עד יום השואה: הזלזול של זגורי עבר את הגבול
חיכינו לראות את המשך מעלליהם של אביאל, אבישג ובבר ובמקום זה קיבלנו חצי שעה של זלזול דוחה ביום השואה. הנסיון להשמיע את קול העדה על שלל גווניה מסתכם בעולם אגרסיבי של משפחה שלא תרצו להיות חלק ממנה לעולם
עוד כותרות ב-nrg:
• הופעות הסופרבול הבלתי נשכחות
• המציאות האכזרית של רוסיה היפה
• תחנות תרבות: כנסיית השכל מתפשטת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רגע לפני שנעבור לבדיחות "היטלר היה הומוסקסואל", אביאל (עוז זהבי, "הכל הולך") מועף מהצבא בגלל סקנדל לא רלוונטי מסיום העונה הקודמת, וכעת הוא נאלץ לחזור לבית הוריו. וזהו. כאן מתחילה ונגמרת ההתפתחות העלילתית בבית משפחת זגורי שבשיכון עמידר בבאר שבע, כשאת שאר זמן המסך ממלאים כמו תמיד אינספור קללות ואווירה אגרסיבית כרגיל - וויכוחים בין ההורים לילדיהם, וויכוחים על הקללה שרובצת על המשפחה, וויכוחים על דוכן "מלך הלאפל", והדובדבן שבקצפת - וויכוחים על יום השואה.
''זגורי אימפריה''
צילום: אוהד רומנו, יח''צ הוט
ההחלטה למקם את פרק הפתיחה על רקע יום הזיכרון הלאומי, אינה מקרית ונועדה למשוך תשומת לב, אך הפכה את רוב הפרק לבלתי נסבל לצפייה, מעורר את התהייה - איפה עובר הגבול בין הומור שחור לבין זלזול מוגזם בכל קנה מידה?
מה שמתחיל בהערותיה החוזרות ונשנות של סבתא אלגריה כשהיא יושבת אל מול תשדירי יום השואה וטוענת כי "האשכנזים נהנים להיות עצובים", הופך במהרה להיות ציר העלילה המרכזי של הפרק. בדיחות שואה כבר מזמן שגורות בלקסיקון הישראלי, אך גם זה לא יצדיק את המניפסט הטלוויזיוני שהוקדש אמש כמעט כולו לביזוי יום השואה, בנסיון להספיק כמה שיותר בדיחות על אושוויץ ואנה פרנק בדקה.
מאור זגורי, יוצר הסדרה, ימהר להתגונן ויאמר כי הוא כותב מתוך סיפור חייו, וכי לעתים ביקורת טובה מהולה בהתרסה, אך "זגורי אימפריה" היא לא רק יומן אישי שנשמר
ולצד כל זה, נשאלת השאלה - בשביל מה? האם הייתה שם אמירה חדה שאיבדה מעוקצה, או פשוט נסיון לייצר שערורייה? והאם הייתה אמורה להיות בסיפור איזושהי סמליות שתתרום לפיתוח העלילה שהלכה לאיבוד?
רק בסופו של הפרק הגיע מה שנראה כמו אמירה בעלת משמעות, מאוחר מדי ורגע אחרי יותר מדי בדיחות מקוממות שהיו לחינם. ברגע השיא של הפרק- שלא היה לו כל קשר לדמויות או לציר העלילתי של הסדרה, נותר בבר (משה איבגי, "הבורר") לשבת על הספה בזמן הישמע הצפירה. בבר מפנה אצבע מאשימה כלפי האשכנזים שהתאכזרו לעולי המזרח, תוהה מדוע לא מציינים גם את "יום המעבורות" לצדו של יום השואה, ומאשים על מחיקת כל זכר להיסטורית המזרח והפיכת ההיסטוריה האירופאית האשכנזית לאחת ויחידה בתודעה הישראלית.
אך גם הרגע היחיד הזה, בעל העוצמה והכאב שמציף נושא אשר שכמעט אף פעם לא מקבל ביטוי בטלוויזיה הישראלית, לא מספיק כדי להצדיק התגרות ארוכה וחסרת טאקט כנגד קדושת יום השואה. את המסר שניסה זגורי להעביר, היה יכול לעשות בצורה פחות המונית ואלימה.
זו הבעיה המרכזית ב"זגורי אימפריה", שמאז ומתמיד הייתה חסרת חמלה, מציגה משפחה טלוויזיונית שבה כולם האויבים של כולם. התפאורה המקוממת של יום השואה הלאומי רק הדגישה היטב את היעדר האמפתיה שבה הסדרה כתובה, אשר מנסה להשמיע את קולה הבלתי נשמע של העדה המרוקאית על שלל גווניה, אך מסתכמת בעולם אגרסיבי בתוך ביתה של המשפחה שאתם פשוט לא רוצים להיות חלק ממנה לעולם. כל דמות בסדרה הזו היא עגולה, כתובה היטב ומעניינת, אך כשהדמויות מתנגשות אחת בשנייה, הכימיה הגרועה וההתלהמות הבלתי נפסקת מובילה את הסדרה למחוזות בלתי נסבלים לצפייה.
"זגורי אימפריה", ימי שלישי-חמישי בשעה 20:00 ב-HOT3 וב-HOT VOD
כל הוויכוחים, הריבים והקללות עולים על העצבים. ''זגורי אימפריה''
אוהד רומנו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם