ראשי » תרבות » ספרות

הולך בעקבות חלום: שיר לפטרון השירה העברית

במדור "שיר השירים" יבחר רן יגיל שיר אחד הנראה לו היפה ביותר, המעניין ביותר, האקטואלי ביותר, וייתן לו פרשנות קצרה בלוויית שאלות. והפעם אילנה יֹפֶה בשיר המוקדש לפרופ' גבריאל מוקד

הליכה / אילנה יֹפֶה

ל-ג.מ.

אַתָּה הוֹלֵךְ עַל שְׂפַת חֲלוֹם, וַהֲלִיכָתְךָ
הוֹפֶכֶת לִזְמַן, וּצְעָדֶיךָ לְמַחֲשָׁבָה,
נֶחֱרָת בְּכָל פְּסִיעָה, מִתְאָרֵךְ לְאֹרֶךְ הַסּוֹף,
פַּעֲמוֹן מְצֻלְצָל.

אַתָּה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ,
רוֹאֶה אוֹתְךָ שָׁב עַל עֲקֵבֶיךָ, רוֹאֶה אוֹתְךָ
מַבִּיט בְּעַצְמְךָ אֵיךְ אַתָּה שָׁב עַל עֲקֵבֶיךָ
בְּטֶרֶם תִּתְמַסֵּר,
בְּטֶרֶם תִּמְסֹר נַפְשְׁךָ לַזִּנּוּק.

אַתָּה הוֹלֵךְ וְאוֹר שֶׁאֵינוֹ אוֹר מַחְשִׁיךְ
בַּהֲמֻלַּת הָרְחוֹב,
מִישֶׁהוּ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת, נִכְנָס לַהֲלִיכָתְךָ,
הַאִם זֶה אַתָּה?

אַתָּה הוֹלֵךְ וּצְעָקָה מִשְׁתַּלַּחַת אַחֲרֶיךָ
כְּצִלְצָל, הַאִם זוֹ צַעֲקָתְךָ שֶׁלְּךָ?    
                                                  
בְּעֶצֶם, מֵעוֹלָם לֹא הָלַכְתָּ, הָיִיתָ הֵלֶךְ                
בְּתוֹךְ הַהֲלִיכוֹת שֶׁבְּזִכְרוֹנְךָ, בַּחֲלוֹמוֹתֶיךָ,
חֻפַּת הֲלִיכָתְךָ נִשֵּׂאת בָּרוּחַ, רֵיקָה מִמְּךָ,
הֵיכָן אַתָּה?

שׁוּב אַתָּה הוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹת חֲלוֹם אַחֵר,
חֲלוֹם חֲסַר קִירוֹת, כְּמוֹ הַהֲלִיכָה עַצְמָהּ.

עוד כותרות ב-nrg:
• הארץ המובטחת: שיר חדש לחוה אלברשטיין
• עשור למותו: אמנים מציירים דודו גבע
• הפתעה: אוסטרליה תשתתף באירוויזיון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

השיר היפה הזה של אילנה יֹפֶה לקוח מתוך ספר חדש שלה במשותף עם פרופ' גבריאל מוקד, "מציאויות – חופן תכלת וחופן ארגמן". בחלק האחד של הספר מצויות הוואריאציות של מוקד. אלה הם טקסטים רטוריים, חידתיים והגותיים, המושפעים ישירות מן הפרוזה של קפקא ובורחס. מוקד מפרסם אותם כבר שנים כמעין ספר קומולטיבי; בחלק השני – שירים משל אילנה יופה, המשוררת שהיא בת טיפוחיו העכשווית.

מוקד זכור כמובן כעורך המיתולוגי של כתב העת "עכשיו" היוצא עד היום, וכמי שגילה וטיפח משוררים וסופרים רבים מיונה וולך ומאיר ויזלטיר בשנות ה-60 ועד ימינו. יופה, ילידת 1941, היא חברתו לחיים של גבריאל מזה כמה שנים. היא מכנה אותו "בן זוגי ואהובי". בשירים שלה יש יסוד חלומי-סוריאליסטי חזק, תבניות חוזרות, צבעוניות תיאטראלית רוחנית, למשל אגמים מוזהבים, ובכלל צבע הזהב חוזר. פה ושם יצצו גם חיות אגדיות כמו בשירת דור המדינה שעליה אמון ואותה כה טיפח מוקד. אחדים מן השירים היפים בספר מוקדשים לו, ביניהם השיר "הליכה".

