופף על הכיסוי של הגיטרה ורן ניגן בס. מיד התחלנו לכתוב שירים מקוריים. קובי אוז הגיע לחזרה שלנו והציע להקליט אצלו בבית שני שירים. הוא השמיע אותם לאמרגן דני רכט שהיה באותה תקופה אמרגן של "טיפקס", רכט מאוד אהב את השירים ואמר שכדי שיקרה משהו צריך לעבור לתל אביב.
תל אביב, קומונה, אלבום בכורה
עוד כשהיינו ילדים תל אביב סימנה את עצמה כמקום שכדאי לעבור אליו כדי שיקרה משהו בחיים. כבר בתקופת הצבא עברנו לתל אביב. גרנו יחד שישה אנשים בדירת חדר וחצי באלנבי פינת מקווה ישראל. זו הייתה הדרך היחידה שיכולנו להרשות לעצמנו כלכלית לעבור לגור בעיר.
בשנה הזו ניגנו כמעט כל היום. מדי פעם דני רכט (מנהלנו), היה מביא אנשים מרכזיים מתעשיית המוזיקה והיינו משמיעים להם את השירים. ביניהם היו עוזי פרויס (גלי צהל, אן.אם.סי), יואב קוטנר, כתבי מקומונים וכו'. שם התגבש האלבום הראשון "דברים בלחש", שאותו הפיק מוזיקלית אבי בללי מנקמת הטרקטור. בסוף אותה שנה יצא לאור האלבום וזכה לביקורות מהללות ותגובות אוהדות, אז הבנו שהמוזיקה היא דרך חיים ויש משמעות למה שאנחנו עושים.
לוגוס – רוקסן - קולנוע אלנבי (האלבום הצהוב)
עם האלבום "דברים בלחש" הופענו בעיקר במקומות קטנים. אחד המקומות הזכורים ביותר היה הלוגוס. פאב קטן במדרחוב נחלת בנימין. באחת ההופעות בדרכינו ללוגוס נעלם לנו הכלב "שמוליק שלטון".
אחת ההופעות הזכורות ברוקסן הייתה הופעה שאירחנו בה את להקת "שפתיים", שעלו עם המון כלי הקשה ושמחה, והשילוב שלהם בתוך מועדון רוק אפלולי יחד עם ההופעה שלנו היה מעניין ומיוחד בעיקר באותה תקופה.
האלבום השני שלנו נקרא "קח שירים", שהכיל שירי משוררים וספר צילומים של רונן ללנה. אחריו היו שבע שנים של בצורת, חיפשנו חברת תקליטים שתחתים אותנו והיחיד שהאמין בנו היה קובי אוז שלקח אותנו לחברת התקליטים שלו "לבנטיני" והפיק לנו את האלבום השלישי שאנשים קוראים לו "האלבום הצהוב" בגלל צבע העטיפה ובגלל שלא נתנו שם לאלבום.
האלבום הזה פרץ לנו את הדרך והגענו לקהלים גדולים. הוא הכיל להיטים כמו "היינו עושים אהבה", "למיה יש אקדח" ועוד. הופעת הבכורה של האלבום התקיימה בקולנוע אלנבי שהיה אז מקדש למסיבות דאנס. המופע היה סולד אאוט, השארנו מאות אנשים בחוץ. אז הבנו שהאלבום הצליח.
אוטוביוגרפיה
אחרי האלבום הצהוב הוצאנו עוד שני אלבומים: "רוץ ילד" ו"ידיים למעלה", שהניבו להיטים כמו "תגידי שטוב", "איך זה מרגיש" ו"תרימי את הראש". האלבומים הצליחו פחות, אבל כמו שלא הסתנוורנו מההצלחה גם לא נבהלנו מאי הצלחה, ומה ששמר עלינו ביחד הוא הקהל שתמיד היה מגיע להופעות שלנו.
התחנה הבאה שלנו במסע הביאה אותנו לפגישה עם שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי. הלהט והרצון והאהבה שלו למוזיקה הביא אותנו למסקנה שהוא האיש
באלבום עצמו השתתפו מעל ל-30 נגנים בכלים שונים כמו חטיבת כלי מיתר, עוד, אבוב, נבל והרבה כלי נשיפה. את האלבום השקנו בהופעת בכורה בפסטיבל ישראל בבנייני האומה בירושלים כשאיתנו על הבמה 40 נגנים. בעקבות הצלחת המופע המשכנו לקיסריה, אמפי פארק רעננה והיכל התרבות תל אביב. כל המופעים האלו היו הצלחה גדולה ואיתם הגענו לבמות הגדולות והמיוחדות האלו.