השיר עצמו ממש בנוי כעולם המראות, המבוכים, או גן השבילים המתפצלים של בורחס. מוקד הולך בעולם, אבל לא ברור בדיוק באיזה עולם ובאיזו מציאות. על איזה מישור או ציר הוא נע. בדומה לצליין החילוני של הסופר יצחק אוורבּוך- אורפז הוא עולה רגל לאֵינְמִקדש ולאֵינְהיכל ואינו יכול להתחייב באשר למטרה, אלא רק להיות מחויב אל הדרך ולהמשיך בהליכה. עצם המסע הוא העיקר. דלת ועוד דלת תיפתח ואל היעד לא יגיע.

עוד יפה בשיר הצעקה, הזעקה הקיומית של הזוועה והאי-ודאות כמו בציורו הנודע של אדוארד מונק. יופה משחקת עם המילים במיומנות במקום הצלה, תלוי על צווארו של מוקד ההולך כמשכּוכית בראש העדר – פעמון מצולצל; במקום ההצלה, רודפת אחריו הצעקה כמו צלצל של ציידי לִווייתנים בנוסח מלוויל ו"מובּי דיק" שלו.

לרגע בסוף השיר עולה התהייה האם בכלל מוקד הלך. אולי הוא כל הזמן פסע במקום והאדמה רק זזה תחתיו? אולי הוא רק חלם שהלך ובעצם עמד במקום? כמי שקולל להמשיך ללכת כבשירו היפה של דן פגיס על קיִן והבל האומר: "הֶבֶל נשאר בשדה, קיִן נשאר קיִן, ומפני שנגזר עליו להיות נע ונד,/ הוא נע ונד בשקידה. מחליף בכל בוקר אופק באופק./ יום אחד הוא מגלה:/ האדמה שיטתה בו במרוצת השנים. היא נעה, אך הוא, קין, דרך במקום./ דרך, צעד, רץ, רק על פיסת עפר יחידה. גדולה בדיוק כמו סוליות סנדליו" ("אחים", חלק 3).

השיר מסתיים שוב בהליכה בעל-זמן ובעל-מרחב, בבלתי-מוגבל ובעצם עושה מעין 360 מעלות של הליכה, מעין היקף וחזרה אל אותה נקודה וחוזר חלילה.

השיר והספר באמת הרשימו אותי. פניתי לאילנה יופה כדי לשאול אותה כמה שאלות עליה, על מוקד ועל היצירה.

אני זוכר שקראתי את שירייך בעבר והם היו מאוד סוריאליסטיים וחלומיים, וכעת יש בהם יסוד פילוסופי והם יותר קונקרטיים. איך את מסבירה את השינוי? האם זה הקשר ההדוק עם מוקד, או שיש בזה יותר מכך? במה נבדל הספר הזה מספרייך הקודמים?

"אינני חוקרת ספרות ואין בכוונתי לפרש את שיריי. לא מתוך התנשאות, אלא כיוון שאני כותבת את השירים וגם קוראת שירים בכלל באופן אינטואיטיבי. זה יותר סוג של חוכמה פנימית עמוקה שאני מנסה להתחבר אליה. אולי אפשר לקרוא לה רגישות מנטאלית. הדברים עוברים אליי יותר כאנרגיות, לא באמצעות המילים, אלא מבעד למילים, כאילו המילים הן צעיפים דקים שיש לכל אדם לפי מהותו שהאנרגיה מפעפעת דרכם, וזה לדעתי בכל תחומי האמנות כמו מוזיקה, ציור, אפילו קולינריה".

מדוע בחרתם גבריאל מוקד ואת בשם "מציאויות – חופן תכלת וחופן ארגמן"? מה עומד מאחורי הכותרת וכותרת המשנה הלקוחה מתוך שיר שלך? אחדים מן השירים בספר מוקדשים למוקד, גם השיר הנבחר "הליכה". כיצד נולד השיר?

"השיר 'הליכה', אני חשה, הוא אחד השירים החשובים שלי. אם כי בשירים רבים, בדומה לו, אני מנסה לגעת במצבו הקיומי של האדם. בנוגע לשם הספר הוא ריאליסטי לגמרי. הרי כולנו נמצאים בעולמות רבים בו-זמנית, מציאויות שונות המתערבבות זו בזו, חלום וזיכרון ומחשבות ותחושות, וכל אדם או אפילו כל מחשבה, היא מציאות שונה. חופן תכלת וחופן ארגמן הם שתי איכויות שניסינו תחילה להכתיר בהן את הספר, אחר כך זה נראה לגבריאל קישוטי מדי וגם לי ואז העלה גבריאל את השם 'מצבים' שנראה לי קצת חומרי מדי, ובסוף הסכמנו על 'מציאויות' שכשלעצמו נראה לנו קצת מדע בדיוני של ממדים, ולכן, וזו הייתה הברקה של גבריאל, לְאַחֵד, וכך זה נשאר".

מה מקום הרליגיוזיות והאמונה בשירה שלך? המלאכים? השֵׁדים? מצאתי בשירים השפעות של יונה וולך. האם נכון הדבר?

"באופן כללי אבחנותיך לגבי השפעות של יונה וולך עליי נכונות. בעצם פטירתה של יונה ופרסום שיריה בעיתונים עוררו בי את הרצון לכתוב שהיה קלוש קודם לכן. אני חושבת שיונה, האנרגיה שלה, השפיעה על דור שלם. כאילו נזרק איזה ברק שירה לעולם, בעיקר עם מותה. מעולם לא קראתי שירה למעט בבית הספר, אם כי פרסמתי כעשר שנים קודם לכן לאחר פטירת אמי כמה ספרי ילדים וביניהם הסדרה 'קשקוש בּלבּוש' שזכתה ללא מעט קוראים.

"אבל לאחר פטירתה של יונה התעורר הרצון להתבטא אצלי. זה תאם גם תקופה בחיי של חיפוש דרך, זמן שהילדים גדלו והתפניתי ואז פניתי לסדנאות שירה וחשתי מיד שהגעתי למקום הנכון לי ושכל התכונות שעד כה הכבידו עליי במקום הזה, הן היו יתרון גדול. ועד היום לא פגה ממני התחושה הזו של הרצון להתחבר לממדים הגבוהים ולדלות את החוכמה העליונה ולהורידה אלינו. מכאן גם התחלתי להרהר יותר בדברים, ולכן אולי שירתי הפכה יותר הגותית. אם כי עד היום תחושת החלום לא מרפה ממני. ומהשירים. בעצם השירים עוברים דרכי כמו חלומות ולכן גם כמעט אינני זוכרת אותם".

לא מצאתי בשירים את ההוויה הישראלית המקומית העכשווית. לעומת זאת, מצאתי קשר לשירת תור הזהב בספרד ואפילו לסטיבן הוקינג ולעולם המדע. האם את חושבת שזה עניין מיותר בכתיבת שירה, האקטואליה. יש לך עמדה?

"אני מאוד מאמינה באלוהים למרות שאינני דתייה, וכן יש בי תחושה לאומית חזקה ואהבה עצומה לעמנו ולגורלו בכל הזמנים. ולכן גם למקורות שלמרות שאינני קוראת הרבה,

הוטבעו בי מתקופת לימודיי בבית הספר העממי ובתיכון. מוזר כמה זוכרים. שירת ספרד עברה אליי גם משירי יונה כמובן. הקשר למדע נוגע בי דרך הקשר למיסטיקה, לעולמות שמעבר, בכל הצורות דתית ומדעית הדברים מתמזגים בתודעתי. הקשר לחוויה המקומית לדעתי איננו מיותר לעולם. אנחנו חיים בעולם העשייה והכול חשוב ובעל משמעות, אבל אני נמשכת לעולמות רוחניים יותר, מטאפיזיים ומיסטיים".

איך תגדירי את הקשר של שירייך לוואריאציות של גבריאל מוקד?

"מה שגבריאל נתן לי זה קודם כול האצלה אנרגטית שאני מאמינה בה. אפשר לומר, הִשרה עליי מרוחו, ובנוסף את השאיפה למצוינות, את תחושת החשיבות שיש לשירה ולתרבות, וזה מלבד היֶדע העצום שלו. אני חושבת שהוא מין מקור אור שקורן לרבים בעצם נוכחותו בקרבנו".

מיהם המשוררים שהשפיעו עלייך מלבד יונה וולך שהוזכרה כאן רבות?

"בנוגע להשפעה יש משוררים רבים שהשפיעו ומשפיעים עליי ושאני אוהבת: זלדה, אורי צבי גרינברג, דליה רביקוביץ, פנחס שדה, דן פגיס, דוד אבידן, יאיר הורביץ, ביאליק מאוד-מאוד. הגדולים ביותר בעיניי בספרות העברית הם ביאליק ואצ"ג.  כמובן יש עוד רבים, ובכלל, בכל משורר אני מוצאת שורות יפות. עצם העובדה שמישהו כותב שירה, זה כבר בן-ברית".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...