לונדון, תל אביב, מרוקו
לאחר סבב הופעות מוצלח והאלבום המצליח "אוטוביוגרפיה" הרגשנו צורך לעשות משהו אחר. לצורך זה גייסנו את המתופף המוכשר שלנו דניאל זייבלט והחלטנו לשים אותו בתור המפיק המוזיקלי של האלבום. הכיוון היה אלקטרוני עם שכבות של גיטרות חשמליות ושירה חזקה ולא מתנצלת. כדי להעצים את החוויה נסענו ללונדון, שהינו שם חודש שלם בדירה אחת (קצת הזכיר את חווית הקומונה הראשונה בתל אביב).
התקליט הוקלט באולפני בריטניה רואו, אולפן של פינק פלויד שהשאירו ציודי הקלטה נדירים משנות ה-70. את התהליך הסופי קינחנו באולפני אבי רוד. אפילו חטאנו בצילום במעבר החצייה המפורסם ששם הביטלס הצטלמו לעטיפת אלבומם. עצרנו את תנועת הרכבים והצטלמנו ואז אחד הנהגים צעק לנו שזה לא המעבר חצייה הנכון, זה אחד אחריו.
דניאל: "אין ספק שהתחנה המוסיקלית החשובה והמשפיעה ביותר שהייתה לי בעשור האחרון, היא כשהתקבלה החלטה שאני אפיק מוסיקלית את "שורות של אנשים".
באותו זמן הבנתי שאני חייב עזרה ומיד חשבתי על שני אנשים מאוד יקרים ללבי מן העבר, אנשים שפעם, מזמן, הקמתי איתם להקות, ירון כהן ומשה בעבור. ביחד הפקנו מוסיקלית את "שורות של אנשים". אני תפקדתי כמפיק מוסיקלי, חבר להקה, מעבד, מפיק בפועל, ומה לא! היה קשה, היה חזון, וטסנו ללונדון להקליט ולמקסס שם. זאת הייתה חוויה מאוד מלמדת, מורכבת, קשה, כיפית, והמון רגשות פרצו החוצה. סיימתי את התקליט מותש אבל נרגש ומסופק. לא אוכל בכמה מילים לתאר את מה שזה סימל בעבורי, או איך זה השפיע עלי בכללי, אבל זאת התחנה המוסיקלית הכי מורכבת והכי משפיעה שהייתה לי עם הלהקה".
המופע האקוסטי - הכנסייה מתפשטת
האלבום האחרון שהוצאנו "הבית כה רחוק" הוקלט בשיתוף עם תום כהן והתזמורת האנדלוסית אשקלון. מוזיקה אנדלוסית היא מוזיקה עם שורשים של מאות שנים והיא משלבת מוזיקה מסורתית ממרוקו, מצרים, עירק, אלג'יר וספרד. השילוב שלנו איתם מדגיש את הצליל המזרחי המרומז שלנו ואת הרגש שאנחנו מנסים להוציא בשירים וזה מאפיין גם מוזיקה אנדלוסית שמדברת בעיקר לבטן לרגש עם מקצביים שבטיים.
לקראת פסטיבל הפסנתר האחרון הפקנו מופע אקוסטי חדש - "כנסיית השכל מתפשטת" וזו הפעם הראשונה בקריירה שלנו שיש לנו מופע כזה. כל השירים עברו עיבודים מחדש, במטרה לחשוף אותם בגרסה האינטימית, ערומה ונקייה, הכי קרובים לצורה שבה נכתבו השירים, מלכתחילה. למופע מצטרפים גם כלים אקוסטיים ייחודיים כמו יוקללי, כלי הקשה, מלודיקה ועוד.
בחרנו להוציא את השיר "אפילו אז" בעיבוד חדש ומרגש ברוח המופע האקוסטי, שהוקלט בהופעה חיה במועדון הזאפה בת"א במסגרת סיבוב ההופעות הארצי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם